אני טעונה בכל כך הרבה דברים שאוכלים אותי מבפנים.
אין לי אף אחד שאני מרגישה שלמה לשפוך את הכל בפניו.
אני מוצאת את עצמי בוכה כל יום כמו ילדה קטנה...
כל פעם בגלל משהו אחר.
בא לי לצרוח לברוח לההפך לאישה ללא רגשות אדישה, קרה בלי שום רגש קטן אפילו.
לאט לאט אני מתמוטטת נפשית.
לא מוצאת את עצמי בשום מקום.
מרגישה לבד.
לבד.
פרי של סערת רגשות עזה...
ולבכות
ולבכות.
להרגיש אותך עוזב.
לדעת שאתה לא אוהב.
להתגבר על הכל ולצאת מהשגרה
הייתי רוצה את הכל בחזרה.
לבכות
ולהרגיש ריקנות עצומה.
לבכות.
ולנסות להבין מה קרה.
אני שוברת שתיקה היום
יוצאת מהבית ומוותרת על החלום.
צורחת
צועקת
רוצה להבין מה קרה.
אבל יודעת שזה לא יחזור בחזרה.
בוכה.
מרגישה ריקנות עצומה.
בוכה
ומנסה להבין מה קרה.
יצאתי החוצה , אל המציאות
אני חשופה עכשיו, נפגעת מכל אחד.
לא מסוגלת להבין מה רע בי
ולא מוצאת את הכוח שהיה לי.
בוכה
צועקת
ולא מוותרת.
בכיתי היום
הרגשתי ריקנות עצומה.
בכיתי היום
אבל הבנתי מה קרה.
זה נגמר ולא ישוב בחזרה.
זה נגמר ואין שום דרך חזרה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
