טו וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה, וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה:  כִּי כִסְּתָה, פָּנֶיהָ.  טז וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל-הַדֶּרֶךְ, וַיֹּאמֶר הָבָה-נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ, כִּי לֹא יָדַע, כִּי כַלָּתוֹ הִוא; וַתֹּאמֶר, מַה-תִּתֶּן-לִי, כִּי תָבוֹא, אֵלָי. (בראשית פרק לח)

מקום העבודה הקודם שלי, בו שהיתי בשנים 2000-2001, הייתה חברת אוהל-הדוט-קום. היה זה אחד מאותם בתי -עסק קיקיוניים שנפתחו בארצנו בימי הבועה כפטריות אחר הגשם – וכמותן אף קמלו, עם טפוח המציאות על פני הכלכלה החדשה. הדבר העיקרי שנותר לי מאותם ימים סהרוריים הוא הקשר עם י' הצחקנית, שהייתה אז מנהלת המשרד שלנו. לפיכך כשנתבשרנו י' ואנוכי כי הבוס האגדי שלנו דאז, ג', מגיע לכמה ימים לארץ, החלטנו לחדש ימינו כקדם. קבענו אפוא כולנו להיפגש בנודליית ג'ירף הידועה לתהילה, ולכרסם יחדיו איזו גיוזה עסיסית, לזכר ימים שהיו ואינם.

י' הגיעה עם בעלה, שהוא שף צרפתי ידוע, ואילו ג' ואנוכי באנו בגפנו. המסעדה הייתה עמוסה למשעי, וקערות של אטריות מהבילות התעופפו בין המטבח לשולחנות. צוות של מלצרים מעוצבים ויעילים התרוצץ בין הסועדים, וניחוחות תבלים עמדו באוויר. אכלנו, שתינו, העלינו זיכרונות מימי הבועה, וסיפרנו על מקומות עבודתנו דהיום. היה נחמד לחלוטין.

את חבורתנו הקטנה שירת מלצר חביב במיוחד. הוא הציג עצמו  כ-ט', כמקובל במקום ("שמי ט', ואני המלצר שלכם להערב..."). ואולם, בשונה מיתר המלצרים, הנוקטים באדיבות קרירה ומרוחקת, היה ט' ידידותי באופן מפתיע. עד מהרה נתקשרה בינינו שיחה נלבבת, וכך למדנו ש-ט' הוא סטודנט למשפטים באחת המכללות היוקרתיות, השוקד על לימודיו בימים וממלצר למחייתו בלילות. תוך שהגיעו המנות אל שולחננו המשכנו לשוחח עם ט', שהתגלה ממש כבחור-חמד. אציין רק עוד פרט קטן ממנו היה קשה להתעלם: ט' היה גם בחור נאה – וחטוב – בצורה יוצאת דופן.

חברי לשולחן לא יכלו שלא לשים לב למבטים שאני נועץ ב-ט' כל אימת שהוא קרב אלינו או מתרחק מאיתנו. עד מהרה החלו לנעוץ בי מרפקים ולקרוץ לי בעיניהם, כמביני דבר. "יש לו מין קול דק כזה," אמרה י' "אני בטוחה שהוא אגזוזן." "נכון!" אמר פ', בעלה, "הוא גם מעכס קצת תוך כדי הליכה." וג' החרה החזיק אחריהם "וואללה, יש לו ממש מניירות של מתחנגל". "עזבו אתכם," אמרתי "הבחור סטרייט לחלוטין. אתם סתם נדבקים לסטריאוטיפים, ומחפשים מתחת לאדמה."

אבל החבר'ה לא השתכנעו, והחליטו להעביר את ט' סידרת בדיקות קפדנית לאישוש טענותיהם. לפיכך, באחד מסבבי הסושי הבאים, פנה ג' ל-ט' והתעניין בנימוס: "תגיד, ראית את המשחק של הפועל חיפה אתמול בטלוויזיה?" בעודו מניח במקצועיות את פיסות הניגירי על השולחן, הצהיר ט' בתגובה כי הוא לא ממש מתעניין בכדורגל. חיוך של נהרה התפשט לאלתר על פניו של ג' בעודו מהבהב למולי הבהוב רב משמעות בגבותיו, משל היה רמזור תל-אביבי עם בוא המלקוש. בו בעת תקעה י' ברך מתוזמנת היטב בצלעותיי ולחשה בבריטון של מנצחים "אמרתי לך!" – תוך שהיא משלה את עצמה כי גבו המתרחק של ט' לא יוכל לשמוע מלים-כדרבנות אלה.

בפעם הבאה בה חזר ט' לשולחננו, כבר הרגיש ג' יותר בנוח ושחרר לחלל האוויר שאלה נועזת בהרבה: "תגיד ט' – אם אתה לומד ביום ועובד בלילה, איך חברה שלך מסתדרת עם זה?". "אין לי חברה" ענה ט' בניחותא, והפעם בהקו עיניו של ג' כזוהר הרקיע ואילו י' התפתלה בכיסאה כאילו הייתה רקדנית בטן חולת אפילפסיה. ואז, כשעזב ט' את שולחננו, זינקו עלי שניהם כנשוכי נחש: "זהו, זה ברור כשמש. הוא משלכם! (?) אתה פשוט חייב להתחיל איתו!!!"

