גאות ושפל

החודש טס לי. יש הרבה שינויים בזמן האחרון. המבצע הזה מעמיד אותי על הרגליים. אני מרגיש מתוח יותר, לכיוון מכונה משומנת ופחות לכיוון הפחד. אמא שלי מלחיצה את עצמה עד עצבים שזה מרגיז. היא תמיד היתה רגשנית אבל זה ממש מוגזם. 

חצי ראשון של החודש עבדתי משרה מלאה ועכשיו אני בקורס של העברית למשך חודש ימים. 3 פעמים בשבוע לנסוע לי-ם זה קצת מציק אבל גם משנה לי פאזה. זה כיף להפוך לסטודנט בעבודה ולהגיע לפעמיים בשבוע. הלימודים זה שינוי מרענן. הם קשים, יש הרבה מתמטיקה אבל זה שווה את הריצה קדימה. נמאס לי לדרוך במקום.

הכל מצטבר לשני קולות, אחד שלא רוצה לצאת מהקונכיה והשני שצועק שאני חייב לפרוס כנפיים. אני משתדל להאזין לשני ופחות לראשון.