ב בְּנֵי יֶפֶתגֹּמֶר וּמָגוֹג, וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל; וּמֶשֶׁךְ, וְתִירָס.  ג וּבְנֵי, גֹּמֶראַשְׁכְּנַז וְרִיפַת, וְתֹגַרְמָה.  ד וּבְנֵי יָוָן, אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ, כִּתִּים, וְדֹדָנִים.  ה מֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ אִיֵּי הַגּוֹיִם, בְּאַרְצֹתָם, אִישׁ, לִלְשֹׁנוֹלְמִשְׁפְּחֹתָם, בְּגוֹיֵהֶם.  (בראשית, פרק י')

פ' היא מחברותיי הטובות ביותר. בחורה צעירה, בעלת תלתלים שחורים ארוכים ועיניים יוקדות. יש לה ישבן מחוטב, וחזה עגלגל ומחוצף כבוזו'לה נובו (רוגוב, מאחוריך!). כל כולה אש להבה, פלפל וסחוג. מי שנופל לפה שלה – לא יוצא שלם. מחזרים לרבבות סבים אותה מכל עבר, והיא מסובבת את כולם על האצבע הקטנה. בעל אחד כבר גירשה, ועוד היד נטויה. בחורה כארז.

אך בטרם יחלו הסטרייטים שביניכם לשגר אלי בקשות לקבלת מספר הטלפון של פ', אציין אך דבר קט: פ' היא יוונייה, והיא חיה זה שנים רבות בז'נבה הקרה. הכרתי אותה עת עבדתי בענק המחשבים ס"מ, תקופה בה שהיתי בנתב"ג יותר מאשר בבית. נדדתי אז מהודו ועד כוש, ובסיס האם שלי היה באתונה. שם התוודעתי ל-פ' ונפשותינו דבקו זו בזו לאהבה.

פ' מכנה אותי davidoulimou שפרושו בשפתה החיננית "דודינק'ה שלי". לעתים היא גם קוראת לי בחיבה לא מוסתרת vromojew שפירושו jew מלוכלך. אכן, על כל חיטוביה ועינטוזיה, פ' היא אורתודוקסית למהדרין, ומדי פעם מזכירה לי כי אנו, היהודונים, הננו אלה שרצחנו לה את משיחה. אני כשלעצמי, על כל חדות לשוני, מתקשה לתת לה פייט הוגן. כינוי החיבה שלה בפי הינו htapodogatoula שפירושו octopussy, החתול התמנוני. וזאת על שום שציפורניה החדות שלופות תדיר לצבוט בישבני ברגעים הכי לא צפויים, והן גחות להן יש מאין, משל לא זוג ידיים אחד היה לה אלא ארבעה.

ניתן לשבת ולספר ב-פ' עד שתצא קריאת שמע של שחרית. אולם  כוונתי בפוסט זה היא להתמקד בסיפור נסיעתי המהירה בסוף השבוע שעבר אל המטרופולין ל', בירתה של ארץ א' רחבת הידיים. עיקר מטרתה של הנסיעה הקצרה הייתה לפגוש שם את פ', שכן אחת לשנה לפחות מנסים פ' ואני להיפגש בבירה אירופית כזו או אחרת. פ' מביאה עימה את א', הבויפרנד האיטלקי הלוהב (שמחזיק איתה מעמד כבר כשנתיים!). ואילו אני בד"כ גורר עמי את הקורא ע/ר, הלא הוא האקס המיתולוגי שלי, שכבר הספיק להתחבב על פ' בעבר (כלומר, גם את עכוזו שלו היא נוטה להפתיע בשלל צביטות).

כל הפגש כולו נמשך הפעם רק שלושה ימים, אך היו אלה ימים דחוסים להחפיר. אכן, לא בת-לילית כ-פ' תיתן לזמן לחלוף מבלי שינוצל קשות ונוראות (בכך דומה היא לאש"ג, הנוהגת לתזז את רמ"מ ואותי ברחובותNYC  המושלגים בעוד אנו נגררים מאחורי פסיעותיה הנמרצות, ופועים חלושות את מחאותינו). הנה, לרווחת הקוראים, צרור קט מן החוויות שחווינו.

