א וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר.  ב בֶּן-אָדָם - שְׁתַּיִם נָשִׁים, בְּנוֹת אֵם-אַחַת הָיוּ.  ג וַתִּזְנֶינָה בְמִצְרַיִם, בִּנְעוּרֵיהֶן זָנוּ; שָׁמָּה,  מֹעֲכוּ שְׁדֵיהֶן, וְשָׁם עִשּׂוּ, דַּדֵּי בְּתוּלֵיהֶן.  ד וּשְׁמוֹתָן, אָהֳלָה הַגְּדוֹלָה וְאָהֳלִיבָה אֲחוֹתָהּ, וַתִּהְיֶינָה לִי, וַתֵּלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת;  וּשְׁמוֹתָן - שֹׁמְרוֹן אָהֳלָה, וִירוּשָׁלִַם אָהֳלִיבָה. (יחזקאל כ"ג)

הפעם הראשונה שלי הייתה עם נער ליווי ב-NYC.

תקשיבו טוב: לא הפעם הראשונה שלי עם נער ליווי. הפעם הראשונה שלי בכלל. כבר נאמר במקורות: הרוצה לשקר, ירחיק עדותו. ומכיוון שהייתי אז עמוק בארון, הרחקתי, לא פחות ולא יותר, עד לתפוח הגדול.

ישבתי בחדר במלון ועלעלתי בעיתוני-אגזוזנים. האמת, די שקשקתי. תחשבו רגע – זו לא ממש הסיטואציה הכי נוחה וסימפטית שיש... בסוף התבייתי על מודעה של סוכנות שנראתה ידידותית במיוחד, והתקשרתי בידיים רועדות. האיש בצד השני של הקו היה נחמד ומנומס, ועד מהרה מצאתי עצמי דן איתו בכובד ראש בסוג הרכב, המודל, האבזור והגימור. סיכמנו על הפרטים והמחיר, והובטח לי שהרמך המדובר יגיע אלי תוך זמן קצר.

ואכן, מקץ שעה קלה נשמעה דפיקה בדלת. פתחתי אותה בברכיים פקות,  ובפתח עמד בחור חמוד, בדיוק כפי שהובטח לי. הוא צעד פנימה, לחץ את ידי והציג את עצמו כג'ון ממינסוטה (הערת המערכת: הפרטים שונו כדי לא לאפשר זיהוי. רק חסר לי שדודה שלו מאינדיאנה התיכונה קוראת את הבלוג שלי).

מאז כבר זרמו מים רבים באיסט ריבר (גם אם לא עברו שנים רבות כל כך). אני כבר לגמרי מחוץ לארון, ולכאורה אין לי כל צורך להזדקק לשירותיהם של נערי ליווי. אבל באופן מעשי, אני עדיין מוצא את עצמי נמשך לעתים אל אותו "פרי אסור". האומנם פרי אסור? כל הומון שתשאלו בעניין יזנק מיד כנשוך-ישבן ויצווח "שאני אשלם בשביל סקס?!" ובאמת, אלא אם כן אתה גמד כרסתן, שעיר ומחוצ'קן שעל קרקפתו מתנוססת בגאווה תסרוקת "הלוואה וחיסכון" דהויה, סביר להניח שלא תהיה לך שום בעיה להיתקע בלי כסף. שהרי מדובר בטרנזאקציה בין שני גברים, ושניהם רוצים בדיוק אותו דבר...

מצד שני, וכאן להערכתי אני בדעת מיעוט, סקס בתשלום מאפשר לך להיכנס למיטה גם עם כוסון-על חבל"זי, שיודע את העבודה יותר טוב מכל עשרת הזיונים האחרונים שלך ביחד. מישהו שבחיים לא היית מוצא לבד בבר השכונתי (או בגן) הקרוב למקום מגוריך.

