אני מור. אני בת 16 בכיתה י"א. אני מנגנת על גיטרה. אני לומדת במגמה מוזיקה ופסיכולוגיה. אני דתייה. אין לי מושג למה פתחתי הרגע בלוג. אולי זה הרצון הלא מודע שלי (אמרתי לכם שאני במגמת פסיכולוגיה!) לשתף אחרים שצרות הממש לא מעניינות שלי. אולי זה סתם להוציא את זה מה שיש לי בראש. לא יודעת מזה. ננסה. מה כבר יכול לקרות?

אז מהם המחשבות הללו שאני צריכה להוציא מהראש? בדיוק נזכרתי באחת ממש מרכזית בשניה שגיא נכנס למסנגר. ואני יודעת. זה נשמע כמו אחד הבלוגים האלה שסתם כותבים על אהבה הנכזבת,בגידות ותככים, אבל לא! טוב. נווו.. זה בערך משהו כזה.

את גיא הכרתי בטיול שקיץ של שנה שעברה. בכלל לא שמתי עליו. היה רק איזה קטע אחד שסיפרתי לו איך שאני לא נותנת את המספרים שלי לבנים כי אני ממש לא אוהבת את זה ושזה ממש מפדח שבנים מבקשים ממני את המספר שלי (לא שקורה הרבה, בדיוק בתקופה ההיא שאלו אותי הרבה יחסית. טוב.. נווו.. אני מתוודה. רק שאלו אותי 2 בנים...). קיצר.. מה שקרה זה שבסוף הטיול הוא שאל אותי מה המספר שלי. הנחתי לעצמי: כנראה שהוא ממש מחבב אותי שהוא רוצה את המספר שלי אחרי שסיפרתי לו שאני לא אוהבת את זה, או שהוא ממש סנילי והוא לא זוכרת שסיפרתי לו על זה שאני שונאת ששואלים אותי את זה. אז הנחתי שזאת האפשרות הראשונה. וככה הכל התחיל.

גיא הוא הבן אדם היחיד בעולם שאני יכולה לספר לו הכל. כל פעם שאני מבואסת אני מתפללת שוהא בדיוק ישלח

הודעה או משהו.

בטח רובכם חושבים: טוב. אז תהיה חברה שלו? מה הבעיה? או - אז תהיו ידידים. מה הבעיה?

אזהו. שיש בעיה. אני דתייה. זה לא נחשב רגיל אצלה שיש לי ידיד כזה טוב. יש לי ידידים. יש לי המון ידידים. אבל אף פעם לא היה לי אחד כזה. גיא מיוחד. גיא ממש מיוחד.