יד רְעֵה עַמְּךָ בְשִׁבְטֶךָ, צֹאן נַחֲלָתֶךָשֹׁכְנִי לְבָדָד, יַעַר בְּתוֹךְ כַּרְמֶל; יִרְעוּ בָשָׁן וְגִלְעָד, כִּימֵי עוֹלָם.  (מיכה, פרק ז')

השבוע היינו ב"אופסייט" מטעם העבודה. "אופסייט" זה, כשמו כן הוא, מתבצע מחוץ (אוֹף) למשרדים (סַייט). כל אנשי הפירמה, העסוקים בימים כתיקונם עד מעל לראש, מניחים בצד את ענייני העבודה השוטפת ויוצאים יחדיו ליומיים מרוכזים של דיונים אסטרטגיים המתקיימים באתר מרוחק ומבודד.

לקראת האופסייט נכנסים כל עובדי המשרד לכוננות גבוהה כבר מספר שבועות לפני האירוע. התוכנית כוללת יומיים של הרצאות ומצגות, ויש להתכונן אליהם בשום-שכל. דו"חות עבי-כרס נשלפים ממחבואם ונסרקים בקפידה, דיאגראמות מורכבות משורטטות ביד-אמן, ופגישות נמרצות של צוותי-עבודה מתרחשות בשעות מוזרות של היממה. למרבה התדהמה, העבודה השוטפת אינה פוסקת מלכת, כך שההכנות לאופסייט מעלות את העומס שבעתיים. השבוע שלפני האופסייט ידוע ככזה שבו כמות השינה מצטמצמת, ואילו הנרגנות עולה פלאים. כל עקיצה קטנה היא סיבה לפיצוץ אטומי, כל דיון שליו הופך לויכוח סוער ומתלהם. פחד אלוהים ממש.

והיכן – ישאלו הקוראים הנבונים – מתבצע לו אותו אופסייט הדור? ובכן, כפי שציינתי, המטרה היא להתרחק מענייני היומיום ולהתבודד מהבלי העולם הזה. לפיכך נבחרה לצורך העניין אחוזת "יערות הכרמל", השוכנת על מורדותיו המיוערים של ההר הירוק תמיד. מתחם גריאטרי זה מתהדר בנוצות של יוקרה, משל היה לפחות מרחצאות באדן-באדן מוכות חוג הסילון. בפועל מדובר במעין שדרוג של קונצעפט בית ההבראה ההסתדרותי המוכר לכולנו. קצין הביטחון חמור-הסבר מפשפש בתיקיך כאילו עוד שנייה תזעק "אללה הוא אכבר" ותעלה השמימה כאליהו. הספא מוצף שחורדיניות אופנתיות. ובחדר האוכל מעמיסים צלחות כמו באחרון מלונות הדיל האילתיים. תאווה לעיניים שכך רואות.

כששומע מי מחבריי (בעיקר אלה המתורגלים בכך פחות) על האופסייט המתקרב, מייד נפלטת מפיו צווחת "איזה כיף לך" ירקרקת. כולם בטוחים שמדובר ביומיים של מנוחה, גיבוש ופינוק, כמו שנוהגים לטפול העיתונים חדשות לבקרים על עובדי ההייטק הנהנתנים. אני משתדל תמיד להסביר בסבלנות שלא כך הדבר, ושהייתי שמח מאוד אם האופסייטים הללו היו מתקיימים לעתים רחוקות הרבה יותר. בארבע שנותיי בחברה הייתי כבר בעשרה כאלה, וכולם מתרחשים בדיוק כצפוי, ללא כל הפתעות מיוחדות.

ראשית, מדובר בעבודה. אתה סגור מבוקר עד ערב בחדר הישיבות (המהודר) של האחוזה (המהודרת) עם כל אנשי המשרד, ודן ודן ודן עד שנשמתך כמעט יוצאת ב"אחד". מדי פעם אתה מרשה לעצמך לצאת לשירותים, ומסתכל בערגה על השמש בחוץ לפני שאתה חוזר בהכנעה לאור הניאון של חדר הישיבות (היוקרתי).

לפנות ערב אתה נפלט מחדר הישיבות כפקק מבקבוק סודה, שתאריך התפוגה שלה כבר מזמן חלף. המעוניינים יכולים לקבל מסאז' אצל גרישה עב-הכרס, אילנית הרוחנית או שושנה הוותיקה שעשתה הסבה מחדר הגיהוץ לחדר הטיפולים. אני אישית מוחל על התענוג המפוקפק, ומשתדל לברוח לחדרי ולנסות להתחבר לאינטרנט. האחוזה מנסה לנתק את אורחיה מהעולם שבחוץ על ידי מניעת קליטה סלולארית וצמצום אפשרויות ההתחברות לרשת. מה שיש לי לומר על כך זה בעיקר גררררררר....

לפני ארוחת הערב מתכנסים כולם בחדר ההסבה ולוגמים תה צמחים איכותי. הכול מדברים בנועם על הספר האחרון שקראו או הסרט האחרון שראו, ושואלים את עצמם בלב במה חטאו. האם אין זה מספיק שהם רואים את הקולגות שלהם יותר מאשר את משפחתם גם בדרך כלל, שעכשיו עליהם לבלות עימם עוד ועוד? ארוחת הערב (האיכותית) קוטעת את הרצף, אך לא לזמן רב. אחריה מתכנסים שוב באכסדרה, לוגמים מיני תה כאמור, וממשיכים בלהג הגיבושי עד חצי הליל.

היום השני זהה כמעט לגמרי לראשון, למעט האור שבקצה המנהרה: בסופו, במקום מסאז'ים והסתחבקויות, אורזים את המטלטלים ומזדכים על הציודים. וכך גלשנו מן ההר חזרה למישור-החוף, נהגנו את רכבינו (המהודרים) הביתה, ושבנו לשגרה המבורכת. עד הפעם הבאה שבה יתחיל מחדש טירוף ההכנות, ויגיע לשיאו שוב ביומיים הדחוסים המתוארים לעיל.

אז בחייאת, תאמינו לי, כל כמה שזה נשמע כמו צ'ופר מאמם במיוחד, הרי שכמו בהרבה מקרים אחרים העירוב הזה של ביזנס ופלז'ר לא ממש מומלץ. מניסיון – ובאחריות. מילה שלי.

למי יש מכון למסאז' בפסאז'?

לסשה בפסאז' יש מכון למסאז'!

נכון המכון של סשה בפסאז'?

נכון, המסאז' של סשה במכון!

מכון המסאז' של סשה בפסאז'

מכון המסאז' של סשה בפסאז'

מה עושה סשה על ספה בפסאז'?

על ספה בפסאז' עושה סשה מסאז'!

ולמי על ספה עושה סשה מסאז'?

סשה עושה שם מסאז' גם לסרז'!

מכון המסאז' של סשה בפסאז'

מכון המסאז' של סשה בפסאז'

סשה בפסז' 

ביצוע: יוני רכטר ועלי מוהר

מילים: שמוליק לוי

לחן: יוני רכטר