"את רוצה לספר לי מה קרה?" שאל ומחה את דמעותיי לאט לאט.
"סתם, חלמתי על טל ושהרגו אותו ושבסוף הרגו אותי. ושמעתי את הקול של הירייה ו..ואני מפחדת מהרעש הזה מאז מה שקרה לטל." אמרתי. "אני מפחדת מרובים ומהרעש שלהם, אני רק שומעת את הקול של הירייה או רואה רובה אני ישר נלחצת."
"די מתוקה שלי, אני פה, איתך. אני שומר עלייך עכשיו. אף אחד לא יעשה לך רע" אמר וחיבק אותי יותר חזק. חיבקתי אותו חזק חזק, רק שלא יעזוב אותי כמו טל. בבקשה לא.
-
נשמתי נשימה עמוקה. אני חייבת להפסיק לבכות, חייבת. אם הכנרת מתייבשת מצב הדמעות שלי הרבה יותר גרוע. "את בסדר?" שאל אחרי שניגבתי את דמעותיי.
"אה.. כן." אמרתי "יותר טוב, תודה" חייכתי אליו. הוא נשק לי נשיקה קלילה על השפתיים.
"אני מת עליך" אמר "מדהימה"
"גם אני.." אמרתי ונשקתי לו נשיקה קטנה בשפתיים.
"זה טל?" שאל פתאום וסימן עם מבטו על התמונה.
"אה, כן" אמרתי.
"וואו, את דומה לו. את יודעת?" אמר וחייכתי. הרבה אמרו לי את זה. לאמא גם קשה עם זה וגם לא. זה מסובך. היא אומרת שמצד אחד שהיא רואה אותי כל יום זה כאילו לראות את טל וזה עושה לה טוב אבל מצד שני לראות אותי כל יום מזכיר לה אותו. האמת שנראה לי שזו הסיבה שאני מביטה במראה פעם ביום.
"כן, הרבה אמרו לי את זה" אמרתי.
"יפיפייה שלי," אמר וליטף את שיערי. "אמרתי היום שאף פעם לא הכרתי ג'ינג'ית. אז הנה הכרתי והיא רק שלי" אמר וחייך.
"אוהו, כבר שייכת אותי אליך?" שאלתי, מרימה גבה.
"בטח," אמר "אני מאוד מקווה שאחרים לא שייכו אותך.."
"האמת שיש מצב." אמרתי. "או שבעצם כן.. יש" אמרתי
"יו!" אמר ופער פיו כהמום.
"אני צוחקת, תנשום" אמרתי "ותסגור את הפה לפני שייכנסו לשם זבובים או משהו. ואז אני לא אנשק אותך בחיים.."
הוא חייך, כן שוב.. ותפס את פניי. הוא נשק קלות לשפתיי ואמר "אף-פעם לא האמנתי באהבה ממבט ראשון," אמר "אבל זה מה שקרה וקורה לי עכשיו.." הפעם אני זו שחייכה.
"גם אני בדרך לזה.." אמרתי וקרצתי לו.
"רק בדרך?" שאל. "אני כבר בתוך זה... אוח הג'ינג'יות האלה.. יכולות להפנט במבט אחד.. מטורף" אמר בגיחוך וחייך אליי.
"אוי, בן הזה.... יכול להפנט רק במבט אחד" אמרתי גם אני בגיחוך וחייכתי אליו.
"טוב נראה לי שאני אזוז הביתה.." אמר "את תהיי בסדר, כן?"
"אל תדאג. אני אהיה בסדר.." עניתי בחיוך עייף.
"אם לא פשוט תצעקי מהחלון ואני בא.." אמר "אני אבוא להצילך!" אמר בגאווה.
"הו, האביר על הסוס הלבן" אמרתי "איזה כיף. אבל רגע.. איפה הסוס?"
"הוא.. באורווה. יאללה ביי, אהובה" אמר בדרמטיות ונשק לי.
"ביי ביי.." אמרתי לו והוא הלך. שניה אחרי שהוא הלך – נרדמתי.
