עד היום הודעות המנהלים היו בשבילי רק עוד דף שצריך ללחוץ בסופו על 'המשך', פשוט חלפתי על פניהם (הדפים) אחרי עלעול קצר ולא משמעותי.
גם הפעם עמדתי לעשות זאת, עד שהגעתי לתחתית העמוד וראיתי את הודעת ה'דרך אגב', וחשבתי לעצמי 'טוב, אז שאר העמוד לא חופר על אותו נושא?' והחלטתי לתת לדף צ'אנס הפעם, ואני רק שמחה שכן.
בניגוד לחברת צוות הפורום (שאת שמך אני לא יודעת, בצורה לא מפתיעה כלל?) אני לא פותחת בלוג שהוא כולו מוקדש לסבי/ סבתי האהובים, או נותנת להם להכתיב את דבריהם ומותירה עצמי כמתווכת ותו לא. כלל לא; למעשה, אני הולכת לנהל את הבלוג הזה, אולי בעתיד בעזרה עם אחיותיי, וזה אך מפני שאני חושבת שיש ככ הרבה סיפורים יפהפיים במשפחה שלי, בין אם זה של אמו של אבי או הוריה של אמי, ואף את סיפורו של סבי ואביו זכרונם לברכה, שהם אולי גאוות-ישראל הגדולה במשפחה.
לא שחלילה אני טוענת שיש כאן מישהו שאין להתגאות בו ולאהוב.
את סיפוריהם של הסבים ומשפחותיהם המורחבות אתעד כאן, ומי ייתן ובעוד כמה עשרות שנים מהיום הנכדים של הנכדים שלנו יעשו את אותו הדבר, בדרכים מתוחכמות ועתידניות שעוד לא עלה בגורלינו להשתמש בן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