ראשית, גמענו תה מנחה מסורתי במלון "ריץ" היוקרתי. מדובר באירוע חוויתי להחריד, שעליו ועל שכמותו כבר סח המשורר לאמור -

 Different types who wear a day / coat pants with stripes and cutaway / coat perfect fits

וגו'. ישבנו לנו נינוחים סביב לשולחן עמוס מפות, מפיות ומפיוניות, וסביבנו חוללה עדה שלמה של מלצרים ענובי-פרפר. אחרי שדנו בכובד ראש בשאלה הרת הגורל איזה תה נשתה, הביא רב-המלצרים רב-הרושם ארבעה קנקני כסף, ומזג לכל אחד מאיתנו קילוח זהבהב אל ספל חרסינה פרחוני. המזיגה מתבצעת דרך מסננת כסף, ולאחר סיום הפעולה מונחת המסננת על אום-מצמודת-המסננת, כדי שחלילה לא תטנף את המפה הצחורה. בעוד אנו גומעים את התה תוך זקירת הזרת אל על, שינע מלצר-המזון אל שולחננו את מגש הכסף. זהו מגש תלת-קומתי, ולכל קומה יעוד משלה, שיבואר כאן בפרוטרוט.

הקומה התחתונה דחוסה בסנדביצ'ונים מלבניים נטולי קרום, הממולאים במגוון ממרחים: סלמון וחמאה, מלפפונים וחמאה, הודו וחמאה ואפילו בשר-בקר וחמאה. כמו שניתן להבין, אנשי הריץ אינם גרופיז של יוכי, מפלצת הסלרי של הצ'יף. על הקומה השנייה מונחים צמד מאפים אנגליים טיפוסיים: עוגת פירות עשירה ולחה, דחוסת צימוקים ואגוזים ועדוית כתר קטיפה שוקולדי, וגם סקונז, כלומר scones. זוהי עוגית קטנה וממזרה אותה חוצים לשניים ועליה מורחים שמנת עשירה מקורנוול – וכאילו לא די בכך מוסיפים גם ריבת-תות. הקומה השלישית במגש מארחת שלל עוגות מוס, טרטלטים של פירות ושאר מרעין בישין. בשלב בו מגיעים אליה כל אדם סביר כבר הגיע לקצה גבול קיבולו. סיומו של האירוע הוא לפיכך בהתגלגלות דשנה אל הדלת, שם מחכים שומרים לבושים בקפידה הדוחפים ברוב-טקס את החזרזירים הממולאים אל מחוץ למוסד המפואר.

חוויה מז'אנר מעט פחות קלורי הייתה צפייה במחזמר המשובח "מרי פופינס" שמתחיל כעת את דרכו בווסט-אנד. ע/ר עדכן את שם המייצג ל-Fairy Poppins על שום ההומונים הרבים שגדשו את האולם ורשרשו במחלצותיהם בהתרגשות רבה. הפקה זו עלתה אך לאחרונה, והיא משופעת בשלל אפקטים חדשניים. האומנת הקשוחה – אך טובת הלב – מעופפת עם מטרייתה  מעשה בקיאה ורגילה, משל הייתה רס"פ צנחנים שבע-אומגות. דגים עפים, ציפורים שוחות, וכל הקהל מזמר בשמחה עם המקהלה את הלהיטים המוכרים היטב. ביניהם feed the birds, צ'ימ-צ'ימני, וכמובן (איך לא) שיר המופת סופרקאליפרג'ליסטיקאקספיאלידושס, בהעמדה מרהיבה שהייתה משאירה גם את ססיל ב. דה-מיל שפיצ-לס.

מובן שאי אפשר בלי סיבוב מסורתי של פרה-כריסטמס שופינג באוקספורד סטריט . פ' רכשה שם בשצף-קצף שלל סודרים ולסוטות שלא היו מביישים אף כוכבנית הוליוודית. עבדכם הנאמן, מצד שני, פשט על מדפיה של Virgin ורכש במיטב כספו שורה של DVD-ים קלאסיים, ע"פ המלצתו של מארקס ג'ייקוב. דיסקים אלה, הכוללים פנינים כמו "מלאכים באמריקה" והגרסה הבריטית של "הכי גאים שיש" יוצבו חיש קל על מדפי ספרייתי, וככל הנראה יישארו שם, מנוילנים כביום היוולדם, עד שיבוא חמורו של משיח.

