(הערה: פוסט זה נכתב לפני דחיית הגזרות לחודש יולי. עמכם הסליחה)

כ לֹא-תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ, נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל:  נֶשֶׁךְ, כָּל-דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ.  כא לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ, וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְלְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ, עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.  (דברים, פרק כ"ג)

רבים מחבריי הטובים (כלומר כל שניהם) מסתובבים לאחרונה בארשת-פנים דאוגה משהו, מצחם חרוש קמטים ועיניהם אומרות ייאוש-מה. כשאני תוהה במה העניין, הם ממלמלים משהו על "האוברדראפט" (?) ושבים לשתיקתם הזעופה. לבסוף הצלחתי לכתר אחד מהם בפינה נידחת ולדרוש הזברים מדויקים.

חברי שתק דקות ארוכות, ואז החל לדבר בלחש. ככל שהוסיף לדבר נתחזק קולו, וידיו החלו להתוות באוויר תנועות רחבות. הוא עלה על ארגז הפוך והחל לזעוק, כשקצף מכסה את שפתו התחתונה, שרַטטה כפוקט-רוקט. המוני אדם התגודדו סביבנו, ומישהו הושיט לו מֶגַפון. "הו-הא, מי זה בא, השפם של המדינה!" צעק הקהל בלהט. אבל אני, חוץ מהמילים "בנק ישראל", "תקנות" ו"ינואר 2006", לא הבנתי כלום.

הלכתי אפוא לגלוש באינטרנט, מושיעי לעת צרה. לאחר חיפושים רבים ("סיילים מגניבים בריביירה בינואר 2006", "תקנות בית-השיכר, ספרו הטוב ביותר של אירווינג", "ישראל (סשה) דמידוב פתח חשבון בבנק שוויצרי") מצאתי לבסוף טקסט מלומד שנראה לי מתאים:

המפקח על הבנקים פרסם בפברואר 2005 הוראות בנושא ניהול מסגרות האשראי למשקי הבית בבנקים המסחריים, שיכנסו לתוקף החל מהאחד בינואר 2006. על-פי הוראות אלה, לא יוכלו הבנקים לאפשר ללקוחות הביתיים לחרוג ממסגרת המינוס שאושרה, ולגבות עקב כך ריבית גבוהה יותר על החריגה. הבנקים יוכלו להעניק ללקוחותיהם מסגרת אשראי נוספת, אולם יהיה עליהם לגבות בגינה את אותה רבית שהם גובים בגין המסגרת המאושרת.

לדעת מומחים, יש לברך את המפקח על הבנקים, שבתואנה של שמירה על המסגרת, מבצע בעצם פעולה של הפחתת הריבית על מסגרת האשראי למשקי הבית. יש לזכור שהלווים העסקיים הגדולים, המהווים, על פי נתוני בנק ישראל, אחוז אחד מכלל נוטלי האשראי, משתמשים ב-70% מסך האשראי הבנקאי. לווים אלה משלמים ריביות הרבה יותר נמוכות מאשר הלווים הקטנים, הביתיים. החל מינואר 2006 יושוו סוף-סוף תנאיהם של הלווים הביתיים לאלה של הלווים העסקיים.

"האח-הידד", חשבתי לעצמי (אכן, גם במחשבותיי הפנימיות אני חנאג'-סלעים ידוע, ומשתמש אך ורק במילים של בית-מרקחת). הנה סוף-סוף מהלך רציונאלי, מובנה ומסודר, המיטיב עם האזרח הקטן על חשבון אילי-הבנקאות הנפוחים. כל הכבוד לצה"ל!

אך משום מה, נראה שחבריי הטובים אינם חושבים כמוני. להיפך, ככל שניסיתי להאיר את עיניהם לחשיבותו של המהלך ולטובה הגדולה שתצמח להם ממנו, המשיכו הם להתכנס בשתיקתם הזעופה ולהביט בי בעיניים רעות. האם יכול להיות שהם רואים כאן משהו שאני מפספס?

למען האמת עלי להודות כי כל עניין ה"אוברדראפט" הזה הוא מבחינתי אפעס קצת טרה אינקוגניטה. אני כשלעצמי מעולם לא הייתי "במינוס" (?), וגם אין לי כל כוונה להיות שם (כמו שאומרת בחן אחת המזכירות היותר-פרחיות אצלנו: למה, מה איבדתי שמה?). בעצם, לא ממש ברור לי מהי בדיוק אותה "משיכת-יתר" מסתורית ולשם מה צריך אותה. אם אתה רוצה משהו ואין לך כסף – אז פשוט אל תקנה אותו. מה כל כך מסובך פה?  

טוב, כמו שאמרתי, נראה שאני מצליח לפספס פה משהו שכולם רואים חוץ ממני. זה כמו שאני נניח מנסה להיכנס לחנות של ארמאני וכמעט נופל, כי אני מפספס את ההומלס שסרוח שם בכניסה (באמת צריך להרים טלפון לרון ולהתלונן. ההפקרות הזו פשוט בלתי-נסבלת!). אבל כפי שציינתי, החברים המועטים שעוד נותרו לי מסתכלים עלי במבט יותר ויותר מוזר, כשאני מנסה להבין מהם על מה כל המהומה. אחד מהם, שניסיתי לדובב בעניין, אפילו לא התאפק וצעק עלי דבר-מה שנשמע כמו "קפיטליסט בורז'וארי!!! עוד נתלה אותך הפוך על עמוד חשמל!". והוסיף עוד משהו על זה שעוד מעט כבר אין לו לחם לאכול. אני אשכרה לא מבין מה הוא רוצה. אם אין לו לחם – שיאכל בריוש וזהו.

בג'ומלאן חי משיח הזקן

לבד בבית בלי אישה בלי בן

אגר שם כסף עד גיל שבעים שנה

בשביל לקנות אישה לחתונה

כמה דינר אסף אללה יודע

אולי שלושה דינר אולי פי מאה

אולי שלושים דינר אולי כפליים

אולי שלוש מאות נשתה לחיים

טוב למשיח טוב

אללה יביא לו מזל טוב

בג'ומלאן חי משיח הזקן

בגיל שבעים הלך והתחתן

אישה תמה קנה הוא בכל כספו

בנים תלד ישאו כולם את שמו

כמה בנים יוליד שבעה אינשאללה

אם רק יוליד שישה שבח לאללה

אולי רק חמישה כוח כבר אין לו

אם רק ירצה השם אחד ייתן לו

טוב למשיח טוב

אללה יביא לו מזל טוב

בג'ומלאן חי משיח הזקן

ביום בלילה התפלל לבן

בג´ומלאן אף אחד לא האמין

איך מזל הרה שבע פעמים

את מי ילדה ראשון את הבת ג'מילה

ומי נולד שני הבת ג'לילה

ומי הבא בתור הבת ג'עילה

ומי נולד בסוף שולה וגילה

איש לא ישא את שמו

עד המשיח בוא יבוא

משיח הזקן 

ביצוע: חיים טופול

מילים: אוריאל אופק

לחן: יוחנן זראי