ויעלו בנגב ויבא עד-חברון ... וחברון שבע שנים נבנתה לפני צען מצרים (במדבר י"ג, כ"ב)

אך-אולים שרי צען חכמי יעצי פרעה עצה ... איך תאמרו אל-פרעה בן-חכמים אני  (ישעיה י"ט, י"א)

 אשר-שם במצרים אתותיו / ומופתיו בשדה-צען (תהילים ע"ח, מ"ג)

את י' פגשתי ערב אחד בגן העצמאות. היה בו שילוב מנצח של שלושה פרמטרים חיוניים: הוא נראה כלבבי, הוא נשמע שנון ואינטליגנטי, והוא רצה שנכיר לעומק. הדובדבן על הקצפת היה הכלב שלו –  לברדור חום-זהוב, יצור מאמיי להחפיר שענה לשם נ', ועבד בעברו בתור כלב נחיה של עיוורים.

י' סחרר את ראשי, וכך זנחתי לאנחות את ט', הרופא המורבידי איתו התקשקשתי באותה תקופה, ושמתי פעמי מניה וביה לעיר השינה הפריפריאלית, בה התגורר י' על כלבו וכרעיו.

בביקורי הראשון בביתו של י' הייתה שם ידידה שלו – נקרא לה ג' (למען האמת אני לא ממש זוכר את שמה. גריזלדה? גרמושקה?). ג' נראתה מעט מופתעת מהחיבה הלא-מוסתרת שהרעפתי על י', כולל נשיקות צרפתיות ארוכות ומשמוש מבושים שאינו מותיר דבר ליד הדמיון. ברם, כל אותו ערב לגמנו כולנו תועפות של יין, ואף יצאנו במחול המחניים לצלילי שירים צרפתיים משנות השישים, כך ששום דבר לא נראה לי אז מוזר או משונה.

אותו לילה נשארתי לישון אצל י'. לקראת לכתנו לישון, הפתיע אותי האיש בעניין אחד: הוא הודיע לי כי טרם זכיתי לדרגת קירבה המאפשרת לי להיכנס לחדר השינה שלו, ולפיכך נבלה את הלילה יחדיו בסלון, עלי מזרן. אודה ולא אבוש, הייתה זו אמירה תמוהה במקצת. אך חינו הרב של י' הסיט אותי מייד ממחשבות קדורניות כגון דא, ושנתינו הסלונית הייתה חביבה במיוחד, כך שכל העניין נשתכח מלבי. מאוחר יותר נזכרתי שחברתי ל' עשתה לי כבר אז קולות של that spells trouble – אך בל נקדים את המאוחר.

הימים הבאים עם י' עברו עלי בגיל ובדיצה. הבחור התגלה כמקור בלתי נדלה לשעשועים לא מתוכננים. יום אחד מצאנו עצמנו רוכשים דלעת ענקית ונוסעים איתה לביתם של חבריי האהובים עפ"מ ולתפ"מ, שם גילפנו ממנה פרצוף לפי מיטב מסורת האלווין (ומכל הבפנוכו עשתה לתפ"מ מרק משובח). יום אחר התגלגלנו פתאום לטיול בשדות, באחד מהישובים הכפריים שבשולי גוש דן, ושם ליקטנו חצילים תועים, וקלינו אותם על מדורה פתוחה. מפה לשם חזינו גם במופע של ריטה עם הפילהרמונית, ולאושרי לא היה די. "אף פעם לא פגשתי מישהו כל כך לא-צפוי", אמרתי לו בחיבה לא מוסתרת. "אני צועני מתורבת", ענה לי י' בגאווה – "לא-צפוי" הוא שמי האמצעי!

אך לא הכול ורוד בגן-העדן. כך למשל, אותה ג' שהוזכרה לעיל המשיכה לצוץ מדי פעם בביתו של י' באופן תמוה משהו. ולמרות שכעבור זמן-מה שודרגתי ל"מורשה חדר שינה", לפי מיטב המסורת של איליין והספונג' שלה, הרי שמדי פעם עלו בשיחה אנשים נוספים שזכו אף הם לדירוג זה. ופעם אחת אף מצאתי אחד מהם מסתובב בבית ממש, כשרק תחתונים לחלציו. ככל הנראה הייתי אז עיוור לכל אותם סימנים, ורק בדיעבד הבנתי שהכתובת הייתה על הקיר.

