יב וְאִם-יִתְקְפוֹ, הָאֶחָדהַשְּׁנַיִם, יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ; וְהַחוּט, הַמְשֻׁלָּשׁ, לֹא בִמְהֵרָה, יִנָּתֵק.  (קהלת, פרק ד')

הפעם לפנינו סיפור קצר – ועם זאת מרתק. מעשה באיש אחד, נקרא לו יוסי, שמצא חן בעיניי פעם כששוטטתי ב"אטרףדייטינג". יוסי הוא נשוי ואב לשלושה, וגר עם משפחתו בפרבר-שינה דרומי של עירנו הגדולה. מדובר בבחור מגודל כלבבי, ועם זאת חביב להחפיר. פגישתנו התקיימה ביום שישי אחד בו היה במקרה בעבודה, כך שיכול היה לחמוק ולשוב ללא פגע. נפגשנו, עשינו מה שעשינו, והלכנו איש איש לדרכו. לא חשבתי שאי-פעם אפגוש בו שוב.

כשנה לאחר מכן, ולהפתעתי הרבה, פנה אלי יוסי פעם נוספת. הוא ציין בפני כי הוא זוכר בחיבה את פגישתנו, וכי ישמח להיפגש עמי שוב. הזכרתי לו כהרגלי כי השעות בהן אני פנוי, שעות הערב ושעות סוף-השבוע, אינן מתאימות במיוחד לנשואים, ולכן יקשה עלינו לתאם פגישה. אחרי דיון קצר הסתבר כי באחד מימות השבוע שלאחר-מכן יכולים גם אני גם הוא לאחר לעבודה בשעות הבוקר. קבענו אם כן להיפגש אצלי בשעה תשע, והודענו איש איש למקום עבודתו כי נאחר להגיע למשרד באותו יום.

כרבע שעה לפני מועד הגעתו התקשר אלי יוסי מהדרך. הייתי בטוח כי עליו לבטל את המפגש בשל בעיות לא-צפויות שנתקל בהן בבית או במשרד. הופתעתי לשמוע שסיבת הטלפון היא אחרת לגמרי: יוסי שאל אם יוכל להביא איתו חבר נוסף לפגישה.

"במי מדובר?" שאלתי. "שמו אבי, וגם הוא נשוי", ענה לי יוסי, והמשיך לפרט. מסתבר שהשניים נתקלו זה בזה ב"אטרףדייטינג", שוחחו בכמה הזדמנויות ואפילו נפגשו פעם או פעמיים. הבנתי מיוסי שיש מין אחוות-נשואים שכזו בין האטרפיסטים שבארון. האומואים בעלי המשפחות מעדיפים לפגוש זה את זה, ולא את הרווקים, בשל קיומו של איזשהו מאזן-אימה: אל תלשין עלי ולא אלשין עליך. חלק מהם מחזיקים בדירות מסתור נוחות, ומצליחים לתאם ביניהם זמני-מפגש באופן מסודר, תוך התחשבות בלוחות-הזמנים הסבוכים של חיי הנישואין היומיומיים. מסתבר כי מתחת לפני השטח של "אטרף" גועשים ורוחשים חיי מחתרת אשר לי, רווק החי מחוץ לארון, אין אליהם כמעט כל גישה.

סקרנותי גברה עלי, בייחוד אחרי שיוסי תיאר את אבי בתור בחור יפה ובנוי לתלפיות. לא יצא לי להשתתף בהרבה שלישיות, אך מניסיוני הדל, אם יש זרימה טובה בין המשתתפים זו יכולה להיות חוויה מהנה בתכלית. אמנם הייתי בעבר באורגיות שהתקיימו במקומות מפגש המוניים בחו"ל – אך מעשה השלישייה הוא בכל-זאת אינטימי יותר מאשר שכב-רב המוני. מספר המשתתפים הקטן מאפשר יצירת מבנים מורכבים ומעניינים, פירוקם והחלפתם במבנים אחרים, כאשר בכל פעם נהנה כל אחד מהמעורבים בעניין בצורה אחרת.

כעבור כרבע שעה הגיע יוסי וכעשר דקות אחריו הופיע גם אבי, שאכן היה בחור נאה, גבוה וחטוב, כפי שהובטח. הוא סיפר לנו שפיברק כאב שיניים חד ואמר לחבריו לעבודה שהוא קופץ בדחיפות לרופא-השיניים שלו. לא בזבזנו זמן רב על הכרויות ושאר פטפטת. הראיתי להם את הדרך לחדר השינה, השלנו מעלינו את הבגדים, ופצחנו במלאכת הקודש.

כמו במופע אקרובאטיקה מתוזמר היטב, עברנו מהרכב אחד למשנהו למצוותו של שרביט מנצחים בלתי נראה. נד-נד, נד-נד, רד, עלה, עלה ורד, מי למעלה? מי למטה? פעם אני ופעם אתה! שעון התזמון הכה פעם נוספת, ושוב החלפנו את הסדר, במעין מחול-עוועים חסר כוריאוגרף. הך פטיש, עלה וצנח, פעם, פעמיים ושלוש – והטקס תם.

רבצנו שם מותשים, עייפים – אך כמאמר הפתגם העממי, בהחלט מרוצים. לאט לאט שבו נשימותינו לקצבן הטבעי, ואז נכנסנו למקלחת בזה אחר זה. יוסי ואבי התנגבו, התלבשו, וחזרו למשרדיהם. אני השתהיתי עוד כמה רגעים, השלכתי את המצעים המרובבים לסל הכביסה, לקחתי את התיק וירדתי לאוטו. בדרך כבר קיבלתי שיחה מהעבודה – אחד מעמיתיי תהה מדוע אני מתעכב יותר מהצפוי. מלמלתי משהו על ישיבה מחוץ למשרד שהתארכה יותר משחשבתי. לא ממש יכולתי להגיד "שכיבה" במקום "ישיבה", נכון?

שלוש היו תמיד אהבותיי

שלוש הן לא יותר מדי

אהבתי שיר ישן וים כחול

אהבתי אותך מכל.

אהבתי על החוף מחול לבנות

קירות גבוהים לארמונות

אהבתי מנגינה של יום אתמול

אהבתי אותך מכל.

אור הנר לאט לאט כבה

אור ניאון בא אל עירנו

שיר חדש יושר לאהבה

לא אדע למה אילם הוא.

החול על שפת הים עצום ורב

אך הארמון מזמן חרב

ושיר ישן של יום אתמול יגווע

כי סוף גם לאהבה

השיר הזה אולי ישן מאוד

אך שיר אחר הן אין לי עוד

הים בחר בצבע הכחול

בחרתי בך מכל

אור הנר לאט לאט כבה

אור ניאון בא אל עירנו

שיר חדש יושר לאהבה

לא אדע למה אילם הוא.

שלוש אהבותיי 

ביצוע: חוה אלברשטיין

מילים: תלמה אליגון-רוז

לחן: מוני אמריליו