גאות ושפל

פסקול:

לרגע נדמה שאני מאבד אותך. יום שלישי את שוקלת להיפרד ובחמישי את מסמסת לי שאני הדבר הכי טוב שקרה לך. אני קורא לך משוגעת בלי להתבלבל ואת אומרת לי שאת לא- ישר חשבתי על המעבר החד הזה. את בחורה וככזו את משוגעת בהגדרה. טוב לנו יחד ואני משתדל שגם לך יהיה טוב. אני לא שלם, יש פעמים בהן איני אדם קל אך אני בטוח גם שאת רואה את הטוב שאינו מואפל ע״י הרע. 

הסופ״ש היה מורכב מלזניה, מוקפץ, מהפסקות שסיפקתי לך מהלמידה, מהיאכטה הגדולה בעולם ומאני מחייך כמו אידיוט. נכון, לא למדתי כמו שרציתי אבל זה כי הייתי עצלן. מחר בבוקר אשלים את שרציתי.

אני שונא את המוזיקה הזו היא ממכרת כמו הפסקולים של שומרי הגלקסיה.

פסקול:

הרבה זמן לא כתבתי. הלימודים מתקדמים ושבוע רביעי לסמסטר השביעי שלי, פאק זה הרבה זמן. היינו בסופ״ש בדרום והיה מדהים, אני אגיע אליה היום והחיוך לא יורד ממני. אני מכור אליה. בלימודים יש הרבה קריאה והרבה מאמרים על הראש. לקחתי 6 קורסים אך תמיד יהיה את הנמסיס ואת המהנה. הסתכלתי גם על מקומות לתואר שני ויש הרבה כאב ראש בתחום. אני לא יודע אם להתעמק בתחום או להרים את הראש למבט רחב יותר. 

זו תקופה עמוסה ואין לי פנאי רב, אני צריך לתכנן את הזמנים שלי טוב יותר. 

פסקול:

אני תמיד אהבתי את נובמבר מאז שהייתי מתבגר צעיר. האוירה של הסתיו מקסימה בעיני. העלים במדרכה, העצים שמתחילים להיות עירומים, האויר הקריר בבוקר וההתחלה של מגמת ההתקררות הכללית. עדיין לא קר תמיד ועם זאת יש תחושה של שינוי באויר. הסרט sweet november תמיד מזכיר לי את התחושה הכללית הנ״ל. 

אני יודע שאת עוברת תקופה קשה ואני שם בשבילך כשאני יכול, אך מזה ועד ״אתה לא מתחשב״ יש הרבה מאוד. את מקבלת אותי כמובן מאליו ואני מתעצבן מזה. לא נורא, את תלמדי להעריך את הימצאותי ותפנימי זאת בהיעדרי.