כד תְּבֹרַךְ, מִנָּשִׁיםיָעֵל, אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי:  מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל, תְּבֹרָךְ. כה מַיִם שָׁאַל, חָלָב נָתָנָה; בְּסֵפֶל אַדִּירִים,  הִקְרִיבָה חֶמְאָה. כו יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה, וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים  (שופטים ה')  

החברה בה אני עובד מונה כחמישים איש. בשלב מסוים בתולדותיה הוחלט לצרף אליה עובדת-מטבח, כדי להקל על ההנהלה ועל הצוות. וכך, בשבתו של אחד מהפועלים העמלנים מול מסך-המחשב, ויש וישאל את נפשו לספל קהווה מהביל, יתקשר האיש אל המטבח וחפצו ימולא כהרף עיין. ככה זה בשחיתות של ההייטק. די סבבה, לא? אך כרגיל במקרים שכאלה, לא עבר זמן רב והגולם קם על יוצרו. הסכיתו ושמעו.

בראשית ימי במשרד שכנה לה בטח במטבחנו הקט אישה ביילורוסית מבוגרת ועגומת פנים בשם מרינה. בריה זעופה זו נהגה לקום מריבצה בקול אנחה קורע-לב בכל פעם שנקראה לדגל. עתים, כשזומנה לחדר ישיבות הומה אדם כדי להציע משקה חם לנוכחים, היה מבטה – שילוב של אומללות וכעס – מצמית את הנוכחים, עד כי ניחמו בהם ולא חפצו עוד ללגום דבר. מרינה, כך הסתבר לי, הייתה דוקטור לביוכימיה מאוניברסיטת רחמילנסק שליד הקוטב. פעם, כך סיפר לי חברי הטוב ק', נזדמן הוא למטבח וראה שם סמובר מרתיח, עליו נצטברו אגלי קור. או אז הביטה בו מרינה במבטה המדוכדך ואמרה לו במבטא טראנסדנייפרי כבד: נו, קאנדאנסאציה...

מרינה לא החזיקה מעמד זמן רב אצלנו. בשלב מסוים פשטו שמועות במסדרונות על כך שהיא נוהגת לערבב קנקלי קולה ודיאט קולה, ואף לשתות לרוויה מפי הבקבוק בטרם תחזור ותפקקהו. יום אחד נעלמה ללא שוב, ואת מקומה שהתפנה תפסה בחטף מרים.

מרים היא בת לעדה האורפאלית, עדה עתיקת מסורת וארוכת שושלת. אישה קטנה וחייכנית היא, ועם הגיעה למטבחנו קרצפה מייד כל שריד למאטריושקות שעיטרוהו לפנים, ותלתה על קירותיו דיוקנאות זועפים של הבאבא-בובא. מהר מאד התגלה לנו כי לוקה היא מעט בשמיעתה, ולפיכך ניתן לשמוע תדיר במסדרונות את דינדון פלאפונה, עת יוצאת היא לעשן מקטרת שלום מחוץ לדלתות החברה. מכשיר ידידותי זה פוצח במארש פוליפוני רועם, ואינו מפסיק למשך שעה ארוכה, בעוד מרים מתענגת על העשן מרחק מטרים ספורים משם ואינה חושדת כי צעירי ההייטק, גם אם מורגלים הם באזעקות-ליל של איביזות סוררות, מחשבים כבר את נפשם להתפקע.

מספרים על מרים כי בראשית ימיה בחברה לא הכירה עדיין את מנהגיהם הפוסט-מטרו-יאפים של אנשי הבועה, וכשנתבקשה להגיש לבוס הגדול את צלחת הסושי החביבה עליו, צריך היה ללמדה (שומו שמיים!) לשים ליד צלחתו את מקלות האכילה האהובים עליו. למחרת, כשהזמין הבוס חומוסצ'יפסלט, הגישה לו מרים את הצלחת כשלידה בוהקים אותם מקלות שנהב עצמם. אולם מאז כבר למדה מרים החביבה את מנהגיהם המוזרים של הפלצנים המפלצתיים, וכיום היא כבר מערבת וואסאבי בסויה ומעטרת בפיסת ג'ינג'ר, כמו נולדה בקיוטו ולא בחולון.

ברבות הימים התרגלה מרים למטבח והמטבח אליה, והפכה לחלק מתמונת הנוף האנושית שלנו, כאילו צמחה שם בין הסיר והצלחת. היא גידלה לה עדת מעריצים, ולמדה את רזיו של מדרג הניקור. ככל שגבהה דרגתו של המנהל, כך זכה הוא ליתר תפנוקים. מר התלוננו המזכירות הזוטרות כי מרים מחמיצה להן פנים, אף אם יבקשו בלתי אם כי כוס מים צוננים. שיגרת יום-יום מבורכת שרתה בכל.

