גאות ושפל

פסקול:

השבוע התחיל טוב, היה לי סיור בראשון ואמא סדרה לי אוכל שלא היה מבייש גדוד חי״ר. אתמול היה נחמד והיום היה יום טוב. היום לא היה פרודקטיבי במיוחד אבל היה בסדר. אחרי יותר משבועיים של חוסר ריצה חזרתי לרוץ. אני כבר ראית את עצמי לא יורד מה-16:30 ל-3 ק״מ כי עבר הרבה זמן מאז שרצתי. זה שטויות אני גילתי את זה לזמן של 13:46 וזה מעיד על כמה הכל בראש. על כמה אני חייב להאמין בעצמי יותר, שאני יכול יותר. בשבועות האחרונים אני לא ישן כמו שצריך וזה נראה עלי, אני עייף ומנונמם במהלך היום ואני לא ערני. אני לא יודע מה עובר עלי אבל אני מרגיש שמשהו לא טוב קורה. אולי זה סתם אני אבל אני מרגיש שליליות ואני הכי לא מאמין ברוחניות או בדברים שלא ניתן לחוש. 

את יובל ראיתי במסדרון והדבר היחיד שחשבתי עליו זה שאין לי כלום בשבילה, שאנחנו אנשים זרים אחד לשני וזהו.

שישי סיור שתקוע כמו עצם בגרון וראשון בוחן על חצי קורס. 

מלחמה!

ולמשהו ממש ממש שיטחי: בסיור היה מישהו מאצלינו שצילם את הסיור ותפס אותי בתמונה יפהפיה. בלי לחשוב פעם הפכתי אותה לתמונת פרופיל ואמרתי לו תודה רבה. היא, בתורה, גרפה יופי של לייקים אבל זה לא מעניין אותי כי היא יפה. אני אהבתי אותה ואת עצמי בה. חייכתי כמה פעמים בזכותה.

פסקול:

היה לי טוב ב-24 שעות האחרונות. אני הלכתי לראות את החדש של באטמן וסופרמן. היה קצת מאכזב אבל זה לא מה שימנע ממני, כנראה, ללכת לשאר סרטי הקויקס שיגיעו השנה לקולנוע. השנה תהיה מצוינת לקומיקס-קולנוע. קמתי מאוד מוקדם והגעתי הביתה. אני עשיתי סידורים לבית ואחרי זה למדתי עד הערב. הערב יצאנו רק שלושתינו, הבנים, להמבורגר כמו פעם. צריך את זה, צריך את השיחות עם הגבוה, של אחד על אחד. גם לו זה עשה טוב על הלב. הוא אמר שהוא מתלבט אם ללמוד טיסה בחו״ל הקרוב או הרחוק. ייעצתי לו את שאני חושב ואמרתי לו שהכל נגזר ממה שהוא רוצה להגשים. אחי דיבר איתי השבוע בטלפון ואני מרגיש קצת אשם שלא הטמעתי בו שאני אחיו הגדול מספיק ושאני שם בשבילו תמיד. אני צריך להבהיר לו זאת לעיתים תקופות יותר. 

אני אוהב אותו ואת הגבוה ומקווה שימצאו את המנוח לבעיותיהם. אני מקווה שאחי ירגיש סגור על עצמו ועל כיוון לחייו ושיידע שאנחנו תמיד פה בשבילו.

זה כיף לחזור להיות מוקף בחברה שלי, באני שלי, במשפחה. אני התחפשתי לאינדיאנה ג׳ונס. מכופתרת לא מתחכמת, מכנס חאקי, כובע עור קלאסי ומגפיים לא השאירו מקום לספק, ליודעי דבר:)

מחר אזכרה לסבא וצריך זמן גם לזה. יש זמן להכל. 

חג שמח/שבת שלום/חיוכים.

פסקול חוזר ומצוין:

אתמול בלילה היה לי מוזר, סוריאליסטי. אני לא נרדמתי וחשבתי על יובל. אני הפנמתי שהיא האדם שבאמת האהבתי, היחיד בחיי, בצורה מלאה. אני הבנתי שאני גם ריבאונד ידידותי אחרי הטיול שלה שלפני הלימודים, אחרי אקס מיתולוגי והייתי פרק בחייה. הייתי משהו שהוא לא מעבר ואני נכנסתי למיטה חולה. היום חבר אמר לי שזה מוזר שאנחנו לא מדברים אמרתי לו שזה באמת מדהים אבל בפנים אני יודע שזה בסדר, שאני לא רוצה לחזור לאותו מצב. אני מרגיש מנוצל ולא רוצה להרגיש ככה כי זה לא מגיע לאיש. 

אני הרבה חושב על כמה אני יכול להיות שברירי. שברירי שזה משגע אותי שבסופו של דבר שאני מורכב מאחד ועוד אחד של רגשות. שאני אנושי. 

יש לי כאב שנרגע ברגל ואני כבר מת להתחיל לרוץ, לשוב לעצמי. בינתיים אני עושה מידי פעם אופניים. מת לחזור לתת מאה אחוז.