 נשאתי עיניים מעונות כלפי התקרה אך צמד המלחיצנים התעלם מהן בקלילות וסגר עלי בתנועת מלקחיים. "נו, באמת, מה כבר יש לך להפסיד?" השתמשה י' בתרגיל הלוגי העתיק הידוע בכינויו "גמביט הקרצייה". ואילו ג' לא חיכה שנייה והלם בי מייד מן הצד השני ב"אתה פשוט שפן" הפסבדו-סחבקי.  ומה עם פ', השף הצרפתי? ובכן פ', שהוא בחור חביב ורך נפש, רק הביט על המתרחש בחרדה, ובליבו תפילה אילמת להיבלע באדמה בו ברגע מעצמת הפאדיחה הכללית.

מה אומר לכם – לא נותרה לי כל ברירה. גם אבן הייתה נמסה תחת לחצי המכבש הדו-כיווניים האלה, לא כל שכן דודינ'קה שלכם. על כן, כשקמנו לעזוב את השולחן, נטלתי מכיסי כרטיס ביקור, ועל גבו שרבטתי ביד רועדת את אלו השורות: "ט', שמחתי מאד להכיר אותך. אם זה רלוונטי – תתקשר." הוספתי טיפ נדיב, ונמלטתי מהג'ירפיה כל עוד רוחי בי. עם צאתי מחוץ למסעדה חבטו מיד חבריי על שכמי בעוז, כפלמחניקים המחפשים את המחר, ושיחררו לחלל האוויר קריאות גיל בסגנון עדות "הוא תותח הוא תותח הוא תותח", בעוד אני רק מבקש את נפשי למות מחמת הבושה.

נפרדנו בנשיקות והחבר'ה השביעו אותי שאעדכן אותם בהתפתחויות. לי עצמי היה כמובן ברור שלא יקרה כלום. לפיכך מה רבה הייתה הפתעתי כשפתחתי את האאוטלוק למחרת וממנו נצנץ אלי אימייל מ-ט', שנשלח בשעה שלוש לפנות בוקר. פתחתי אותו ביד רועדת, וקראתי את השורות הבאות:

דויד, בוקר אור, כאן ט' מהג'ירף.

נכנסתי לאתר החברה שלך מיד עם חזרתי הביתה מהעבודה. בלשון המעטה, מרשים מאוד. מקום שהיה לי הכבוד לו הייתי חלק ממנו.

באם הכוונה ל"אם זה רלוונטי" הייתה בעניין מקצועי, ובמידה ויש מקום פנוי לסטודנט מצטיין, בעל יכולת בין אישית גבוהה והרבה מאוד אנרגיה חיובית, אזי אשמח מאוד להיפגש ולבחון דרכים בהן אוכל להשתלב בחברה.

מצ"ב קורות החיים שלי.אודה מאוד לתשובתך.

דממה דקה השתררה בחדר. הרגשתי איך המעגלים החשמליים במוחי פוקעים לאיטם...

ניצב לפני שער המלך

חייל על המשמר

שומע ציפור מזמרת

על גג הארמון המפואר

לבת הטוחן

לבת הטוחן

שער שחור

כך שרה הציפור

אומר החייל הי ציפורת

טעית לא יתכן

אתמול ככה בין הערביים

ראיתי את בת הטוחן

לבת הטוחן

לבת הטוחן

שער זהוב

שכך יהיה לי טוב

שמעו מה קורה שם לפתע

מגיע גנרל

אל מי זה אתה מפטפט כאן

ומה זה אמרת חייל

אח איזה שומר

הולך ומדבר

ממש סקנדל

אמר הגנרל

עצר החייל והצדיע

ואת חרבו דיגל

תיקנתי טעות לציפורת

כדי שהיא לי תתבלבל

לבת הטוחן

לבת הטוחן

שער זהוב

שכך יהיה לי טוב

חוצפה הקצין התנפח

עלי קשה לצחוק

רוצה לדבר עם ציפור הא

יהיה לך זמן בצינוק

ובת הטוחן

ובת הטוחן

היא סתם זונה

אמר הגנרל

הרים החייל את החרב

הוריד ושוב הלם

והגנרל הנפוח

לארץ נפל ולא קם

כי גם גנרל

כן גם גנרל

בשר ודם

ומת כמו כל אדם

נלקח החייל אל הכלא

הובל אל התליין

כרכו מסביבו את החבל

וגם העמוד כבר מוכן

שתק החייל

שתק החייל

שתק ומת

ברוך דיין אמת

בלדה לבת הטוחן  

ביצוע: חוה אלברשטיין

מילים: איציק מאנגר

לחן: דפנה אילת