לידיעת מפעילי התנורים: זהו "הפוסט הגנוז" המפורסם אותו כתבתי פעם, ואז בחרתי שלא לפבלשו, מסיבות שונות ומשונות. כעת, בעקבות לחץ הקהל, החלטתי לשחררו לציבור הרחב (נו, טוב, גם בגלל שאני חושב שהוא פוסט חביב. וגם בגלל שהתייבש קצת מעיין המוזות שלי). הריני מבקש בזאת את סליחתם של קוראים רבים שכבר זכו לקרוא פוסט זה (בעותק שנשלח אליהם באופן פרטי).

א וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר.  ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָהמִן-הַבְּהֵמָה, מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ, אֶת-קָרְבַּנְכֶם. (ויקרא פרק א')

כידוע לכל קוראיי הנאמנים, למרות תדמיתי השרלילנית משהו (?), הריני למעשה בת-ישראל חסודה, שכל שאיפתה למצוא את האברך המיועד ולהקים עימדו בית חד-מיני לתפארת המליצה. מה רבה אפוא הייתה שמחתי כאשר הציע לי ידידי צ' להכיר לי את ידידו ח'.

אוקי, לא ממש "הציע". למעשה – שוכנע באיומים, חרפות ונאצות, כשהוא מבעט, צווח ומשתולל. אך לא איש כדוידכם יתייאש אל מול אמירות כמו "עזוב, אתם לא מתאימים" או "עזוב אותך, אתם ממש – אבל ממש – לא מתאימים!!!". לבסוף, כשהוא רוטן, מייבב ומזעיף גבות,  ותחת איומים שאינם משתמעים לאף פן, העביר צ' את מספר הטלפון שלי ל-ח'.

וכי מדוע, תוהים אתם, דבק לבי דווקא ב-ח', להכירו מכל בני ישראל? ובכן עליכם לדעת כי, לפחות על הנייר, ח' זה הוא כליל השלמות הגברית. הסכיתו-נא ושמעו: המדובר (מקשיבים טוב?) בווטרינר הראשי של איחוד הקבוצות והקיבוצים – שהוא גם משורר ידוע, ששיריו התפרסמו לאחרונה מעל כל עץ רענן, במסגרת פרויקט השדרות הלא-שאפתני של עיריית תל-אביב, "שירים וחזירים".

בשלב זה עוצרים אתם ודאי את נשימתכם, וממתינים תוך כסיסת ציפורניים לשמוע כיצד פרץ הרומן הסוער שלי עם סלבריטאי דה-לה-שמאטע שכזה. אך רב לכם! ראשית אשוב אל הפסקה הקודמת, ואסביר בפרוטרוט את כל מעלותיו של כליל השלמות ההומואי בו אנו עוסקים.

קודם כל – מדובר ברופא. כן, רופא! (!!!). כמו שיודע כל פולני, אין דבר שיעלה את קרנו יותר בעיניי אימא, מאשר אם יביא הביתה רופא. נכון, לא מדובר כאן במנתח מוח, אלא בדוקטור דוליטל דמיקולו – אבל בכל זאת, רופא הוא רופא הוא רופא.

זהו אולי המקום לעצור את שטף ההתרגשות ולציין כי שוב, כהרגלי משכבר, נפלתי בשבי הפינטוזים, ולא שעיתי לסימני אזהרה מוקדמים שריחפו בחלל האוויר. "זה רופא, זה?" אמרה בגועל חברתי לעבודה ר'. "על מה תדברו בבית – על פרות בהריון וסוסים עם דלקות בדרכי השתן?" ואילו ידידי היקר א', כלכלן ואופנאי חובב, הרהר ואמר "זה די דוחה בעצם. אני בחיים לא הייתי יוצא עם ווטרינר. מן הסתם כל הזמן הייתי חוקר אותו על המלטות של דניות גדולות, ועל נשירות שיער של חתולי מחמד. איכס."

מצד שני, מכיוון שההיצע בתחום הפנויים-פנויים מורכב בעיקר מבעלי מקצועות חופשיים (כמו פועלי דחק, פקידי תיוק – לא שיש בזה משהו רע, ש' יקירתי – או סתם מובטלים), הרי שקסמו של הרופא לא יכול היה שלא לשבות את לבי (ושוב הצטייר בדמיוני מבטה המאושר של אמא, כשאנו פוסעים יחדיו, שלובי זרוע, אל טקס החינה. רופא!).

זאת ועוד – לא מדובר בסתם וטרינר מן השורה, חלילה! מדובר בווטרינר הראשי (ראשי!) של איחוד הקבוצות והקיבוצים (איחוד הקבוצות והקיבוצים!). אדם שעל פיו יישק דבר בכל הקשור לתנובת החלב הארצית (נניח), או למכסת ביצי הכינים וקרני הראמים. איש חשוב, מכובד ורם דרג, ללא כל צל של ספק.

