גאות ושפל

פסקול:

השבוע הזה פשוט טס לי. מרביתו אני הייתי במצב של עייפות תמידית. הרגשתי שכל רגע שאני ער אני רוצה להישען על קיר סמוך ולהתחיל לספור כבשים.

היה לי גם סיור בשלישי, האחרון לסמסטר, והיה ממש כיף. נהנתי בו וממש הרגשתי טוב. בסוף אני חזרתי עייף והתעלקתי על המקלחת באוניברסיטה. באותו ערב אני לא יודע מאיפה מצאתי את הכוחות אבל התחלתי לכתוב את דו״ח המעבדה השואתית התורנית. כל חלק אמרתי לעצמי ״רק זה ומיטה חמה ונעימה״ בסוף יצא שעשיתי את מרביתו כשלמחרת כבר סגרתי כמעט את כולו. מחר אני עובר על ההגה שלו ושל הדוח המכין של הניסוי הבא וזהו. סופ״ש יום הולדת.

ערב שישי יהיה הפתעה. אין לי מושג מה יהיה. בשבת אני בארוחה אצל אמא קצת שומנים של קובנה וכאלה. 

אני לא מרגיש את ה-27 הזה. אני יודע שחבר מהתיכון כבר נשוי וממתין בשקט שאישתו תלד את ילדתם הראשונה. אני משווה את עצמי לאחרים כי זה בלתי נמנע ואני שואל את עצמי האם אני מרוצה מהנקודה בה אני נמצא. אני חושב שבגדול שכן. אמנם אני לא סיימתי תואר בגיל צעיר כמו שאני חשבתי שיקרה, אבל ככה זה, לוקח לי זמן להתגבש. 

אני מפחד שאני לוקח את החיים לאט מידי, שאני עושה יותר מידי בזמן המתאים לי ופחות מידי למה שמתאים לגילי או למה שמצפים ממני.