והפעם פוסט בהשראת כל כותבי היומנים פה בבלוגיה. קצת על מה שקרה לי בשבוע שעבר ועל מה שצופן בחובו השבוע הקרוב. חשבתי לקרוא לפוסט "קמתי, התרחצתי, התלבשתי" אבל קצת התביישתי.

יום ראשון, 12/2/2006

-          בוקר, אימון עם עמית המדריך החתיך. כרגיל, הוא שואל איך הולך עם הדיאטה. אני עושה פרצוף מסכן כמו שלמדתי מסבתא זצוק"ל, ונענש בסדרת תרגילים מפרכת. נואוט-טו-סלף: לא להתחכם (לא הייתי אמור לזכור את זה אחרי האינסידנט ההוא בטירונות, לפני מיליון שנה?)

-          לפנה"צ: הישיבה השבועית של הקרן שלנו. כולם מדברים בחשיבות רבה על עניינים שונים ומשונים ואני משתדל להנהן בקצב הפאסודובלה כדי שלא ישימו לב שאני מנקר.

-          קצת אחר-כך: מצגת של חברת סטארטאפ משמימה. חסרונות: אף אחד לא באמת צריך את מה שהם עושים, וגם אם מישהו היה צריך – לא ממש מסובך לעשות את זה. יתרונות: המנכ"ל חתיך. לחתוך?

-          לפנות-ערב: מתקשר לדיאטן התורן ועושה קול של שפעת העופות בטלפון. יש! זכיתי בעוד שבוע של חופש כדי לנסות לנער מעלי את עשרת הקילוגרמים העודפים שהחליטו לאמץ אותי בחודשים האחרונים.

-          ערב: פגישה עם חברי הטוב מ' בקפה השכונתי שלי ("הנרייטה"). מ' פורח וזורח: מסתמן אצלו בן-זוג ארוך-טווח, ובמקביל הוא עובד על ייצור של תינוקת עם מישהי בשם נ' (שאלה לפסיכומטרי: באיזו אות יתחיל שמה של הילדה?). אני אוכל סלט, וגונב ניוקי מצלחתו של מ' החטוב כשהוא לא מרגיש. הוא הרגיש.

-          אותו ערב, קצת יותר מאוחר : עונד את פיג'מת הפסים שירשתי מדוד זלמן, חובש מצנפת שינה ומתכרבל בפוך. שתי שניות לאחר מכן הטלפון מצלצל, ואש"ג מזמינה אותי לערב גבינות שהגיעו ביבוא אישי מפריז. תוך דקותיים אני באוטו (המצנפת נשארה בבית). סואו מאצ' פור קאלורי קאונטינג.  

יום שני, 13/2/2006

-          בוקר: עוד ישיבה בעבודה, הפעם בפורום מצומצם יותר. עוברים ביחד על רשימת החברות שאנחנו בודקים עכשיו למטרות השקעה. לאחרונה שוב התהפך הגלגל – קרנות רודפות אחרי סטארטאפים לוהטים ומתחננות להשקיע. כפועל יוצא, הקרנות מוצפות גם בהרבה סטארטאפים באיכות ירודה שמנסים לנצל את המצב. האם הבועה חוזרת? דוחס שתי קערות של פירות יבשים תוך כדי ישיבה. כך הולכים השותלים!   

-          צהריים: יש לי רק חצי שעה לאכול. כס'אמק! רץ ל"זוזוברה" עם עמיתי ג"פ ומנסה לדחוס קערה גדולה של אורז בתיבול חריף. חלל הפה שלי מרגיש כמו אחרי מסיבת ניצחון של החמאס. אני שואל את ג"פ שאלה מנומסת וחוטף בתגובה עביט שופכין. אופס. והרי לפניכם כרוניקה של ריב ידוע מראש: אני נעלב ומושך את זה חודש, הוא שוכח אחרי יום ולא מבין על מה המהומה. אין מה לעשות, ככה זה בטבע.

-          אחה"צ: נוסע לחיפה לפגישה במשרד עורכי-דין מקומי לגבי חברה שאנחנו בוחנים כרגע. כל צד מנסה לנגוס חלק גדול יותר מעוגת ההסכמים, ומעמיד פנים שאלה ביסים קטנים ומנומסים לעומת החזירות של הצד השני. גם פה יש תועפות של פירות יבשים. מי אמר אני ולא קיבל? ממחר דיאטה! (?)

יום שלישי, 14/2/2006

-          בוקר: שוב עמית המד"ח. חיוכו תכול-העין אינו מעיד דבר על מסכת הייסורים שהוא מייעד לי היום. בקשות רחמים נענות במשיכת כתף. אני חושק שיניים ומנסה לעודד את עצמי ע"י הגבת מבטי זימה לעבר גדודי הכוסונים שדוחקים בשקדנות משקולות מסביבי.

