גאות ושפל

פסקול:

המסלול: ק״מ 1 של ירידה מתונה למתיחה של השרירים והתחלה נוחה, ק״מ וחצי של מישור יחסי כדי להיכנס למונוטוניות ועוד ק״מ וחצי. החלק השלישי והאחרון המכיל שתי עליות, שתי ירידות ויישורת מישורית סופית של הרחוב שלי לתת את הפוש האחרון.

אני פתחתי לאט בכוונה, הרגשתי שהגוף רוצה לטוס על ההתחלה ואני הרגעתי. המטרה היתה לפרוץ את מחסום השבועיים-שלוש של 3 ק״מ. אז הכרחתי את עצמי להיות באיזי, אין מה למהר. הקצב השתלם. הכניסה לחלק השני הביאה עימה כאבים עזים בשרירים האחוריים בשוקיים שהלכו והתעצמו עם הריצה. לא ויתרתי והשתדלתי להיות מונוטוני כמו שאני יודע. את החלק הסופי עשיתי בקושי רב כי הרגשתי שאני דוחק בעצמי. לקראת היישורת הסופית הרגשתי שאני יכול לפתוח מבערים, אז פתחתי. את הזמן אני עצרתי על 21:54 שזה יוצא 5:30 לק״מ. איך שראיתי את זה הרגשתי תחושה נהדרת של כיבוש פסגה בדרך לחזרה לשגרה. את הריצה התחלתי בחוסר ציפייה. אמרתי לעצמי שבטח אתן 23 דקות או יותר כי אני הרגשתי שאני רצתי בקצב איטי ממה שאני רגיל. איטי לטובת כיסוי מרחק גדול יותר. מוסר ההשכל הפרטי שלי הוא להיות סבלן ולחכות כמו שאני יודע. השיר בפסקול היה הסופי שהתנגן הריצה.

תחושה עילאית.

היום חבר טוב אמר לי שהוא יחזור לארץ אחרי 3 חודשים בהם שהה בחו״ל לצורך לימודים. אני חשבתי שהוא יהיה שם לתקופות ארוכות יותר אך הרגיע אותי ואמר שהוא יחזור לארץ לאחר התקופה הזו. זה עשה לי טוב על הלב כי כבר השלמתי עם זה שלא אראה אותו תקופה ארוכה.