פרק 79
שחר יצא מהחדר, הזעיף פנים כמו כל פגישה איתה ולקח את קופסאת המלברו והדליק מהר
"כס..ועמו העולם הזה "מלמל לעצמו שוב ושוב.
*ישר שיצא שחר מהחדר של מירית ,מהר היא לקחה את הפלאפון וניסתה שוב ושוב לדבר עם אורן
מירית:נו חשבת על זה?
אורן:כבר אמרתי לך את דעתי בנושא
מירית:ואמרתי לך שתחשוב על זה טוב טוב, זה ישתלם לך מצוין
אורן:אמרתי לך,ואני יגיד לך שנית אני ל-א רוצה שום חלק בעניין הזה יותר
מירית:מה קרה התחרטת?
אורן:אני פותח דף חדש,חיים חדשים
מירית:והפעם איך יקראו לך בחיים האלו? זיין שכל (ע"ר)?
אורן:לא,יקראו לי זה שיצלצל למשטרה אם לא תעזבי אותו
מירית:אני מציעה לך לחשוב טוב טוב
אורן:אני מציע לך לא לצלצל אלי כי את יודעת טוב מאוד עם מי את תתעסקי נכון?!
מירית:אין שום בעיות.[וניתקה]
אורן התיישב בכורסה האהובה עליו,הכיסא המתנדנד שנפתח ברגליים,ישב עם המזגן והסתכל בטלווזיה,מאז שהוא לא על סמים-כבר שבוע וחצי...אין לו מה לעשות חוץ מלראות טלויזיה,ולצפות לטלפון מסיון.
**נקודת מבט אורן**
-די אני לא יכול יותר,אני לא מסוגל למה חשבתי בשיא טימטומי להפסיק .., הלב שלי אומר להפסיק הראש אומר לקחת.
אני חייב לצאת מ'פה לנשום אוויר קצת..
-מהר לקחתי את המפתחות ויצאתי מהבית. כלכך אהבתי לצאת לכיוון החניה ולראות את האוטו שלי, מזל שהחלפתי את האוטו האחר השחור,סתם הייתי נראה כמו מאפיונר
פתחתי את הפומית של הפלאפון תוך כדי נסיעה לבת ים
אורן:סיגל ?
סיגל:כן ?
אנין:אני בא לקחת את אופק
סיגל:למה לא הודעת לי לפני
אני: איפה אתם?
סיגל:בבית
אני: אז מה הבעיה שאבוא?
סיגל:פשוט..הוא צריך ללכת ליום כיף עם רם
אני:מי זה רם?
סיגל:שוב לקחת משהו?אני אגיד לך שוב, הארוס החדש שלי.
[כמעט עברתי ברמזור אדום ובלמתי חזק עד שכול העולם שמע את החריקה]
סיגל:אורן?
אני:כן ,מ..ה,לא אז שיבטלו אני בא לקחת אותו לשלוש ימים של כיף
סיגל:הסכמנו על יומים
אני:אבל אני רוצה שלוש,סיגל,בבקשה.
סיגל:אוקי,רק הפעם.
מהר סגרתי את הפלאפון,והבטתי לכל צד שלא תיהיה משטרה
תוך שעה הגעתי אליהם לפנטהוז
אופק:אבא!!![ורץ לחבק אותי]
אני:הנה התותח שלי!! בוא תיתן חיבוק [תוך כדי חיבוק הרמתי אותו גבוה והסתובבנו במהירת]
אופק:לאן נלך..היום?[אמר בקול חמוד]
אני:הפתעה
סיגל:שלום ..
אני:מה שלומך?[ונשקתי לה על הלחי נשיקה עדינה]
סיגל:הכל עשר מתי אתה מחזיר אותו.
אני:ברביעי,אמרנו שלוש ימים לא?היום יום ראשון אז ביום רביעי אחזיר אותו
סיגל:תהייה איתי בקשר כל הזמן אה?
אני:אל תדאגי,ארגנת לו תיק.?
סיגל:כן.
אני:פ'ו פק, לאבא יש אוטו חדש[ומהר כשאופק שמע אוטו פקחו עיניו לרווחה]
אופק:אוטו אוטו אוטו!![התלהב,צהל בשמחה,קפץ ,ריקד כאילו שלא ראה אותו מימו ]
אני:טוב סיגל אנחנו הולכים,להית'.
סיגל:להתראות,כשאתם מגיעים צלצלו.
-ירדנו במעלית-
אופק:אבא,איזה אוטו יש לך?
אני:אוטו בצבע אפור
אופק:והוא יפה?
אני:תגיד לי אתה..[ופתחנו את הדלת והראתי לו את האוטו]
אופק:מאוד,מאוד יפה!!תפתח
[מהר פתחתי את האוטו,והושבתי אותו בכיסא של הילדים]
אופק:אז מה נעשה בכל הזמן הזה?
אני:יש לי הפתעה..
אופק:מה מה מה מה?![אמר במרץ]
אני:הפתעה זו הפתעה,סוד כמוס לפרה ולסוס.
