situations

היתקשרת ואמרת שקשה..

אמרת שבלעדיי כואב

אמרת שאני הכל

אמרת שזה רק שנינו מול הים הכחול

אמרת ..

אבל אנשים תמיד אומרים

אף פעם לא קיימת את כל ההבטחות..

אתה מתקשר רק כשאתה מתגעגע אתה לא חושב שגם אני מתגעגעת לפעמים

אמרת שכשאוהבים מישהו מוכנים לשכוח את כל העולם בשבילו

אמרת שזה מה שעשית בשבילי

אז למה אני לא מרגישה ככה?

למה אני לא מרגישה שהכל מושלם ?

אולי כי אתה רחוק

ואולי כי אני קרובה מידי

אני לא רוצה שתתקשר כל יום כל שעה כל שניה..

כבר לא בוכה

גם לא בסתר

היתקשרת היום ואמרת שכואב

אמרת שהגעגועים חודרים עמוק

אמרת שאתה אוהב

ושהבכי חונק את הצחוק

אמרת שכבר לא כל כך קל כמו שחשבת - לאהוב

ולמרות שהמשכתי הלאה

כי הבנתי שכבר אין סיכוי

היתקשרת ואמרת שאתה אוהב

שאלת מה הייתי רוצה הכי בעולם עכשיו ואמרתי שהייתי רוצה לראות אותך ..

שאלת מה הייתי אומרת לך כשהיית בא

ולא הצלחתי לענות..

אמרתי לך שתבוא ותדע ושעכשיו זאת הפתעה

אז אמרת שאם יש הפתעה אתה חייב לבוא..

אז אולי במקום להגיד תעשה?

אולי פשוט תבוא

בלי הרבה דיבורים

ואני יחבק אותך כמו שאתה אוהב

וניסע אלייך וניראה את הסרטים שאנחנו אוהבים

ונאכל פיצה אבל לא את כולה

כדי לא להרגיש שמנים

ותחבק אותי ותגיד לי שאתה אוהב

כי בטלפון זה לא נחשב..

ונצחק אחד על השני כי אתה דומה לטרקטור

ואני דומה לאוטובוס

אבל לא של אגד

ואני יכין לך חביתה ובטעות ישרוף את כל הבית

וניכנס מהחלון וההורים שלך לא ישאלו שאלות

ונגביר את המוזיקה עד שהשכנים יצאו

סתם בשביל לצחוק עלייהם אחר כך

אז אולי תבוא?

ותגיד לי שאתה אוהב..

תבוא ותגיד שאתה אוהב......

האוטובוס שלך =\

הכותרת היא בעצם שאלה..

שאלה בלי סימן שאלה

אתם יודעים למה?

כי אני יודעת שאין לה תשובה..

מאיפה הוא בא?

ולמה עכשיו?

למה הוא העלה בי תזיכרון הזה שכל כך רציתי לשכוח ?

למה שוב אני בוכה ?

למה שוב יש כל כך הרבה שאלות וכל כך מעט תשובות?

רציתי לשמוע את הסיפור..

ואני כמו מטומטמת חשבתי שכבר עבר לי ..

חשבתי שכבר היתגברתי על כל זה..

חשבתי שזה עבר..

עברה שנה וחצי !

למה אני לא מצליחה לשכוח?

ואיך זה שדווקא אתה..

שבאת שוב משום מקום

בטעות..

ידעת להגיד את מה שחיפשתי במשך שנה וחצי..

איך זה שרק אתה הצלחת להעביר במילים את מה שאני לא הצלחתי להגיד?

למה עכשיו?

אחרי שנה וחצי פאקינג שנה וחצי לא חשבתי עליו ואז באת..

ורצית לשמוע ..

רצית להבין..

אני כועסת עלייו

עדיין..

למרות הכל

"אבל אתה יכולת להתקשר, אני יכולתי לענות
יכולנו לדבר, אפילו על שטויות
שנים אני חשבתי שאולי עשיתי משהו רע
ועכשיו אתה חוזר בחזרה
אבל אתה יכולת להתכתב, אני יכולתי בלילות
לשכב עם ערימת שקרים ולהתעלות
היום כבר לא פוחדת שיעזבו בלי אזהרה
אז עכשיו אתה חוזר בחזרה "

מפחדת ....

אני כבר לא מכירה את עצמי..

אני לא שולטת על התגובות שלי ..

אבל היום אני שמחה שלא שלטתי בזה..

אני שמחה שלא נתתי לעצמי תכאפה בשביל להירגע

אני שמחה שקיבלת את כל העצבים שלי במכה..

היום עברת את כל הגבולות..

תצעקי עליו תצעקי עליי

תצעקי על מי שבא לך

בחיים שלך אל תרימי יד ובטח שלא עליו!

יחתיכת פוסטמה עוד אומרת לי שאני מתנהגת כמו ילדה קטנה..

טוב שלא רצחת אותו על זה שהוא לא רצה ללכת לישון

גם כן מפגרת..

את הילדים שלך תחנכי ככה!

וואלק לא יודעת איך חזרתי לפה בכלל !

אם היית סתם מישהי חברה מהרחוב היית מתה היום מתהה!!!!

אף אחד לא מרים ידיים על אחי הקטן !

בטח שלא את!

הוא לא הילד שלך!!!!

תעזבי אותו בשקטטט!!

אבל זה כבר לא משנה..

היא עשתה מה שהיא עשתה

אני עשיתי מה שאני עשיתי...

מחר בבוקר יום חדש..

בקרוב יגמר הסיוט הזה...

רוצה כבר לעוף מפה!!!!

לתמיייד

לילה טוב

פינקיי.. ♥