וכדי להשלים את ה-CV  המהולל, מדובר כאן לא רק באיש-מדע בעל משרה מכניסה, אלא גם – ובו זמנית – באיש אמנות מכובד! עיניי הצטעפו כשכבר דמיינתי לעצמי איך אני ובוביק רובצים בסלון לעת גשם, ידי האחת מלטפת את כלבת הרוטוויילר האימתנית שלנו, צונמית, בעוד בוביק קורא באזני את שירו החדש, "מקאמה לחובש", שהתפרסם זה עתה מעל גיליון פלסטי בשדרות בן- גוריון. תגידו לי - אידיליה, או לא אידיליה?

בעוד נפשי מרחפת על גלי הדמיון המודרך, כבר נקפו להם ימים מספר ו-ח' לא התקשר. לשמחתי הייתי עסוק עד מעל לראש בעבודה, כך שכססתי ציפורניים רק עד האמה. אם תִספרי יום ועוד יום, יום ועוד יומיים,... והנה, פתאום, קטע צלצול הטלפון את הרהוריי.

הרמתי ביד רועדת את השפופרת (אוקי, לחצתי באצבע צרדה על הלחצן הירוק) ומן העבר השני הציג עצמו ח' בעברית רהוטה, כיאה למשורר. מיד נמס לבבי (שכזכור כבר הושרה במרינאדה מראש), ותיכף גלשנו לשיחה לבבית. היה זה ביום שלישי בשבוע, ועם תום השיחה סיכמנו שנדבר למחרת, יום רביעי, במטרה לקבוע פגישה ביום ה' או בשישבת.

סיימתי את השיחה צמרמר וחמרמר, ומייד שלחתי ל-ח' מייל עולץ עם כמה תמונות שלי, כדי לתת לו סניק פריוויו אודותיי. ח' לא נשאר חייב, ושלח לי תיק-תק מספר תמונות שלו (בהן הוא נראה ככוסון-על הורס בתכלית), ואף צרף אליהן כמה מלים ידידותיות בזו הלשון:

שלום, ותודה על התמונות.

למען ההדדיות, הנה התמונות שלי.

אני חושב שאחרי ההצגה ביום רביעי יהיה כבר מאוחר, אבל נוכל לדבר ולתאם משהו בטלפון.

אם יום חמישי לא ילך - אז אולי באמת בסופ"ש.

וכדבריך

סלמאת :-)

ח'

אין תימה אפוא שלמחרת היום, ערב יום רביעי, חייגתי לביתו של ח' ביד משקשקת, וכשלא ענה הותרתי הודעה שנונה על משיבונו. ומכיוון שזכרתי שהוא בכלל הולך להצגה, התקשרתי גם לנייד שלו...

אוקיי L לא לנייד. ח' לא נתן לי את מספר הטלפון הנייד שלו, משום שטען כי אינו רוצה שיפריעו לו בטעות, כשהוא עוסק בנתיחה של איזה שועל מפוספס (כמו שאמרה אומלטה: חבל לבכות על שועל שנמעך). במקום זה העניק לי ח' אחר כבוד את מספר האיתורית שלו. איני יודע אם אתם מודעים לכך, אבל רופאים (רופאים!) מאוד קשורים לאמצעי תקשורת זה, שהיה הו-כה-פופולארי בשנות השמונים (ע"ע "עשיתי ביפר לקלודיה שיפר"). אז אחרי השארת ההודעה השובבה על המשיבון בבית, הותרתי לו גם הודעה רשמית יותר אצל מוראן מאיתוראן, בתקווה שכשיצא מההצגה ישמע את ההודעה, ואולי אפילו נצליח לחטוף ביחד קפה מהיר עוד באותו הערב.

וחיכיתי.

ערבו של יום ד' חלף-עבר, ו-ח' לא שב אלי, ממש כלאסי זו. גם יום ה' חלף כולו, ואין קול ואין עונה, וכך אף יום ו'.

האדם הסָביר וודאי היה מסיק כבר כי ח' כנראה התאדה לו לאוויר דק. אך אני, להוותי, אינני אדם סביר כלל ועיקר. "וודאי הוזעק לבצע ויסקטומיה דחופה בגמל המחמד של שולטאן ברוניי" הרגעתי את עצמי. רק כשחלף גם יום השבת ללא כל תגובה, וגם מיילצ'יק מנומס ששלחתי ל-ח' לא נענה, התחלתי לחוש (באיחור, כהרגלי), שלא גמלים ולא יער.

