ב זֹאת הָאָרֶץ, הַנִּשְׁאָרֶת:  כָּל-גְּלִילוֹת הַפְּלִשְׁתִּים, וְכָל-הַגְּשׁוּרִי.  ג מִן-הַשִּׁיחוֹר אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי מִצְרַיִם, וְעַד גְּבוּל עֶקְרוֹן צָפוֹנָהלַכְּנַעֲנִי, תֵּחָשֵׁב; חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי, וְהָעֶקְרוֹנִי, וְהָעַוִּים.  ד מִתֵּימָן כָּל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, וּמְעָרָה אֲשֶׁר לַצִּידֹנִיםעַד-אֲפֵקָה:  עַד, גְּבוּל הָאֱמֹרִי.  ה וְהָאָרֶץ הַגִּבְלִי, וְכָל-הַלְּבָנוֹן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, מִבַּעַל גָּד, תַּחַת הַר-חֶרְמוֹןעַד, לְבוֹא חֲמָת.  ו כָּל-יֹשְׁבֵי הָהָר מִן-הַלְּבָנוֹן עַד-מִשְׂרְפֹת מַיִם, כָּל-צִידֹנִיםאָנֹכִי אוֹרִישֵׁם, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (יהושע פרק י"ג)

לא להאמין. פשוט לא להאמין. הכול התחיל בתור רעיון של קבוצת בלוגרים לארגן פגישה, משהו כיפי וידידותי שכזה. ופתאום, לפני שהספקתי להגיד ג'ק רובינזון, מצאתי את עצמי דחוס בתוך תא מחניק ב(לא פחות ולא יותר, תחזיקו חזק שלא תיפלו מההפתעה) הפאב האירי במתחם הסינמה סיטי בגלילות. סוויט ג'יזס!

טוב, נתחיל מהתחלה. כידוע אני לא מחזיק הרבה זמן מעמד בנישת "הבלוגר החסוי". וגם לא מוצא בזה הרבה טעם. כולם יודעים שקוראים לי רן, תמונתי מתנוססת כאן בראש חוצות, ואין לי שום דבר להסתיר – להיפך, אני מתייחס לבלוג בתור עוד כיוון של "איך למצוא חתן". לא כל כך בהצלחה בינתיים, אבל זה סיפור אחר.

לעומתי, יש לא מעט בלוגרים שהחיסיון הוא נשמת אפם. אחדים מהם לא מעזים אפילו לחשוף את שמם האמיתי, לא כל שכן להיפגש עם חבריהם לבלוגיאדה. אני, מצד שני, ברגע שמציעים לי כזה מפגש, אני ישר קופץ עליו. פלא שאין לי זמן לנשום?

ובכן, אתמול היה בדיוק כזה אירוע (כבר השלישי במספר) עם חבורה מקסימה במיוחד, שלמרבה הצער לא אחשוף כאן איש ממנה בשמו או בתיאורו, בשל הגישה החסיונית של חבריה. אתייחס אליהם לפיכך בתור נ"ב וזוגתו, א' וזוגתו, י' (שזוגתו לא יכלה להגיע), וכן ש' המקסימה (שהשאירה את זוגה בבית) ונ' המקסימה (שזה שאין לה עוד בן-זוג זה פשע נגד האנושות, ואני בטוח שיתוקן במהרה). ס' לא יכול היה לבוא בשל דברים הקשורים בזוגתו, וגם א' לא יכול היה להצטרף בשל דברים (אחרים לחלוטין!) הקשורים בזוגתו שלו.

ואני.

אז איפה נפגשים? אני ישר נידבתי את "אורנה ואלה" – והחברים מיד התחילו להקיא עלי. "מה, נאכל סורבה בטטה ברוטב ריחן?" שאל נ"ב בלעג לא מוסתר (משחק אותה עממי עאלק, כולנו יודעים איפה אתה גר, וזה לא שכונת הארגזים!). טוב, צריך למצוא משהו אחר. X לא מתאים, Y לא לעניין, Z מגעיל... ואז פתאום מישהו העלה את רעיון הפאב האירי בגלילות וכולם התחילו להתלהב חבל-על-הזמן. כשאני אומר להתלהב הכוונה להפגיז את כל המשתתפים במיילים בסגנון "ואללה!" ו"אחלה!!!111!!!", שאם אני הולך מהמחשב לשעה אני חוזר ומוצא ארבע-מאות מהם. ואללה, אחלה!

טוב, אז שיהיה הפאב האירי. אני כמובן תיארתי לעצמי מקום סולידי וספון עץ, עם מוזיקת טין-וויסל חרישית ברקע, מיטב המטבח הדבלינאי החדשני, ונערים חסונים מקאונטי קורק שמחליקים באלגנטיות בין השולחנות תוך שהם מפנים צלחות, מוזגים יין-שרף ומחייכים אל הנוכחים.

טעות.

אני לא מדבר על זה שהגעתי באיזה שעתיים איחור כי למישהו התחשק לזרוק רימון על מישהו אחר בגלידה מונטנה וכל היציאות מהעיר צפונה היו חסומות. זה מילא. אני מדבר על זה שכשנכנסתי ל"פאב האירי" עאלק, חטפתי ישר הרעלת פלסטיק חמורה.

קודם כל, המוסד המכובד ממוקם בתור עיר הגועל של סינמה-סיטי, שזה כבר טרן-אוף מהזן הקשה. לא זאת אף זאת, ברגע שפותחים את דלת הקסמים ונכנסים לתוכו, מגלים מייד את הדברים הבאים:

·         המקום נראה כמו כל "פאב מונגולי" או "מסעדה אפגנית" בדיסנילנד: פלסטיק, פלסטיק, פלסטיק – והרבה צ'יפס מסמורטט שידע ימים יפים יותר.