מהר צלצלתי לסיוון,ושמתי את הפלאפון בדיבורית של האוטו כדי שהוא ישמע אותה
אני:את תוכלי להיות בבית שלי עוד רבע שעה?
סיוון:כן ,כן..בטח
אופק:אבא מי זאת?
אני:אתה לא מזהה?
אופק:לא.
אני:הפתעהההה..תגלה בבית.
אני:טוב אז תבואי ..
סיוון:אוקי ביי מאמי.
****נקודת מבט סיוון****
תוך כדי שאני יושבת במדרגות על סף ביתו של אורן אני אומרת לעצמי"יווו..אני שונאת שונאת שמאחרים אבל..אולי קרה להם משהו."
מהר מחקתי את המחשבה הנוראה הזאת מראשי,כל שניה הסתכלתי בפלאפון בשעון והזמן כאילו שנעצר מלכת
"17:45", כל שניה התסכלתי והזמן לא זז.. פתאום אני שומעת אוטו שבא ומתקרב,מהר סידרתי לעצמי את הגופיה,סידרתי את הגינס, ניסיתי להראות הכי טוב שאפשר הכי צנועה,הסתכלתי בפלאפון איך השיער נראה,וקמתי.
אני:נזכרת לבוא אה?איחור אופנתי דפקת
אורן:כן היו פקקים נוראיים..
אורן:פו'פק,בוא צא מהאוטו.
אופק:לא רוצה.[אמר בקול שביר,כאילו שבכה]
אני:אתה לא זוכר אותי?
[הוא הסתתר מאחורי האוטו]
אורן:אופק בוא לפה מ'ייד
אופק:אווווווף![ובא בצעדים כבדים]
אורן:אתה לא מביא לה חיבוק??
אופק:אני לא זוכר אותה[אמר בקול נבוך]
אני:זאת אני,סיוון
אופק:את לא סיוון!
אני:זאת אני..תיתן לי חיבוק ותדע שזאת אני.
[הוא התקרב,בצעדיים קטנים,כאילו שחשש ממשהו,ונתן חיבוק..חחיבקתי אותו חזק,דיגדגתי אותו בצדדי הבטן,והבטתי לו בעינים]
אופק:זאת כן את.[וחייך]
אני; איך לא זיהית אותי?
אופק:את רזה יותר,ואת נראת עייפה.
אני:מה פתאום, אני לא עייפה.. [וחייכתי]
אורן:בואו נכנס,מישהו רוצה לאכול?רגע ,זה מוזר
אני:לא ,אכלתי כבר[לא רציתי לאכול לא היתי רעבה,למרות שלא כלתי..],מה מוזר?
אורן:הבית פתוח
אני:אולי שכחת לנעול אותו.
אורן:לא לא,אני זוכר טוב מאוד שנעלתי..אופק תשאר עם סיוון
[אורן נכנס בשקט,התסכל סביב ואף אחד לא היה במסדרון,הוא בדק חדר חדר, ועלה לחדר השינה שלו]
אורן:את?!מה את עושה כאן!?
מירית:נותנת לך הזדמנות אחרונה
אורן:איך נכנסת?
מירית:אז בגלל זה כל הזמן הזה לא נכנסתי לשירותים שלך?!כי כל דבר היה שם של סיוון!?!!!!![צרחה]
אורן:תנמיכי את הטונים שלך הבנת אותי !?
מירית: להזכיר לך משהו אורן ?!!
[מהר עליתי בעבקות הצעקות,אמרתי לאופק להשאר בחדר שלו, וסגרתי את החדר שלו ..בלי מנעול כמובן,ועליתי לחדר של אורן]
הסתתרתי מאחורי הדלת והצצתי קצת ,כמובן בלי שיראו
אורן:להזכיר מה?!
מירית:תשמע אתה.[והשמיע לו את הקלטת הנוראה ..]
ובקלטת היה:
"אני גם אוהבת אותך"[שמעתי את הקול של מירית שמדבר..]
-באמת שבחיים לא אהבתי את סיון,היא אף אחת בישבלי,היא סתם ילדה קטנה, סתם ניצלתי אותה,אני אוהב אותך ורק אותך מירית"ואז זה נקטע כזה..
[הרגשתי את הדמעות חונקות אותי,נשמתי..עמוק,ומהר התפרצתי לחדר]
אני:הנה,זאתי שאתה מנצל אותה הילדה הקטנה הזאת,תתביש לך !! חתיכת זבל. ונתתי לו כאפה.
אורן: אני נשבע לך שזה לא כמו שאת חושבת,זאת היא ,באמת שזאת היא אני נשבעתי לך את זוכרת?אני הבטחתי לך,היא אמרה לי להגיד את זה
אני:דיי אורן אין לי כוח לשטויות האלו
אורן:דיי נו אני לא יתן לך לססכסך שוב הבנת מירית,יבת זונה אני לא סובל אותך
[מירית הסתכלה עליו והתפלאה וצחקה]
אורן:מה את צוחקת !? !מה ?!! את רואה למה גרמת?חכי שניהה סיוון!~!![ורץ אחריה]
-לא עצרתי לרגע,רצתי.. המשכתי לרוץ ראיתי אותו שהוא רץ אאחרי,ובאיזשהו שלב הפסיק.-
צלצלתי מהר ללירון
לירון:שלווווום..
