ו וַיְמַן יְהוָה-אֱלֹהִים קִיקָיוֹן וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה, לִהְיוֹת צֵל עַל-רֹאשׁוֹ, לְהַצִּיל לוֹ, מֵרָעָתוֹ; וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל-הַקִּיקָיוֹן, שִׂמְחָה גְדוֹלָה.  ז וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת, בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת; וַתַּךְ אֶת-הַקִּיקָיוֹן, וַיִּיבָשׁ.  ח וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ, וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית, וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל-רֹאשׁ יוֹנָה, וַיִּתְעַלָּף; וַיִּשְׁאַל אֶת-נַפְשׁוֹ, לָמוּת, וַיֹּאמֶר, טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי. (יונה, פרק ד')

באחד מימי שישי האחרונים, בדיוק בין הסופר לירקן, זינקה לי לגמרי במפתיע אל מסך המחשב הודעטרף בזו הלשון:

שמי יואל הוכברג, אני דוקטור לכימיה, מחשובי החוקרים בארץ וגם הומו במקרה, אני בן 45 גובהי 180 משקלי 90 קילו, אני שרירי כי מתאמן בהרמת משקולות ומתעמל, שעיר כי מוצא אבי בפולין, אני אחרי קשר של 24 שנים עם אותו אדם, שנשאר עמי בקשר ידידות, אבל מין אינו עושה אתי יותר. ומאז ינואר 2004 אני נודע בשוק הבשר. לרוע מזלי דווקא צעירים שאין בהם כלום נמשכים אלי, באים מזיינים עם קונדום והולכים. ודי נמאס לי. אני מחפש חבר קבוע, ידיד נפש חם, קורא ספרים, שומע מוסיקה, אוהב טיולים, יש לי דירה יפה בת ארבעה חדרים בהרצלייה, חתול, שני צבים ושלושה דגי נוי, ואני לבד.

אני מפלס דרך בשוק הבשר השוקק זיונים בלבד. הטלפון שלי הוא (...), טלפן ואוסיף פרטים כמה שאתה רוצה. אני פשוט משתוקק לחבר נאמן ומהימן. אינני יודע להשתמש בשתי מצלמות המחשב שלי, אך אני יכול להבטיח לך שאני נראה סטרייט גמור, מאז ומתמיד, גברי מאוד, אין לי שערה לבנה אחת וכל שיניי במקומן. אז טלפן.

לא ממש הודעה אופיינית לאטרף-דייטינג, נכון? כזכור, ההודעה הסטנדרטית ששולחים אטרפיסטים זה לזה היא הי או אולי היי או מקסימום שלום, מה שלומך. אתם מתארים לעצמכם שהייתי קצת אפעס מופתע.

אחרי מחשבה מעמיקה (איפה המצלמות של יגאל שילון?) נמלכתי בדעתי וכתבתי לדוקטור הוכברג תשובה לאמור:

הי יואל
אשמח לדבר בטלפון ואולי אף להיפגש
הטלפון שלי הוא (...)
להתראות

והלכתי לישון צהריים. בקומי משנתי חיכתה לי על המשיבון הודעה נרגשת מאת הדוקטור הטוב, ואילו באטרף המתינו בדריכות שתי הודעות נוספות ממנו. הראשונה אמרה:

ככל שאני קורא את ההודעה שלך, אני מתאהב בה יותר. אני מחפש רק קשר לטווח ארוך, הייתי מת שתהיה חבר שלי, ושאמצא חן בעיניך, כי אתה מאוד מוצא חן בעיני. וסוף סוף תיפתרנה הבעיות שלי של שוק הבשר שמציקים לי. אני בחור פסיבי במיטה, אני מקווה שאתה אקטיבי. אבל גם אם לא נוכל להסתדר יחדיו, אני מת להתאהב באדם המתאים, ואתה לפי הצילום נראה לי מתאים עד מאוד. אז צלצל אלי ונדבר, כי בהתכתבות אי אפשר להבהיר את כל הדברים. אני גם מפחד שמישהו יעלה על המכתבים שלי באינטרנט, אין לי מושג איך זה עובד. רק לפני 4 ימים חבר סידר לי את האטרף המשוגע הזה. טלפן חמוד ל-(...)

והשנייה, שנשלחה כחצי שעה לאחר מכן, הייתה:

למה אינך מטלפן , בבקשה, ל-(...)
טלפן חמוד, אתה לא מתחייב לכלום.

תחושת אי-נוחות קלה התכרבלה לה בקרקעית האצטומכא שלי. משום מה נזכרתי בסרט הוותיק ההוא, בו נוקטת אהובה מאוכזבת בטקטיקה קולינארית נדירה, ומבשלת את ארנב המחמד של אהובה המתעלם.

מכל מקום, לא נותר לי זמן רב להרהר בעניין, שכן מיהרתי לשתות קפה עם ת' המופלאה ואח"כ לארוחת ערב אצל רמ"מ וי"מ, במחיצתם המשובחת של אש"ג וצ"ג. ניסחתי אפוא הודעה מנומסת חזרה ליואל, ובה הסברתי שאני בדרך לחברים, ושאשמח לדבר עימו למחרת.