·         הרעש הוא בעוצמה של מטוס סילון ממריא דרך דמעה שקופה. לא רק שאי אפשר לשמוע את מי שלידך, אתה בקושי שומע את עצמך חושב.

·         הפאב עמוס לעייפה בחוב"תים מהזן הקשה. לימור של אורנה בנאי נראית לידם כמו המנויה ברונהילדה אבן-חן (ספרא) בקונצרט של הפילהרמונית.

·         יש להקה. שזה אומר שהרעש אפילו יותר גרוע, אם זה בכלל אפשרי. הלהקה מנגנת מוזיקה אירית אותנטית, החל מ"אבשלום" של שלום חנוך וכלה בלהיט האחרון של רוני סופרמארקט. הכול בליווי חמת חלילים יד שנייה מרופא והרבה צעקות ושריקות של החוב"תים דלעיל.

טוב, ברור שכבר התחילו איתי רע. אז התיישבתי בפרצוף חמוץ בתא ההסבה הדחוס שבו כבר ישבו כל החבר'ה, ועשיתי טובה שהסכמתי לגמוע מעט גינס מרה (וכמו שכולנו יודעים – למה בירה אנגלית דומה לזיון בתוך קיאק? Because it’s fucking close to water). וכמובן ישר שאבתי הרבה צ'יפס מסוגים שונים שאם הדיאטנית האימתנית הייתה קוראת פה היא הייתה עושה ממני, בגינם, חומר גלם למיחזור.

בגלל הרעש הנורא הקבוצה הקטנה התחלקה לזוגות זוגות שהנהנו בהבנה זה מול זה כאילו הם מבינים מה שהם שומעים (בעצם, כאילו הם בכלל שומעים משהו). חיסלנו את הגינס, שתינו עוד, חיסלנו את הצ'יפס, אכלנו עוד... לאט לאט נהיה לי נחמד, עד כמה שזה נשמע משונה.

האמת, החבר'ה מה-זה-כיפיים. הרצנו דאחקות עד שעלה עשן. אשתו המתוקה של נ"ב ניסתה בכוח לשדך לי חברה פולנייה שלה שמעלה עובש כבר שנים בבוידעם ("הוא הומו!", ניסה נ"ב לשכנע אותה, אבל לא ממש בהצלחה. נחישות יש לה לגברת, הלוואי על כולנו). א' שמע ממני את הסיפור על זה שרק בגיל 35 או משהו עשיתי סקס לראשונה וציין בשמחה ש"החלב לא סתם הפך לקוטג', זה בטח כבר היה קממבר". ש' ו-נ' עישנו כמו קטרות, חקרו אותי על חיי המין שלי (חלקים אלה יצונזרו מעל גלי הבלוג למרות שבאירוע עצמו עניתי על הכול בקפידה, לזוועת לב הנוכחים). י' הפליא בקטנות שנונות שהותירו אותנו עם כאב בטן מרוב צחוק. י' הוא אגב גם בחור שווה ביותר אבל לא נרחיב – אפלטוני, אפלטוני, בלי לחץ! ותיכף א' ונ"ב יתחילו להתקרצץ לי בפולניות על זה שהזכרתי רק את י' ולא ציינתי שגם הם כוסונים להחפיר. אפלטוני! מזל שלא מצפים ממני להבין בנשים לכן אציין רק שכל הנוכחות הן שאוות בטירוף – ונסגור עניין. ול-נ' אוסיף ואומר גם סחתיין  על הסטרפסילז הוורוד-בזוקה שנשר מכתפך בסגנון עדות הריטה.

מהון להון נהיה כבר מאוחר ואני אם לא נותנים לי שש שעות מטכ"ליות בלילה אני אחורי זה נרדם פה בישיבות בעבודה ופאדיחות עד לב שמיים. אז קמתי ושינעתי את ישבני התוסס משם והלאה, למגינת לב הנוכחים ("מה אתה איזה כוסית שצריכה ללכת לישון באחת בלילה???"). ובא לציון גואל או משהו.

לסיכום: כן ירבו.

כאן דויד41הרצלייה,ביהונתן, מחזיר את השידור לאולפן הבלוגוספירה.

אהבה טובה בסגנון כפרי

אני רק בעד ירוק, ירוק טרי

ולא אוותר לי עד שאמצא לי נער כפר

אמרתי נער כפר

כן, אני מיושנת כמו זריחה

כמו עץ שקד בשעת פריחה

מכף רגל עד ראש אני שמורת טבע

לא תראה שום עיר כשתביט עלי

רק הכפר אותי מאיר

אני אוהבת לרוץ בשבילי שדות

ולשכב לי על חציר

ואתה כבר חושב שתוכל לגמור

ביום אחד לזרוע ולקצור

מכף רגל עד ראש אני שמורת טבע

כן, אני בעצם ירוקה מאוד

ויש הרבה בטבע שצריך ללמוד

אך קודם עלי לראות טבעת נישואים

אמרתי נישואים

וכל מה שאתה מבקש ואוהב

כל בת כפר יודעת היטב

מכף רגל עד ראש אני שמורת טבע

לא תראה שום עיר כשתביט עלי

רק הכפר אותי מאיר

אני אוהבת לרוץ בשבילי שדות

ולשכב לי על חציר

אהבה טובה בסגנון כפרי

אני רק בעד ירוק, ירוק טרי

מכף רגל עד ראש אני שמורת טבע

מכף רגל עד ראש אני שמורת טבע

אני שמורת טבע 

ביצוע: דפנה ארמוני

מילים ולחן: לורטה לין

גירסה עברית: אהוד מנור