אני-אמרתי לך שאני אצלצל אלייך?[וניגבתי את הדמעות]
לירון:מה קרה?
אני:כלום,אני כבר חוזרת אאלייך.
התיישבתי בגינה שליד הבית שלו,הוצאתי את הסיגריה מהתיק ועיששנתי,והתפרקתי בכיתי..למה למה אלוהים,למה אתה גורם לי שוב את הסבל הזה,למה אני כזאת פתטית
הפלאפון המשיך לצלצל"אורן אורן אורן ואורן"
-סליחה שאני מטריד אותך,אבל לא יכלתי להתעלם שילדה יפה כמוך בוכה ..
[התעלמתי]
-אוקי,הבנתי,אני יעזוב אותך..יש לך סיגריה להביא לי?
אני:כן..וינסטון טוב?
-כן, אני מעדיף מלברו,אבל שיהיה ..את בטוחה שלא באלך לשתף תאמיני לי הכי טוב לדבר עם אנשים שאת לא מכירה על בעיותיך
-הסתכלתי עליו,הוא נראה לא רע בכלל,שיער שחור,הוא נראה מהערסים האלו
-אני מבין שאת מעדיפה לשתוק ולהסתכל עלי,גם טוב.[וגרם לי לחייך]
-אני שחר דרך אגב
מהר לקחתי את הפלאפון וצלצלתי ללירון
אני:בואי הפעם נקבע בגינה,ואני מציעה שתביאי גם את וודקה,כי אחד לא יספיק
לירון:למה מי עוד בא
אני:אני אשאל אותו אם הוא ירצה לבוא
-רוצה לבוא לשתות?
-כן למה לא?
אני:כן לירון הוא בא..אממ רק שכחתי איך קוראים לו
-שחר, קוראים לי שחר
אני:טוב ב11 בגן היהלום את יודעת איפה זה נכון?
לירון:במרכז שמה כן ?
אני:כן.
[[שחר חייך בלי סיבה]
שחר:תביאי לי את הפלאפון שלך ואני אצלצל אלייך ב10 סבבה?אני צריך ללכת לעבודה
אני:עבודה?של 4שעות?
שחר:כן..[אפילו פחות אמר בלב]
-
*נקודת מבט שחר*
דפקתי בדלת של איציק חזק
איציק:רגע רגע,מה הלחץ?
הוא הסתכל בעינית,אבל לא ראה כלום כי הסתרתי לו
איציק:כן ?
[בלי יותר מדי דיבורים,חנקתי אותו..וסגרתי מהר את הדלת]
איציק:מה..???[אמר בקול חנוק]
אני: כמו שלקחת לה את הילד ,אני אקח לך את החיים,את העיניים
איציק:מה אני לא מבין?!
אני:כמו שלקחת למירית את הילד אני אקח לך את הדבר הכי חשוב לך,העינייים
איציק-אז היא לא יכלה להתמודד עם זה לבד?אז היא שלחה מישהו עליי?צלצול אחד למשטרה ואתה תעוף מ'פה כמו טיל
אני:לא הייתי מציעה לך לעשות את זה,במיוחד לא שאני עם סכין "..[ולקח מהר את החומצה הגופרית מהכיס ]
איציק:מה אתה חושב שת'עושה?!!!!צרח
אני:תסתום את הפה שלך,[ושפכתי לו לתוך העייניים]
איציק:איייייייייי,זה שורררררררף. בן של זונה אתה תשרף אני מבטיח!!!![ועוד לפני שאמר את המבטיח,יצאתי מהדלת ,פרופיל נמוך]
מהר נכנסתי לאוטו וצלצתי למירית
-אני מקווה שאני הולך לקבל בונוס
מירית:וכי למה?
-כי הבעל שלך מתעוור בדקות הללו
מירית:מה?
אני::כן,איציק מתעוור בדקות האלו
מירית:אתה רציני?!
אניכןן למה את מופתעת
מירית:לא מופתעת למה לא אמרת מקודם?~!! בחיים אבל בחיים אל תעשה צעד נוסף מבלי שאדע עליו זה מובן?!
אני:מובן מובן..
מירית:בי.[וניתקה]
מלמלתי"עוד ניתוק אחד וגם לך לא יהיו עיניים"
חופש נעים לכולם (: תנצלו אותו
אני טסה ב26.6 עד ל7.8, אך גם משם אעשה פרקים ..
יש לי מחשב נייד (:
בבקשה תגיבו,זה חשוב..בפרקים האחרונים לא הגבתם...
;| בקושי.
מואההה!!שבוע טוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
invisible blue EYes