לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עוד סיפור אחד של אהבה לפני שסוגרים את האורות


סיפורים וכל מה שקשור =]


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

2/2008

פרק 2


בפרק הקודם:

 

לפתע נשמעה צעקה, היה מובן שזו צעקה של אישה, אבל לא היה ברור מה היא צעקה.

לאט לאט החלה מהומה במסדרון..

שניהם הבינו שעכשיו או אף פעם וקפצו מהחלון הרחב שבחדר.

והגיעו במהירות אל הסיפון, "מוכן?" שאל ג'ק "חכה דקה" אמר אדם.

ג'ק נבהל, הוא לא רצה לאבד את חייו והתחיל לנפח סירה קטנה מגומי שהייתה לו בתיק, אישה בהריון עזרה לו לנפח את הסירה, הוא לא ידע מי היא.

אדם רץ בכל כוחו, הוא ידע שעם כל הכעס שבו- אסור לו להשאיר אותה שם הוא הגיע לחדרה והיא שבכלל לא שמה לב למהומה שאלה אותו "מה אתה רוצה?" "להציל אותך!" ענה לה במהירות תפס את ידה וסחב אותה אל הסיפון,

כולו נרטב , הספינה הייתה מלאה במים כשהם הגיעו הסירה הקטנה כבר הייתה מנופחת

ראיתי שהוא רב עם אישה בהריון על הסירה .

"אני בהריון! תן לי את הסירה אני לא מוכנה למות עכשיו!" צעקה עליו כאילו הסירה שלה

"אני רק ילד! יש לי עוד הרבה דברים לראות וזו הסירה שלי! תמצאי אחת לעצמך!"

האישה עזבה את הסירה ונראה כאילו רק עכשיו היא מבינה שהסירה לא שלה... היא פתחה בנאום ארוך של תחנונים

"בבקשה תן לי להצטרף אליכם, הילד שלי, התינוק שלי! הוא ראה פחות ממך, ולא נדמה לי שאני יותר גדולה ממך... בבקשה, אתה רק אחד זו סירה לארבע!"

"גם אנחנו נכנסים פה!" צעק עליה אדם, זה נראה שהוא נעלב שלא שמה לב שהוא שם.

"בבקשה, בבקשה, תנו לי לסוע איתכם! בבקשה" היא פרצה בבכי.

פניו של ג'ק התרכחו "אוקיי" אמר "אבל יהיה צפוף!"

אדם כבר זרק את הסירה אל המים והיא כבר קפצה אדם וג'ק עזרו לאישה להיכנס ואז שניהם קפצו אל הסירה.

הים היה רגוע, זו הייתה שעת בוקר חמימה.

אדם וג'ק ידעו מה גרם לספינה לטבוע, אבל הדחיקו את זה.

 

קמתי, חזרה לשיגרה הרגילה, שוב בדיקות, שוב חקירות, שוב ניסיונות למצוא לי את משפחתי.

כבר שבועיים הם מנסים וכלום לא עוזר. פאקינג שבועיים! למה אף אחד לא מחפש אותי??

מרדית נכנסה, היא ואני כבר חברות טובות, היא נחמדה ודואגת, למרות שהיא בת 30 אני והיא מסתדרות מעולה.

האמת היא שחיכיתי לג'ורג, אני יודעת שזה ישמע מוזר אבל למרדית יש אח, היום הוא מגיע ואני מתה לפגוש אותו...

לפי הסיפורים שלה הוא נחמד...

מה לעשות שאני מקווה לטוב??

"היי אדם!" אמרתי "היי!" הוא קרא.. תמיד שמח ששמתי לב כשהוא באזור.. בן אדם של צומי.

"מה קורה??" שאל אותי... ידעתי שהוא לא רוצה שאני אענה לו וזה רק בגלל שהוא יודע שכלום לא חדש, כלום, תמיד אותו מקום, אותם קירות לבנים, אותם רופאים...

רק אדם ג'ק ומרדית מענינים אותי.

מרדית נכנסה, לידה עמד ילד מוכר, לא ידעתי מאיפה, הוא הסתכל עליי מוזר עם חיוך כזה מאוזן לאוזן...

גבוה, חתיך... שיער שחור וארוך.. עניים כחולות כמו שיש למרדית, יפות כאלה, כל כך כחולות שלפעמים אפשר לחשוב שלטבוע בהם זה כיף... כל כך יפות! יש לו אף קטן וחמוד.. אני יודעת למה הוא יצא ככה, גם מרדית יפה, יפה מאוד! עגיל בגבה.. אני לא אוהבת עגילים לפחות מאז שהגעתי לכאן.. אבל יש לי עגילים.. לפחות חורים (כי הורדתי את העגילים כשהחלטתי שזה לא יפה...).

כשראה את אדם החיוך נמחק מפניו "אתה?" לחש. מרדית הסתכלה על אחיה מוזר...

"זה ג'ורג'" אמרה בחיוך "הוא עשה לי שלום עם היד והתיישב לידי, היה לו חיוך מקסים והשפתיים שלו היו בהירות ויפות.. כאלה שבא לך לנשק גם אם אתה לא אוהב את הבן אדם.

 

היא יפה... עשו לה פרצוף יפה... שיער חלק וג'ינג'י.. מקורי.

וואו.. איזה עניים! רק פעם אחת ראיתי עניים ירוקות כאלה..וואו.

העניים האלה... כל כך מוכרות! ומה אדם עושה פה? הוא לא היה אמור להיות בפריז עכשיו?

 

ג'ורג' התיישב לידי.

"היי אני ג'ורג'" אמר לה בחיוך "היי אדם!"

ג'ורג'... ג'ורג'... למה הוא זכור לי? למה אני חושבת שאני מכירה אותו?!?!