ערבו של אותו היום עבר בשופי. סיפרתי גם ל-ת' וגם לרמ"מ ואש"ג ובעליהן את סיפורו של הכימאי שוצף-המלל. כולם הסכימו אתי שעל פניו נשמע שיש כאן פוטנציאל (בכל זאת דוקטור, בגילי, נראה טוב, מסודר) – ועם זאת, משהו אכן מריח כאן קצת משונה. סוכם על דעת המקום ועל דעת הקהל שיש לתת לזה צ'אנס, שהרי – מה כבר יש להפסיד. ואולי בכל זאת תעלה, כוונוס מן הים, אהבת חיי הנצחית (שרק במקרה מתנסחת כמו איזה קוקו)...

ולכן, בשבת אחר-הצהריים, לא בלי פרפרים בבטן (לבנין-הכרוב?), הרמתי את האפרכס וחייגתי ביד רועדת לביתו של יואל דנן.

לפני שהספקתי להגיד "ספקטרוסקופיה מולקולארית", מצאתי את עצמי לפתע מאזין-שבוי. בצדו השני של הקו החל דוקטור הוכברג לגלול באזני את סיפור חייו, כמעט בלי לעצור בשביל לנשום. למזלי היו לידי עט ונייר, וכך אוכל לשתף אתכם בפכים קטנים מתוך האפוס שנפרש לפני. אנסה ככל הניתן גם להשתמש במילותיו שלו, כדי לשוות לדברים את האופי הראוי. הסכיתו-נא.

דוקטור יואל הוכברג, מסתבר, הוא בן 63 ("אבל נראה בן 45"). הוא מונה עצמו בין מייסדיה של האגודה לזכויות הפרט בארצנו, ובשני העשורים האחרונים אחז בחבר לתפארת. החבר דנן (שמו שמור במערכת) הוא אדם נשוי, ובתחילת הקשר ביניהם התקשר יואל שלנו לאשתו וסיפר לה על הרומן, במטרה לגרום לכך שיתגרשו. המזימה לא צלחה, ויואל והאישה הפכו לחברים טובים. אלא שמקץ עשרים שנה החבר, כאמור, התאדה פתאום, והדוקטור הטוב נאלץ לצאת ולחפש לו אהבה חדשה.   

אהבה זה עניין יחסי, משום שדוקטורנו עבר לפני כמה שנים ניתוח ערמונית, אחרי שנפל באמבט וכמעט פיצח את הגולגולת (?). אי לכך, איבד הדוקטור את הזקפה ואת היכולת לתת זרע. מכל מקום, גם בשנים האחרונות עם חברו המהולל הם לא עשו מין, והוא נאלץ לחפש מין בחוץ – תמיד בצורה קלוקלת. לא מזמן היה לו חבר, מאפר מקצועי בשם אמיר יבין, שעימו בילה אחד-עשר יום – אך זה גנב לו את הווקמן ולכן נפרדו. ואז בילה כחצי שנה עם עולה חדש מרוסיה בן 27, עליו הוציא כסף רב. הוא רכש עבורו כורסה מיוחדת וגם טלפון נייד, אולם היחסים היו גרועים, ומלבד מין לא הייתה שם כל חיבה.

דוקטור הוכברג המשיך להפליג בסיפוריו, וציין באוזניי (בגאווה כבושה?) כי כבר בגיל עשר ידע שהוא הומו, אך מגיל זה ועד גיל שמונה-עשרה סיפק את עצמו במו ידיו בלבד. רק בהיותו בן שמונה-עשרה גאל אותו מבתוליו חייל ממוצא בולגרי. באותה שנה עצמה גילה את דבר נטייתו המינית להוריו, אותם שנא מאד, וזאת במטרה להרוג אותם (!) – לצערו, לא צלחה המזימה בידו.

במהלך חייו הארוכים, כך סיפר האיש, היו לו תשעה חברים. למעשה הוא מנה אותם אחד לאחד לנגד אוזניי המצלצלות, בראשון החל ובאחרון כילה, על שמותיהם, מקומות מגוריהם ותכונות האופי שלהם. לא אלאה אתכם בכל הפרטים, אך לשם הדוגמה אציין כי אחד מחבריו היה כובען בריטי שהתגורר בלידס המעטירה ("עיר שחורה מפיח, הנפלט ללא חשך מארובות המטוויות"). הם התגוררו יחדיו באותו מקום ישוב קדורני, אך גם על קשר זה הקיץ הקץ, וגיבורנו שב לארה"ק תובב"א. מכאן היה שולח לאישו שבגולה מכתבי-אהבה ארכניים ("של ארבעים עמוד ומעלה"), אך הקשר ביניהם מעולם לא שב לקדמותו.

