אמא'לה, איזה לחץ. עבר כשבוע מאז נסיעתי (ההיסטורית, לא פחות!) לעיר השוקולדה, ואין לי מנוחה. המחתרת הבסקית לקחה אחריות על סלסילה שהונחה לסף דלתי, ובה מכתב קטון בהאי לישנא: "ענחנו יודאים איפו אטה גר, עז  תפבלש כבאר יה מאניאק!!!!!!11!!!". נראה שבאופן חסר תקדים, ובניגוד לרוח הפיוס הלאומי שנשבה בכתמומיות מפוסטי הקודם, אאלץ לחלל שבת ולפבלש במהירות ויהי מה. מקווה שיצא פוסט אכיל.

ב וְהִנֵּה מִן-הַיְאֹר, עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת, יְפוֹת מַרְאֶה, וּבְרִיאֹת בָּשָׂר; וַתִּרְעֶינָה, בָּאָחוּ. (בראשית מ"א)

ככה סתם, באמצע החיים, קמתי ונסעתי לי לסופשבוע בז'נבה. היטב כתב לי ראשון המגיבים לפוסט הקודם, והעיר כי ביקור בז'נבה מרתק הוא ממש כמו ביצוע הקניה השבועית בסופר. ואכן, עיר שווייצרית זו, על כל יפעת מדשאותיה, תכול אגמה, ומראה האלפים המושלגים הנשקף בה מכל פינה, איננה אפעס פריז או ניו-יורק. למעשה, אם להודות על האמת, הרי היא תוססת ממש כמו בקבוק דיאט-ספרייט שנותר ללא פקק ונתגלה מחדש אחרי יומיים-שלושה במקרר.

מה מציתי לי אם כן לכלות את זמני ואת מעותיי בכרך רדמומי זה שבהלווטיה? מי חכם וישיב? יער האצבעות השלוחות לענות כמעט מכריע אותי תחתיו מרוב התלהבות. יפה, קוראים חביבים: אכן צדקתם. ז'נבה הדלוחה היא היא מקום מושבה של פ', חברתי היווניה! שעל-כן נוהג אני לעלות שמה לרגל לעתים מזומנות, למען אוכל לחלות את פניה של אותה בחורה מפולפלת ולאגור לי מעט אנרגיית-פ' לעתיד לבוא.

כפי שציינתי בעבר בבלוג זה, מכיר אני את פ' מימים-ימימה, עת עבדנו שנינו בצותא בחברת ההייטק ס'. החיים ב-ס' התנהלו להם ממש כמו טלנובלה, עתירי תככים ומזימות. פ', שהייתה העוזרת האישית של דוכס ס', ידעה היטב לנווט בין המישברים, למשוך בחוטים מאחורי הקלעים, ובעצם לנהל את חצר הדוכסות כמו הייתה זו ממלכתה שלה. משום-מה דבקה נפשה לאהבה דווקא בעבדכם הנאמן, איש תם וישר ומלא כוונות טובות כרימון. במהלך שנות עבודתנו ב-ס' ניסתה פ' ללמד אותי ללא לאות את רזי הפוליטיקה המקומית – וגם באופן כללי איך להסתדר בחיים. יש לציין כי בפעילות זו היא עוסקת עד היום, בכל הזדמנות הנקרית על דרכה. לעתים נדמית היא בעיניי לאותו צופה המנסה להעביר זקנה את הכביש למרות התנגדותה. אך לעתים, עלי להודות, יש לה ל-פ' עצות ורעיונות לא רעים בכלל.

בגבור עלי געגועיי ל-פ', קמתי אפוא ועליתי לי על מטוס בואכה ז'נבה. העיר המנומנמת השיבה לי חיבה, כגבירה אצילה לאביר אלמוני, וקיבלה את פניי במראה אביבי מוקפד ומוקפץ. כל הפארקים פרחו בה ליופי, ומזג האוויר החמים הוציא אל הרחובות נחילי אדם בלבוש קצר-מועד. אגם למאן הבהיק בשמש בתכלת מסמאת-עיניים, ועל חופיו התנודדה ברוך שפעת סירות-מפרש צבעוניות. במחצית חודש יוני עולה השחר על העיר כבר בחמש בבוקר, והשמש מאחרת בנשף ולבסוף שוקעת באי-רצון בולט רק בעשר ומחצה בלילה. אמרו-נא לי אנשים טובים – כלום יש תפאורה יאה מזו לבילוי סוף-שבוע במחיצת מרעיי?

אודה ולא אבוש – במקור היו עמי תוכניות מרחיקות לכת לבילוי נמרץ של סוף השבוע. חשבתי לצאת לסיור באלפים המקיפים את העיר (שמעת, קפוצ'ון?). תכננתי גם סיבוב קניות בחנויות היוקרה שברחוב הראשי של העיר (אתה איתי, מארקס?). גולת הכותרת של הוויקאנד הייתה אמורה להיות השתתפות במצעד הגאווה השווייצי הלאומי שנערך בעיר לוצרן, מרחק כשלוש שעות נסיעה מז'נבה. די והותר תוכניות לגדוד נלהב של צעירים נמרצים למשך כשבוע או שבועיים.