חשוב להבין, כי דויד שלכם, הנוהג לעטות תדיר ארשת של אינטלקטואל רב-רושם, מקפיד בנסיעותיו לבירות העולם שלא לכלול בתוכניותיו ולו בדל שמץ של תרבות. לפיכך העובדה שלא נידונו כאן בהרחבה מוזיאונים, תערוכות, קונצרטים ואופרות, אינו מקרה, כי אם כוונת-מכוון. נסיעה לחו"ל אמורה להתאפיין לפי הפילוסופיה הדודינקאית בעיקר בשלשת היסודות שעליהם מושתת העולם: מזון, שופינג וסקס. ואכן, כפי שניתן לראות בנקל, שני הראשונים בהם כבר תוארו לעיל – ומה עם השלישי?

ובכן, גם מעניין זה, שהצניעות יפה לו,  לא הנחתי את ידי. לפיכך יצאתי, בשליחות האומה, לבדוק את הסאונה החביבה עליי בדרום העיר. מדובר במתקן הקרוי למרבה התדהמה "פלז'ר דום", והוא מצוי מתחת לקשתותיה של תחנת הרכבת ווטרלו. ואכן, כאמרי דאנשי – מיי מיי, אין ווטרלו נפוליאון דיד סרנדר. או יה!

והייתה גם ארוחת בוקר בבית קפה טורקי, עם צמד המלצרים זורגול ומורגול. ופגישה עם ידידה של ע/ר, בריה היפראקטיבית שניסתה להראות לנו את כל פלאי העיר בחצי שעה בעזרת מכונית הוולוו רכת-הגג שלה, תוך שאינה מפסיקה אף לרגע משטף דיבורה. וגם בליסת דים-סאם מעל עגלות של מלצריות דוברות סינית בלבד במאורה קטנה בצ'יינה-טאון. ומלון של הרשת הספרדית Melia שמאוכלס כולו על ידי צביר של מנואלים נטולי יכולות תקשור בסיסיות. ועוד ועוד ועוד – שלושה ימים דחוסים להדהים.

בתום הויקאנד עלינו לפיכך ע/ר ואנוכי על טיסת ה-red eye השבה לארצנו, כששני רגשות משמשים בנו בערבוביה, כיעקב ועשו ברחמה של רבקה. מחד גיסא עייפים היינו כדבעי, ומאידך – מרוצים עד הגג. קבעתי כמובן עם פ' וחברה א' כי עוד נתראה בהמשך הסתלסלות הצנצנים העגולה בבירה אירופית כזו או אחרת, כך שעליכם לצפות לעוד פוסטים מסוג זה גם בהמשך. צלחנו את מוראות נמל התעופה החדש של ארצנו (שגם בו ניתן היה לדבר רבות) ושבנו אל ארץ הקודש סחוטים ומרוטים לחלוטין. ועד הפוסט הבא, חברים, אני מחזיר את השידור לאולפן ברוממה, ומאחל לכולכם מרי קריסמס והפי ניו ייר.

Buckingham Palace

They're changing guard at Buckingham Palace -

Christopher Robin went down with Alice.

Alice is marrying one of the guard.

"A soldier's life is terrible hard,"

Says Alice.

They're changing guard at Buckingham Palace -

Christopher Robin went down with Alice.

We saw a guard in a sentry-box.

"One of the sergeants looks after their socks,"

Says Alice.

They're changing guard at Buckingham Palace -

Christopher Robin went down with Alice.

We looked for the King, but he never came.

"Well, God take care of him, all the same,"

Says Alice.

They're changing guard at Buckingham Palace -

Christopher Robin went down with Alice.

They've great big parties inside the grounds.

"I wouldn't be King for a hundred pounds,"

Says Alice.

They're changing guard at Buckingham Palace -

Christopher Robin went down with Alice.

A face looked out, but it wasn't the King's.

"He's much too busy a-signing things,"

Says Alice.

They're changing guard at Buckingham Palace -

Christopher Robin went down with Alice.

"Do you think the King knows all about me?"

"Sure to, dear, but it's time for tea,"

Says Alice.

AA Milne