כמו אחרי כל ריב, אמרתי לך שאני אוהבת אותך
כמו אחרי כל ריב, אמרתי לך שאני מצטערת
כמו אחרי כל ריב, אמרתי לך שאני רוצה נשיקה ממך
כמו אחרי כל ריב, אמרתי לך שיש דרך אחרת
כמו אחרי כל ריב, אמרת שאתה מצטער
מצטער שחשבת שיש לי אחר.
אמרתי.
צרחת.
בישרתי.
שמחת.
חיים חדשים יבואו לעולם.
"חיים חדשים ממני וממך", אמרת.
ולי את הלב שברת.
ריחמתי עלייך לא היה לי מה לומר.
חשבתי ששוב נחזור לריב.
ששוב תגיד שיש לי אחר.
לא ידעתי מה לומר, זה העיק.
שתקתי.
הסתכלת.
בכיתי.
שאלת.
לא היו לי מילים.
"חיים חדשים ממני וממך", אמרת.
וכאב הציף אותי.
לחשת.
לא חשבת על האחר שהיה איתי.
חייכת.
בכיתי.
חיבקת.
נרתעתי.
לא ידעת איך לומר,
אך בסוף זה יצא.
"הילד... לא של..ך"
התרחקת.
התקרבתי.
הבטת.
שתקתי.
נראה כאילו רצית לומר משהו.
אבל לא יכולת.
רציתי להסביר.
לנסות.
ישבנו שנינו שם בתהייה.
לא ידענו מה לומר.
שקט שרר.
קמת.
הלכת.
טרקת את הדלת.
הדמעות לא יכלו להפסיק לזלוג מעיניי.
הלכתי לישון אמרתי שהכל מאחורי.
קמתי בבוקר לצליל הטלפון.
התאבדת!.
והכל באשמתי.
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
עזבתי את הכל חזרתי חזרה.
שחזרתי את כל רגעי האהבה.
התחרטתי שכל זה קרה.
התחרטתי שסיפרתי לך על שהיה.
התחרטתי וכל מה שהיה אפשר לעשות
זה ללכת בעקבותייך
לקחתי כדורים.
עכשיו אני בטח איתך
שם למעלה במרומים.