אך לא לעולם חוסן.

יום אחד נפל דבר בישראל. הוחלט להרחיב את החברה, להגדיל את שטח פני המשרדים, ולבנות מטבח נוסף ב"שטח החדש". ולמטבח השני הוחלט כמובן להביא מטבחנית שנייה.

מרים, שכבר הפכה לראש אגף מטבחנות, החלה לבחון בקפידה מועמדות לתפקיד. מדי שבוע נחתה אצלנו בחורה חדשה, שהחזיקה מעמד בדיוק כמה ימים אצל מרים הקפדנית. ראשונה באה יפה, שכונתה "הלוויתן" על שום משמניה הרבים. יפה מזגה פעם לאחד המנהלים תה במקום קפה, ונעלמה מניה וביה כמו היתה מוזלמן ברוח. אחריה הפציעה שושנה, שגבותיה עשויות היטב היו, ומצובעות בקפידה. שושנה פלטה פעם דבר-בלע מפיה, ופוף – הייתה כלא הייתה.

ואז הגיעה ז'קלין. ופתאום הכול השתנה.

ז'קלין הייתה חייכנית ואימהית, ותוך יומיים דבק לב-כל לאהבה בה. מיד למדה בלי כל מאמץ כמה סוכר יאבה פלוני בקפה ואיזה פלח לימון טובל אלמוני בתה שלו. עם הגיעו של עובד בבוקר, ולו הזוטר ביותר, הייתה ז'קלין מופיעה תוך דקות בחדרו עם מגש של פינוקים וכיבודים. והכול בנועם הליכות חייכני, עם מילה טובה, צחקוק וקריצה.

מרים החלה לזוע באי נוחות על כסאה. חיש קל התפתח קרב אדירים בין שתי המעצמות. זו חילקה תופינים, והשנייה פיזרה מגדנות. זו הביאה סיר של קוסקוס מעשה ידיה, והשנייה מיד החרתה-החזיקה אחריה בדוד של ממולאים מסורתיים. אפשר היה לחתוך את האוויר בסכין.

מקץ שלושה שבועות נעלמה פתאום ז'קלין כאילו בלעה אותה האדמה. במקומה הופיעה צעירה כנועת-אישונים, שהחלה לגרור רגליים אחרי מרים, לאסוף כוסות זנוחות ולכבד את השיש במטלית מאובקת. בתחילה חשבו כולם כי ז'קלין חלתה, וכי תחזור אלינו עד מהרה. אך עם נקוף השבועות הבינו הכול כי ז'קלין, כמו זומתי ולבתי, לא תשוב עוד לעולם.

אחדים ריננו כי מרים ניצלה את הדלת הפתוחה שהייתה לה אצל הבוס הגדול כדי לסלק את צרתה מן הדרך. אחרים לחשו כי אחיה של מרים, שכינויו "פני-צלקת", בא לביתה של ז'קלין באישון ליל לשיחת הבהרה נימוסית. ואילו אני, שנזכרתי בסיר הגולאש הגדול שהביאה מרים למטבחה, ובמנות הגדושות שחילקה לכולם ממרק-הבשר הדשן תוך שהיא שורקת את מארש-הפלאפון בעליצות – נתקפתי פתאום בחילה, ורצתי כל עוד נפשי בי להיפטר מן הקבס שאחזני מעל אסלת החרס הצחורה שבקיטון הצר הצמוד למטבח...

I love coffee, I love tea
I love the java jive and it loves me
Coffee and tea and the java and me

A cup, a cup, a cup, a cup, a cup, boy

I love java, sweet and hot
Whoops mr. moto, I’m a coffee pot
Shoot the pot and I’ll pour me a shot
A cup, a cup, a cup, a cup, a cup

Oh slip me a slug from the wonderful mug
And I’ll cut a rug just snug in a jug
A sliced up onion and a raw one
Draw one
Waiter, waiter, percolator

I love coffee, I love tea
I love the java jive and it loves me
Coffee and tea and the java and me
A cup, a cup, a cup, a cup, a cup

Boston bean, soy beans
Green bean, cabbage and greens
I’m not keen about a bean
Unless it is a chili chili bean, boy

I love java sweet and hot
Whoops mr. moto I’m a coffee pot, yeah
Shoot me the pot and I’ll pour me a shot
A cup, a cup, a cup, yeah

Slip me a slug of the wonderful mug
’an I’ll cut a rug just as snug in a jug
Drop a nickel in the pot joe
Takin’ it slow
Waiter, waiter, percolator

I love coffee, I love tea
I love the java jive and it loves me
Coffee and tea and the java and me
A cup, a cup, a cup, a cup, boy!

JAVA JIVE

Manhattan Transfer