תמיד היה לה הכל.
תמיד.
תמיד היא חייכה.
תמיד היא שמחה.
תמיד היא צחקה.
תמיד היא קיפצה.
תמיד היא אהבה.
תמיד היא הייתה הגאווה.
תמיד.
תמיד היה לה את הכל.
תמיד.
תמיד היו לה בובות.
תמיד היו לה חברות.
תמיד היו לה חברים.
תמיד היו לה מכרים.
תמיד היו לה אוהבים.
תמיד היו לה קנאים.
תמיד.
תמיד היה לה בכל.
תמיד.
היא תמיד הייתה שמחה וקופצנית,
עליזה וחייכנית,
מוקפת אוהבים וחברים,
וכמעט לא היו לה שונאים.
תמיד היא הייתה הגאווה של כולם.
תמיד.
תמיד היא ידעה איך לשמח את כולם.
תמיד.
תמיד כולם אהבו לראותה.
תמיד כולם רצו להיות בקרבתה.
תמיד.
עד עכשיו.
עכשיו היא עצובה ודיכאונית.
כבר לא תמימה וחייכנית.
עכשיו היא אכזבה את כולם.
עכשיו היא רבה עם כל העולם.
עכשיו היא יצור בודד.
עכשיו.
היא רוצה לחזור בזמן.
היא רוצה לחזור להיות תמימה כמו בגן.
היא רוצה לחזור להיות שמחה.
חייכנית.
עליזה.
מצחיקה.
וקופצנית.
לחזור להיות הגאווה של כולם.
לחזור, ולא להישאר כאן.
כל מה שהיא רוצה זה לחזור בזמן.
עכשיו היא לא יודעת מה יקרה.
עכשיו היא כאן יושבת, במקרה.
עכשיו כולם בה בוהים.
עכשיו כולם את מבטיהם עלייה שמים.
עכשיו.
עכשיו היא מרגישה בודדה.
עכשיו היא רוצה להרגיש אהובה.
אני רוצה לחזור בזמן.
לחזור לפעם, כי
תמיד היה לי הכל.
תמיד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
^-^Moran^-^