"בוקר טוב" לחשתי לתמונה של טל כשהתעוררתי ונשקתי לה. שטפתי את הפנים וציחצחתי שיניים. הוצאתי אוברול ג'ינס ברך עם קרעים וחולצת ביה"ס אדומה. התלבשתי (כמובן שלא באמת שמתי את האוברול בתור אוברול אלא בתור מכנס..) זה היה מגניב. שמתי אולסטאר אדומות וירדתי למטה עם התיק. סימסתי לבן '10 אתה בחוץ...'
'כן המפקדת' – ענה וחייכתי. אכלתי קוראסון ושתיתי שוקו. יצאתי החוצה ובדיוק בן יצא.
"בוקר טוב ילדונת" אמר וחייכתי אליו. "בוקר טוב" השבתי מתעטפת בחיבוקו הנעים והמחמם. הוא נשק לי קלות על השפתיים. "איך ישנת?" שאל. "דיי טוב ואתה?" שאלתי. "כנ'ל " השיב וקרץ לי. הלכנו לבצפר יחד. באמצע הדרך הוא אפילו תפס לי את היד ושיחק איתה. "אני מת עליך" לחש. "גם אני" לחשתי לו. נכנסנו לבצפר כשידינו אחוזות יחדיו. הוא הביט בי ואני בו. נכנסנו לכיתה והנחנו את התיק. למרבה הפלא הכיתה הייתה ריקה. התיישבתי על השולחן והוא נעמד מולי מתקרב אליי לאט לאט. נסחפתי איתו יחד לנשיקה מדהימה. והתנתקנו אחרי כמה דקות מפחד לחוסר חמצן וכי אני לא בדיוק אוהבת להתנשק מול כולם – אז אם מישהו יכנס?, מה שיש בנינו אני מעדיפה לשמור רק לנו. לא ככה?
"רועיקי!" שמעתי צעקה מאחורי. הסתובבתי "אהההההההההה!" צעקתי כשראיתי את ליה. ליה היא חברה ממש טובה שלי, היא עברה לפני שנה לאילת ואני והיא שמרנו על קשר הדוק. האמת שהיא יפייפיה. יש לה עיניים כחולות גדולות ושיער שחור פחם מדורג שמגיע לה כמעט עד לתחת. "מה את עושה פה?" שאלתי וחיבקתי אותה. "עשיתי קצת ת'מוות להורים שלי.. והם החליטו לחזור לפה." אמרה. "יואו!" צעקתי וחיבקתי אותה חזק. "אני לא מאמינה" לחשתי. "התגעגעתי אליך כלכך" אמרה "גם אני!" השבתי. "יווו!" צעקנו שנינו והתחבקנו שוב ושוב. בן ציחקק לו מהצד. "אה כן.." אמרתי "ליה תכירי זה בן.. חבר שלי. בן זו ליה, חברה ממש טובה שלי." אמרתי.
"חבר שלך?" שאלה והרימה גבה "כמה זמן יש לך לך חבר ואני לא יודעת על זה.?"
"בדיוק מאתמול" אמרתי וחייכתי. "אוהו, טריים" אמרה.
"אכן, אכן" השבתי. אני, ליה ובן הבטנו לדלת ופתאום היא נכנסה.
טוב אתם בטח שואלים את עצמכם מי, לא? אז נכון שבכל כיתה יש את הפרחה או הפקאצה השולטת שכל הזמן, אבל כל הזמן לובשת ורוד? טוב אז לנו אין אחת כזאת. לנו יש את עדן – הבחורה הכי ביצ'ית והכי כלבה בכל היקום הזה. היא גרמה לחבר של החברה הכי טובה שלה לבגוד בה – איתה. כלבה או לא כלבה? אבל דאמ היא יפה. היא גבוהה משהו כמו מטר 70. והיא רזה. יש לה עיניים תכלת עמוקות כאלה ושיער בלונדיני חלק. טוב כמה שהיא יפה... האישיות שלה כלכך עמוקה שהיא בעומק של בריכה לתינוקות. כן, זה לא הרבה – אבל זה מה יש כשאת ביצ'ית כוסית... הסתכלתי עליה. היא בחנה את בן. עזבו בחנה. היא עשתה לו בדיקת רנטגן מקיפה. וואו כמה שהתעצבנתי.
