מקרה שקרה כך היה:
יש לי חשבון באפליקציית היכרויות כזו או אחרת. אני שלחתי הודעה למישהי שנראתה לי מעניינת ואז קרה דבר. היא שלחה לי הודעה שהיא אינה יוצאת עם דרוזים ושהיא מאוד מצטערת. בו במקום אני הייתי עם הלסת ברצפה. אני מבין שיש דרכים לדחות אדם גם אם אינך מעוניין בו אבל ככה זה היה קצת כמו סטירה מצלצלת, פעמיים. ואז חשבתי, אנו חיים במדינה דמוקרטית ועם מי להיות בקשר זה תלוי באותו אדם אבל אצלה זה היה אחרת. היא נכנסה לסוג של סטריאוטיפ. בו במקום היא ירדה מהפרק אבל מה שפחיד אותי הוא הבורות שלה. אם רק היתה יודעת כמה מהם מתגיייסים לצה״ל ומהווים מלח הארץ. אם רק היתה יודעת כמה אני אוהב את האוכלוסיה שלהם, ומעריך את כל שהם עושים למדינה שלנו, לא כולל את אלו שאינם מכירים בשלטון ישראל. אני הרגשתי בושה בשבילם שהם נתקלים בישראלי המכוער בצורה כזו. זו רק הודעה אחת, צוהר לדיעה רווחת של אי-אלו ישראלים-יהודים. אני לא בדיוק אחד שמרבית החברים שלו את ערבים-ישראלים, דרוזים או צ׳רקסים אבל אני יודע שגם בהם יש טוב ורע. והטוב עולה על הרע.
את הדיון ביני לבין עצמי על הנושא חתמתי שאני צריך לסמוך על האינסטינקטים שלי יותר. פעם הייתי לא בטוח לגבי האם עלי להיות עם מישהי ולסמוך על תחושת הבטן שלי לגבי האופי שלה. הפשרה היא פשרה ומישהי מושלמת לא קיימת, זה לא חדש, אבל עלי לתת לעצמי יותר קרדיט, גם אם זה אומר להיות עוד קצת לבד.
האוכלוסיות שאני מאוד אוהב בישראל הם המתיישבים, בני המיעוטים הפטריוטים יותר ממני- עד כדי אמונה עיוורת, וכאלו שלא יכולים לראות חוסר צדק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