"מאיפה אתה מכיר את אדם?" שאלנו אני ומרדית באותו הזמן

"הוא לומד בשכבה שלי!"

"באמת?" שאלתי

"כן..." אדם ענה "אני אסביר לך אחר כך..."

"היי! אני איה" אמרתי בחיוך... איזה מתוק הוא נראה!!!

דיברנו על הכל, הכל! הוא היה כל כך נחמד.. כל כך מצחיק!

 

היא הייתה מושלמת.. כל כך חמודה... איזה אופטימית ומצחיקה היא!

 

"אני מחפש את אדם" שמעתי קול מאחוריי

 

נכתב על ידי כותבת =] , 7/2/2008 16:07  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סיפור בהמשכים =]


טוב אז אני לא אתעכב על פרטים וכל זה.. ישר ולעניין:

 

עולם פשוט פרק 1

 

 

היה ניתן לראות על פניה את הייאוש, אין לה איך לחזור עכשיו זה כבר מאוחר מידי

היא לא תהיה מי שהייתה פעם.

רוב האנשים דווקא היו רוצים להתחיל מחדש, בלי שום עבר כשאין למי לחכות ואין למה...

רוב האנשים היו אומרים שהיא צריכה לשמוח על מה שקרה,

אבל היא לא רוב האנשים.

אפילו את שמה היא לא יודעת,

אף אחד לא יודע.

אולי אפילו אין לה את אותם פנים כמו קודם!

אולי אין דרך חזרה, בכלל, גם אם ישאלו כל בן אדם בעולם היא לא תוכל לחזור.

כל מה שידוע לה הוא הגיל ומה קרה לה.

היא ידעה איפה היא תהיה עוד חודש או חודשיים, אבל לא ידעה איפה הייתה.

 

אדם חזר אל חדרו, הוא הבין על מה היא חושבת הבין אותה, אבל ידע שאסור לו לעזור.

 

בעצם, למה סתם לדבר כשאפשר להתחיל מההתחלה?

 

זה קרה לפני שבועיים, הספינה ששטה לניו יורק טבעה רק שלושה ניצולים:

אדם, ג'ק ואני.

הרופאים קוראים לי איה.

אבל זה רק כי זו המילה הראשונה שאמרתי כשחזרתי להכרה.

האמת, זה היה אאו'ץ  אבל לא היו קוראים לי אאו'ץ, יש גבול.

אמרו לי שאת שלושתנו מצאו בסירה קטנה מגומי, את הסירה אני זוכרת..

צבעים חזקים- כנראה כדי שיוכלו לראות אותנו מרחוק- אדום צהוב וורוד זועק.

אמרו לי שאדם היה האיש היחיד שהיה ער, ובזכותו אני קיימת.

אני לא יודעת אם אני צריכה להודות לאדם או לכעוס עליו!

אני בת 15, ויש לי זיכרון מעולה, בעצם, העובדה שאני זוכרת שמות מספרים צבעים ועוד 2 שפות זה הישג לילדה כמוני. בכל זאת, רוב הזיכרון שלי נמחק.

אדם וג'ק חברים טובים מהרגע שהגיעו, שניהם זוכרים הכול אבל הם לא זוכרים אותי.

הם בני 17 שניהם והם הגיעו לספינה הזו ביחד (בגלל זה הם חברים כל כך טובים עכשיו) הם התאכסנו בחדר הכי בטוח על הספינה, צדדי, ניתן לצאת ממנו בקלות, בגלל זה- חוץ מכוויות קור- אין להם שום נזק רצני.

אותי אדם וג'ק מצאו מתחת לעמוד התורן.

לעומת זאת לי יש צלקות ישנות הרבה שריטות ורגל שבורה.

אבל זה לא מה שבאמת מציק לי, יותר מציקה לי העובדה שאין לי זכרון.

תארו לעצמכם אדם בלי עבר שלא יודע מי הוא?

אפילו הפנים שלי לא ניתנות לזיהוי, עברתי ניתוח פלסטי כדי לתקן את הפנים שלי, בכל זאת.. הם נמחצו שם...

ועדיין- יש בי חלק שלא מרפה מהאושר, אני לא יכולה להפסיק לחשוב חיובי, שהכול יהיה בסדר,

כנראה זה האופי שלי, למרות שלא הייתי מצפה מעצמי להיות כל כך מאושרת, לא אחרי מה שעבר עליי.

 

אדם פנה לאחור, הוא לא רצה לראות אותה, לא אחרי ששיקר לה כל כך הרבה, לא אחרי מה שקרה.

הוא פנה לכייון החדר שלו עם ג'ק.

"אז אתה חושב שהיא בסדר?" אמר ג'ק אדם רצה לענות לו, אבל ידע שזה רק יגרום לוייכוח אז שתק.

ג'ק הבין, גם הוא לא היה יודע מה לעשות אם היה במצב של אדם.

הם הסתכלו אחד אל השני והלכו כל אחד לעיסוקים שלו.

לפתע נשמעה צעקה, היה מובן שזו צעקה של אישה, אבל לא היה ברור מה היא צעקה.

לאט לאט החלה מהומה במסדרון..

שניהם הבינו שעכיו או אף פעם וקפצו מהחלון הרחב שבחדר.

 

 

 

אני יודעת שזה פרק ממממממש קצר אבל זורק ההתחלה.. זה יהיה ארוך יותר =]

אולי אני אוסיף... טוב לא יודעת.. נראה.

מקווה שאהבתם ואל תשכחו להגיב

אני אשמח לקבל ביקורות.. (רק אם הן בונות)

נכתב על ידי כותבת =] , 6/2/2008 16:01  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  כותבת =]

בת: 32

תמונה




135
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לכותבת =] אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על כותבת =] ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)