מה שקרה בפועל הוא מה שקורה תמיד. סוף השבוע בז'נבה עבר עלי, על פ' ועל בנזוגה א', ברביצה מסתולבטת ללא מייצרים. ממש כאילו לא לשווייץ נסעתי לי, אלא לבית-ההבראה של חברי קופ"ח הכללית בזיכרון-יעקב. שיגרה ברוכה של עיתונים, ספרים ופטפוטים שרתה על כוחותינו, כשהשאלה הקשה ביותר בה נאלצנו להכריע הייתה אם נאכל סלט יווני או סלט ניסואז. לא הרחקנו יותר מכמה מאות מטרים מדירתם של פ' ו-א', וזאת משום שהפארק, האגם, ואף העיר העתיקה שוכנים כולם כמטחווי יריקה מקראווילה קטנה זו. היה זה אם-כן סופשבוע של מנוחה נכונה, ממש כמו שהרופאים רושמים לפציינטים לחוצים במיוחד.

במה בכל זאת עסקנו כל אותו זמן? ובכן, כדי שלא לעבור על כללי הגילוי הנאות, אציין לפניכם צרור פכים קטנים מפרי מעשינו: 

-          לא פעם אלא פעמיים תמימות יצאנו לשזוף את בשרנו בפארק דה גראנז' יחד עם המוני האירופים המנומסים הרבוצים שם בין המשפתיים. הדשא הירוק היה רך וקפיצי כסילי פוסטרופדי, והאגם דמם למרגלותינו, תכלכל כמו דגנית אביבית. כולם קראו בשקט ממיטב הספרות העולמית (אני עצמי לעסתי בחוסר חמדה את "כל בית צריך מרפסת", וקצת יותר באון את "כולם זקוקים לאהבה"). עוף לא פרח, ויתרה מכן – אף ילד לא זעק מרה בסגנון עדות "אמאתגידילוהואהתחיל". שבתי לדירונת ורדרד כפלמינגו דשן. היה דיסקו.

-          שלוש פעמים ביום שאבנו סלט אביבי על המרפסת המופלאה של פ' ו-א' (ירדתי קילו וחצי!). מדי פעם הציקו לנו השכנים המוזרים שלהם, הוא מרכיב בטריות במפעל של רולקס והיא תולשת שערות מדופלמת עם התמחות ב- Back, Crack and Sack . חוויה.

-          פ' גררה אותי לשעה של ספינינג בג'ים שלה עם מישל המדריך החתיך. מי שלא שמע מעולם מדריך ספינינג זועק לקהל פרות שוויצריות בצרפתית רהוטה "פלו פור, פלו פור", לא ראה שמחה מימיו.

-          הגחנו יחדיו לביקור חטוף בסופר הקרוב למקום מגוריה של פ', ואני ביצעתי שם נוהל מעצר חשוד על שנים-עשר טון של שוקולד מקומי. היצרנים ברחבי המדינה הוכנסו לכוננות ספיגה, ואילו אני כבר הספקתי מאז להלעיט מגוון בני ובנות ישראל הכשרים בקונקוקציות משונות כמו שוקולד בטעם חסת-אלפים עסיסית.

-          יצאנו לבושי לבן אל חגיגות ,Fête de la Musique , אירוע פרנקופוני מקובל המציין את היום הארוך בשנה, שהתגלה לצערי כיריד כפרי סוג ז'. במקום מוסיקאים מוכשרים-כשד לפני פריצה מילאו את הרחובות אינדיאנים אנדיניים עם חלילי פאן שלהם, שניגנו בזעף את "אל קונדור פאסה" של סיימון וגורפינקל כמו הייתה ז'נבה תחנת מטרו פריזאית מן השורה. נו שוין.

וכמובן אי אפשר בלי משהו לתפארת ההומוניות. לקול מחיאות הכפיים של פ' ביצעתי קפיצה קטנה לסאונה המקומית, שם השתרללתי קלות עם בנקאי-פרטי דרום-אפריקאי שאפילו הציע לי חברות בסוף העייסק. סרבתי בנימוס ו-פ' טענה שאני לא בנוי לקשר. הכצעקתה? מרוב התרגשות גם החלקתי נמרצות על רצפת השיש וסובבתי בחן את קרסול שמאל. עד עכשיו אני עוד צולע, תודה ששאלתם.

לפני סיום, עוד הערה קטנטונת. במהלך הביקור בז'נבה קפצתי מדי פעם למחשב של פ' לראות מה חדש בבלוגיה, הגבתי לחברים פה ושם, ואף רשמתי בפנקסי הקט נקודות לקראת כתיבת הפוסט הנוכחי. פ' ו-א' טענו בתוקף שאני מכור לבלוגים (למעשה הם השתמשו במונח החינני "בלוגוהוליק"). פ' אף הגדילה לעשות, וטענה שמטרת בואי לז'נבה לא הייתה כדי לבלות במחיצתה, אלא כדי שיהיה לי מה לכתוב בבלוג. אשמח לשמוע את דעתכם המלומדת בעניין, אם אפשר עוד לפני שתופיע בצל קורתי אחות חמורת-סבר, האוחזת בידה המגוידת מזרק גדול מלא עד גדותיו בנוזל שמנוני ומבשר-רע. תודה רבה חביירים.