"פוסטר?" שאלתי אותה עצבנית. "מה?" שאלה. "שאלתי אם את רוצה פוסטר שלו.. פשוט אין לי בעיה להשיג לך" אמרתי. "אה לא. " אמרה "אני רוצה אותו" הוסיפה בלי בושה מול הפרצוף שלו. ואו, הייתי כלכך קרובה ל-להחטיף לה כאפה ולמשוך לה בשיער. "סליחה?" שאלתי מעוצבנת, אבל מנסה להרגיע את עצמי. "מה.. את לא שומעת טוב? אמרתי שאני רוצה אותו" אמרה וחייכה אליו. "חב-" התחלתי לומר אך נקטעתי באכזריות על ידי בן. "חבל מאוד כי חברה שלי עומדת ממש פה" אמר וחיבק אותי במותן. נו, זה סוג של סימן לשייכות כזה אצל הבנים. "טוב, לא להרבה זמן" אמרה והלכה למקומה. רציתי ללכת אליה ולהראות לה מה זה אבל בן תפס אותי וחיבק אותי חזק. "תמיד אמרו לי שג'ינג'יות עצבניות. אף-פעם לא אמרו לי כמה.." אמר וצחק. שלחתי לו מבט עצבני "רק אל תהרגי אותי.." אמר. "נו.. תירגעי מאמי" אמר ונשק קלות לשפתיי. "רק בגלל שאתה ביקשת" אמרתי. בדימיוני ראיתי אותי רוצחת אותה עם איזה קילשון או סכין. טוב נו... הקצנתי, מצטערת. אבל שלא תגע בבחור שלי – אחרת יהיה לה עסק איתי, או כמו שבן אומר עם הג'ינג'ית העצבנית. "נשמה שלי" בן אמר וישבנו על השולחן שלנו. ליה התיישבה על כסא מולנו. "איך את מגנה עליי.." אמר "רגע, זה לא אמור להיות ההפך.?" שאל.
"אולי.. " עניתי וחייכתי."אני מת עלי-" את האימרה הכלכך מרגשת הזאת קטע הצלצול. דקה לאחר מכן נכנסה המורה להיסטוריה לכיתה. וכן, החלו החפירות הבלתי פוסקות על זה שיש בגרות אוטוטו ושצריך ללמוד ובלה בלה בלה – רשמית אני שונאת היסטוריה.
"את באה ללמוד איתי?" שאל בן. "אנחנו לא נצליח ללמוד ביחד בחיים" אמרתי. "בטח שכן." אמר. "מקסימום לא נלמד שיעור היסטוריה נלמד שיעור לשון" אמר וקרץ לי. ציחקקתי. "אז את באה כן?" שאל. "כן,כן" אמרתי והוא נשק לי על השפתיים. "אגב.. אני אוהב איך שאת לבושה היום" אמר. "תודה" חייכתי אליו. "יפה שלי" אמר וחיבק אותי. "איכ לא.." אמרתי. "מה?" שאל. "מה זה יפה שלי?" אמרתי "זה סתמי, זה כאילו אני רק יפה..." אמרתי. "טוב.." אמר. "נשמה ג'ינג'ית שלי" חייכתי אליו. הוצאתי מהלוקר ציוד מתמטיקה. האמת שזה שעתיים אחרונות לפני הבגרות, אז היום בטח נעבוד מלא ובצורה אינטנסיבית בטירוף.. טוב, צריך לחרוש כי בטח 05 לא קל. "מה עכשיו?" שאל. "מתמטיקה." עניתי. "כמה יחידות את?" שאל. "5" עניתי בגאווה. "אתה?" שאלתי. "האמת ששיבצו אותי ב4" אמר. "אבל בבית הספר שלי הייתי אמור לעשות את 05 השנה.. אז אני איתך" אמר וחייך אליי. "אז יכול להיות שתמשיך ב5 לא?" שאלתי. "יש מצב" אמר. "נראה מה יתחשק לי." הוא אמר ואני ציחקקתי. "שוויץ קטנה" אמר וקרץ לי. "אוי לא, מדבר הבנאדם הכי צנוע בעולם" אמרתי בציניות. "האמת שכן" אמר וחייך אלי. "אתה.. משהו" אמרתי וחייכתי. היה צלצול. "טוב לאן הולכים?" שאל. "בוא איתי.." אמרתי. וחייכתי לספק לו ספק לעצמי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