במקביל החל י' לשנות קמעה את יחסו אלי. את מחוות החיבה החליפו מדי פעם נזיפות קלות. לצד מילות האהבה זכיתי לשמוע גם גערות. י' היה נעלם מדי פעם ולא היה ניתן להשיגו, וחשדותיי החלו להתגבר. נזכרתי בעצם שאינני יודע בדיוק במה הוא עובד ("ניהול של עמותה למען נזקקים", אמר לי פעם כששאלתי. ואילו המשיבון בביתו היה עונה "תודה שהתקשרתם למרכז המתנדבים". מתנדבים?!). את כלבו היה י' לוקח עמו לכל מקום, ושניהם היו מתנייעים בטרנזיט מרופט א-לה-מעלה-חורון-ד', שהתהדר בתווית חנייה של "נכה" – למרות שי' היה אתלטי וגמיש כנערת גומי. אושרי הבלתי מסויג החל להתחלף אט-אט ביותר ויותר תהיות.

ערב אחד הלכנו לצפות בקונצרט בהיכל התרבות. כשיצאנו רציתי שנשב בבית-קפה באווירה רומנטית, אך י' התעקש שנלך לפאב אפלולי כדי לפגוש את ידידתו מ' שנוסעת לחו"ל, ועליו להיפרד ממנה. לא עזרו המאנות, ונגררתי בעל כורחי לאותו פאב עם י' שהיה כבר כעוס למדי. מ' הגיעה רק כעבור שעה, וכששאלתי אותה על נסיעתה לחו"ל לא ידעה כלל על מה אני מדבר. מכיוון שלא היה לה כיסא, הלכתי לחפש לה אחד, וכשחזרתי מצאתי אותה ואת י' מתנשקים נשיקה צרפתית לוהטת.

קמתי ויצאתי משם. י' רדף אחרי. "מה הבעיה?", שאל. "לא ידעת שאני דו-מיני? הרי הכרת כבר את חברה שלי, ג', לא? אתה יודע שאנחנו מתכננים לעשות ילד ביחד, נכון? בכל מקרה, אתה יודע שיש לי גם עוד חברים וחברות, אז מה הבעיה?". הייתי קצת המום מכדי לענות, ואילו י' לא ממש התעכב לדיון ארוך, וחזר פנימה כדי להמשיך ולהשתעשע עם מ'.

למחרת התקשר אלי י' מספר פעמים ואף שלח לי מייל זועם. בימים שלאחר מכן קיבלתי ממנו מגוון הודעות בכל אמצעי תקשורת אפשרי, מ-SMS ועד יונת-דואר. כעסו התחלף בתמיהה, ואז –  בתחנונים שאשוב.

למרבה ההפתעה, לא רציתי אני לחזור ולהצטרף להרמון הצועני, מתורבת ככל שלא יהיה. בחלוף הימים נחלש מבול ההודעות, הפך לזרזיף דל, ולבסוף שכח כליל. י' נעלם מחיי ללא שוב, כאילו מעולם לא ליקטנו חצילים יחדיו בשדה שליד ביתו.

ורק זכרונו של י' הלא-צפוי נשאר עמי, מר-מתוק. ומגע פרוותו המשיית של נ', כלב הנחייה שהפך לכלב צוענים...

פתאום נפלה עלי מן הרגשה כזאת של צועני

עגלה נדודים כינור וניגונים בדמיוני

לנדוד מעיר לעיר ולנגן לי שיר

כינור שמייבב מרעיד מיתר בלב

והוא ממש בנשמתי

כמו צועני מסתובב לי בעולם

והעולם כולו ביתי

כמו צועני מסתובב לי בעולם

והשירים בנשמתי

פתאום נפלה עלי מן הרגשה כזאת של נדודים

לשיר לאנשים ולנשים לשיר לילדים

לקחת אדמה ושמש אדומה

להיות כמו צועני פשוט כמו שאני

כי זה ממש בנשמתי

כמו צועני מסתובב לי בעולם

והעולם כולו ביתי

כמו צועני מסתובב לי בעולם

והשירים בנשמתי

ביצוע: עוזי חיטמן

מילים ולחן: עוזי חיטמן