אני מכנה את הגישה הזו "תיאורית מסעדת שלושת כוכבי מישלן". לתפיסתי, כשאתה רעב אתה יכול להכין לעצמך כריך מהיר (אך איכותי), או, אם יש לך קצת יותר זמן, להתקין לעצמך תבשיל-קדרה עז-טעם. אבל אם בא לך פינוק שאין סיכוי שיתארגן במטבח הפרטי שלך, מותר לך (פעם ב-) להיכנס לאיזו מסעדת יוקרה, להביא אותה בארוחת גורמה יוצאת-דופן, ולפרק על זה משכורת של חודשיים. מה יש – לא מגיע לי? לא סבלתי מספיק בגטו ורשה?

נערי ליווי איכותיים לא ניתן למצוא בכל מקום. רובם הגדול מתרכז בארה"ב, ומיעוט קטן מסתובב לו גם  במערב אירופה. ישנם באינטרנט אתרים מיוחדים לכך, וניתן לחפש בהם בן-לוויה לפי כל פרמטר אפשרי, החל מהגובה והמשקל הבנאליים, ועד, איך נאמר, תכונות אקזוטיות יותר. המחיר בהחלט לא שווה לכל נפש – בניו-יורק, בירת הזנות העולמית, צריך לפעמים לשלם $300 ויותר בשביל התענוג (אבל בהחלט מדובר בתענוג). בת"א זה אותו המחיר, אבל בשקלים. אם כי, כמצוין, האיכות ירודה בהרבה. אציין, לשם השלמות המדעית, שבמחקר שעשיתי יחד עם חברי ג"פ, הסתבר לנו כי נשים בתחום הזה ובאיכות הזו גובות תשלום הרבה יותר גבוה. הנה לכם עוד מקצוע (הדומה בכך למקצוע הדוגמנות) שבו ההפליה על רקע מיני היא הפוכה מאשר בדרך-כלל.

אחת השאלות ששואלים אותי תמיד חבריי הסטריטים היא "עבור כמה זמן התשלום? שעה? שעתיים?" התשובה הנכונה היא: עד שגומרים... בלאו הכי לגברים אין ממש סבלנות לשום דבר אחרי זה. וכמה זמן זה לוקח? תלוי כמובן בלקוח!

וכך, כמעט בכל פעם שאני נוסע לניו-יורק, אני מזמין את עצמי למסעדה טובה – וגם לסקס טוב בתשלום. חברותיי הטובות רמ"מ ואש"ג (המכנות זו את זו "אשתי" למרות שכל אחת מהן הינה – בנפרד - אישה ואם בישראל) שואלות אותי תמיד כשאנחנו בניו-יורק: "מה עשית אתמול בערב? נפגשת עם זון? ואיך הוא היה? טוויילייט זון?". ואני מחייך, ושותק... נו, איזה שותק – אתם כבר מכירים אותי. מספר להן כל פרט ופרט, ולא מכחיד מהן דבר, גם אם סומרות שערותיהן, ומצלצלות אוזניהן – ולא מפסיק עד שלא תזעקנה "חדל!".

הקוראים המתוחים וכסוסי-הציפורניים תוהים וודאי כיצד נגמר סיפורו של ג'ון ממינסוטה. שהרי כידוע לכל בר-בי-רב, זון שנכנס בדלת במערכה הראשונה צריך גם לעשות משהו עד המערכה השלישית. ובכן, קוראים יקרים, הרי לפניכם מה שקרה. כזכור היה זה הגבר הראשון שלי בכלל, וכשהוא התפשט, ואני התפשטתי, ונכנסנו למיטה והתמזמזנו קצת, לא עברו חמש דקות ואני פשוט סיימתי. למרות גילי המתקדם, ההתרגשות הייתה כה רבה שכל העניין יצא משליטה. ג'ון לא ידע את נפשו מרוב שמחה – היה זה הכסף המהיר ביותר שעשה אי-פעם בקריירה שלו. הוא הושיט לי כרטיס ביקור והשביע אותי להתקשר אליו שוב בפעם הבאה שאני בעיר (והפעם ללא תיווך הסוכנות, כמובן). אבל בביקור הבא שלי בניו-יורק הכול כבר נראה אחרת לגמרי...