למרות השכלתו המדעית הנרחבת, לא קיבלו אותו לסגל האוניברסיטה בת"א ("בגלל קנאה") ועל כן עסק במלאכות שונות ומשונות, מהוראה ועד מחסנאות. לבסוף מצא עצמו עובד ב"עלית" כמנהל חשבונות, ומשם יצא לאחרונה לפנסיה אחרי עשרים ושתיים שנה. לטענתו ההנהלה שנאה אותו משום ש"הם" היו כולם תימנים, בעוד הוא היה אשכנזי, הומו ואינטלקטואל.

וכל אותו הלילה לא ישן. למה? בגללי. חשב עם עצמו מחשבות אם הקשר בינינו יצליח אם לאו. גלש באינטרנט, כתב, חשב עוד והאכיל את החיות. אז מה אני אומר? יש לו הכנסה יפה, חלקה מהפנסיה מ"עלית", חלקה מדירה בבעלותו אותה הוא משכיר לזוג לסביות מתוקות בנות עשרים. הוא נותן גם שיעורים פרטיים בכימיה לתיכוניסטים וסטודנטים, ויש לו חסכונות בבנק, אותם הוא שומר לעת זקנה. ובכן? מה דעתי? לא חייבים לגור ביחד! אפשר להתראות שלוש-ארבע פעמים בשבוע, לשמוע תקליטור, לעשות אהבה...

דברי לעו בפי. "דוקטור הוכברג", גמגמתי, "אני לא בטוח שזה יעבוד היטב". "מה?!", התקצף האיש, "מה זאת אומרת? תן לי שלש סיבות בבקשה!". "אה, פער הגילאים למשל... וגם תחומי העניין השונים...". "אינני מקבל זאת!" זעם ההוכברגאי. "אני מציע שתחשוב על כך ותחזור אלי. יום טוב לך!" – וטרק את הטלפון.

נותרתי המום במקצת משטף המידע. מתחת ידי נחו ארבעה עמודים בכתב צפוף, שהציצו אלי חזרה בתמיהה לא מוסתרת. דוקטור הוכברג – ההיית או חלמתי חלום?

אש"ג, שהיא פסיכולוגית, חושבת כי האיש לוקה כנראה בתסמונת אספרגר – אותו ליקוי המוכר לכל מי שקרא את הספר המדובר "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה". הנה תאור קצר של התסמונת, מתוך הוויקיפדיה:

תסמונת אספרגר שייכת למשפחה של הפרעות התנהגותיות, המאופיינות בליקויים ניכרים בתפקוד החברתי, ובקשיים בתקשורת. בניגוד לאוטיזם, אין לתסמונת זו מאפיינים הקשורים לרכישת השפה ולשליטה בה. הלוקים בתסמונת, המנסים ליצור קשר עם הזולת, נתקלים בקשיים עקב חוסר יכולתם להבין מסרים לא מילוליים כגון הבעות פנים ואינטונציה. נימת הדיבור שלהם היא חדגונית וקצב הדיבור עלול להיות מהיר מדי. הדיבור עלול ליצור תחושה של חוסר עקביות וחוסר בהירות. הסובלים מהתסמונת מאופיינים בנטייה להרבות בלהג. הם מסוגלים לדבר ללא הפסק על נושא מועדף, לעתים קרובות מבלי לשים לב כלל האם המאזין מתעניין בנושא, קשוב לשיחה, מנסה להעיר לגביה או חפץ לשנות את הנושא.

ואילו רמ"מ היטיבה לתאר את העניין בדרכה הפרקטית: "אהבת חיי," כך אמרה לי, "האיש לגמרי לגמרי צידרעייט. תיזהר שלא יבוא לבשל לנו את הכלבה!".

ניסים תשמע, תהיה מלחמה

בקרוב נגיע רחוק

ניסים תשמע, תהיה מלחמה

גם הבכי מושפע

מהצחוק

לא לדחוק לפינה

הרגשה משונה

תתרכז בבקשה,

מתקרבת לשאול שאלה

תנסה לא לצחוק כמו משוגע

שנתקע לו חיוך

בוא תביא נשיקה

תתמכר, תנסה להגיד שחסר

שמגיע לך קצת יותר

מהיופי, שאין לך אופי לזה

תתמכר למילים של מיכל

שאומרת שכל כך חבל שהמים

לא דומים לשמיים

בכלל

ניסים תראה זה הכול במקרה

יחכו לך שני אנשים

ניסים תשמע תהיה לחימה

אבל אנחנו נצא מנצחים

לא לדחוק לפינה הרגשה משונה

תתרכז בבקשה,

מתגנבת לראש שאלה

שאולי האויב הוא בעצם חבר

שנתקע לו אגרוף

נבקש נשיקה

תתמכר, תנסה להגיד שחסר

שמגיע לך קצת יותר

מהיופי, שאין לך אופי לזה

תתמכר למילים של מיכל

שאומרת שכל כך חבל שהמים

לא דומים לשמיים

בכלל

ניסים 

ביצוע: עברי לידר

מילים ולחן: עברי לידר