אף יום ראשון חלף-הלך לו, וכעת כבר הבנתי כי ח' נמוג, ממש כערפילי הבוקר מעל אגני החימצון של ראשל"צ. חברים שראו את האכזבה על פני, תהו אם טרם למדתי להכיר את נפשו של ההומון הארצישראלי המצוי – שהלוא טריק ההעלמות של הודיני הוא כלי מקובל באמתחתו של זה. "מה," אמרו לי רמ"מ ואש"ג, "לא חשבת שרק בגלל שהוא איש בגילך ובמעמדך, רופא ומשורר, לא ינהג ח' כמו כל הומון מובטל בן 22 מן השורה, נכון?"

חככתי בדעתי, ולבסוף הבנתי למה אני מאוכזב.

אילו היה ח' הומון מובטל בן 22, שזהו מנהגו – דיינו

אילו היה צ' אומר לי מראש כי ח', למרות ה-CV  המרשים שלו המשדר בגרות, הוא אדם לא בוגר – דיינו

אילו הייתי פוגש את ח' במדיום אנונימי כמו "אטרף", צ'ט או ישרא, בו מקובל פשוט להיעלם, כי איש לא יודע מי אתה – דיינו

אבל על אחת כמה וכמה רבה האכזבה כשמדובר באיש בן גילי, בעל מקצוע מכובד, עם נפש של אמן,  שרזומו משדר בגרות, ושאותו הכרתי בעולם הלא-וירטואלי, שאני יודע בדיוק מה תפקידו והיכן הוא עובד, וששלח לי (עיניכם הקוראות) מייל תשובה ידידותי עם תמונותיו, כתגובה למייל ידידותי לא פחות ששלחתי לו אני, עם תמונותיי שלי.

הלוא אפילו י' השפן, שבגד באשתו עם גברברים משך שנים רבות, שלח אלי SMS מגומגם כשרצה לנתק את הקשר. אז מה פה קורה פה? מה, כבר אי אפשר לחזור אלי ולהגיד "לא מתאים" כמקובל תחת כל צ'ט רענן? אפילו לעשות זאת במייל, שלא מחייב דיבור פנים-אל-פנים? כאלה הם פני הרפואה בארצנו? והשירה העברית, זו דרכה?

"גברים." אמרה רמ"מ והנידה את ראשה. "כולכם אותו חרא".

הייתי רוצה לסיים כאן במילותיו קורעות-הלב של יורם טהרלב, ללחנה של אלונה טוראל ובקולה הקסום של חווה'לה, מתוך "בשביל אל הבריכות", לאמור -

והיא יודעת שהוא לא יחזור לנצח
והיא עוד מתפללת שהוא רק שכח

אבל נראה לי שהשיר הבא מתאים הרבה יותר, והריני מתכבד להקדישו מעל במה כבודה זו ל-ח', הווטרינר הראשי של איחוד הקבוצות והקיבוצים. לחייך, ח' יקר!

הפרה גועה ברפת

נשמתי לך נשרפת

הכלבים קורעים שרשרת

נשמתי לך בוערת.

ולהיפגש איתך אסור, יפה עיניים

אבי אסר לי לטייל איתך בשניים

כי החצר סגורה על שער ובריחיים

אבוי, בגלל מחלת הפה והטלפיים.

אבל הלב לך קורא, קורא, חביבי.

אוי כי הלב אצלי

הוא משק אינטנסיבי.

טנגו

טנגו כפר סבא

טנגו עמוק ומתייפח...

אמא,

הה, אמא ואבא,

אותי פה ישגע הירח!

ירח שט, מן החלב עולה ההבל,

נפשי יוצאת, אני אתלה עצמי על חבל...

טנגו

טנגו כפר סבא

טנגו עמוק ומתייפח,

שש פרות אני חולבת

שד אחד אני אוהבת

אוי, אמור, אמור לי בני:

מה נפשי רוצה ממני?

אתה לי מלך ואביר וגם דיקטאטור

ולבבי לך לוהט כאינקובאטור.

קולך הרך את לבבי שובר לשניים

קולך הדק והמתוק מקול התיש!

אל החופה קחני, בני, אין לי כוח!

שכבר יהיה לנו גם לול וגם אפרוח...

טנגו,

הה, טנגו כפר סבא,

טנגו עמוק ומתייפח.

אמא,

הה, אמא ואבא

אותי פה ישגע הירח!

אני את בני שוב אקח על הידיים

ואנשק לו את הפה והטלפיים

טנגו,

הה, טנגו כפר סבא,

טנגו עמוק ומתייפח.

טנגו כפר סבא  

מילים: נתן אלתרמן

לחן: משה וילנסקי

בלוג זה יוצא מחר השכם-השכם בבוקר לסופשבוע ארוך בז'נבה אצל פ' המפולפלת (זוכרים את הפוסט על לונדון?). הבלוג ישוב אי"ה למנוחיכי בארה"ק תובב"א רק ביום ב', י"ג בסיוון התשס"ה אחה"צ.

בב"ח לתו"ע!!!!!!!!!11!!