-          צהריים: לאנץ' עם מישהו מקרן אחרת. אנחנו משוחחים בחשיבות עצמית על הסטארטאפ הזה והסטארטאפ ההוא, ואחרי שחיסלנו את כל פירות הים אנחנו עוברים לרקוד את הריקוד המשונה של "תן לי לשלם, לא – אני מתעקש". ניצחתי נצחון פירוס. למה לעזאזל חתיכות הגומי השרופות האלה עולות כמו קוויאר?

-          אחר-הצהריים: ממשיכים טלפונית את הדיונים עם עורכי-הדין מאתמול. הכול כנראה עומד להתפוצץ סביב השאלה הרת-הגורל של איזו מכונית יקבל המנכ"ל (הם: לא פחות מ"האמר". אנחנו: לא יותר מקורקינט).

-          ערב: לוקח מהאוניברסיטה את ת' המופלאה, שיצאה בדיוק ממבחן מוצלח בהיסטוריה של יוון העתיקה, ויחד אנחנו ממשיכים בגשם השוטף לחתונה המאממת של צאלה המאממת במושב בני-ציון. אחיו החתיך של החתן מחייך אל ת', ואני רק מצטער שהוא לא מבני קהילתנו. ת' ואני מתנחמים בפונדו שוקולד. מעניין כמה כבר ירדתי מאז התחלת הדיאטה השבוע.

יום רביעי, 15/2/2006

-          בוקר: פיבלוש, מלווה במתקפת התגובוניות המוכרת. אדושם! מזל שאין הבוקר ישיבות, אחרת לא הייתי יכול להפניק כהרגלי כל מגיב ומגיב כאילו הוא עצמו יצא ממצרים. איך זה שנארקיס וזין-עמלק לא מתלוננים ששוב פיבלשתי זפל"ה? טוב, הם בטח עדיין מתבשמים מאדיו של הפוסט הקודם, ולא מרגישים מקופחים. מצד שני פנסה ואלומה וודאי מבסוטות. שיט, כבר צהריים, צריך למהר לפגישה בדרום ת"א.

-          אחה"צ: אחת מהחברות שאנחנו בודקים עכשיו ארגנה עבורנו פגישה עם הולנדי חשוב שהגיע ארצה. אני מנסה להתרכז במבטא הבלתי-אפשרי שלו, אבל מוצא את עצמי סופר במקום זה את החי"תים בשם משפחתו (שבעה-עשר? יכול להיות?). לשולחן מוגשת תקרובת של פירות יבשים שנשארו מלפני יומיים. המתכנתים שפושטים על חדר הישיבות אחרי הפגישה, בתקווה למצוא בדל דבלה, נדהמים למראה הקערות הריקות.

-          ערב: אסיפת דיירים אצלנו בבניין. חוץ מהוועד, אני היחיד שהופיע. חברי הוועד מיד מנסים לגייס אותי לשורותיהם. זה קצת כמו בסיפור על סינבאד המלח – ברגע שאכנס לוועד ישתחרר אחד מהם, ואילו אני אהיה נידון לעבדות-נצח, או שאמצא פראייר שיחליף אותי. אני הודף בנימוס תקיף את תחנוניה של אלישבע בת התשעים. את תמותי בתור ועד-בית, מאכילת חתולים מנוולת שכמותך!

-          לילה: דגתי מישהו בצ'אט ואני נוסע אליו לרמה"ש. הדירה שלו מרוהטת במינימליזם יקר, ועל השולחן מאמרים מקצועיים. הוא שואל אם אכפת לי שחבר שלו יצפה בנו דרך המסנג'ר. אני תוהה למה בעצם החבר לא מגיע ומצטרף. מסתבר שהוא גר בנתניה ואין לו רכב. אנחנו לקראת סוף האקשן, כשפתאום אני נזכר שאת קובץ הווידיאו מהמסנג'ר אפשר אח"כ להפיץ בכל רחבי האינטרנט. חבר'ה, אם אתם רואים אותי מחייך אליכם באיזה אתר, תעשו טובה ותכסו לפחות לילדים את העיניים.

-          מאוחר בלילה: בדרך חזרה הביתה מספרים ברדיו ששושנה דמארי נפטרה. איזה עצב מתגנב אל החלון, ואני שר לעצמי בלי קול את "הקרב האחרון" שלה שאני כל-כך אוהב.

יום חמישי, 16/2/2006

-          בוקר: אימון אחרון עם עמית להשבוע. אולי לא אהיה אף-פעם כוסון-על, עם כל האוכל שאני טוחן, אבל תנו לי עשר-עשרים שנים של קריעה כזו, וכמה שרירים בטוח יצמחו לי.

-          צהריים: שלוש החברות החמות שאני בודק עכשיו מחליטות להפגיז אותי בתלונות, טענות ומאנות בו זמנית. מנכ"ל אחד מתלונן על האיטיות שלנו (אתה חכה, מנכ"לצ'וק, רק התחלנו איתך). מנכ"ל שני מזיין לי את השכל על ביקור קרוב שלו בארה"ב ועל הלקוחות המדהימים שהוא הולך לגייס שם (מינימרקט ג'ו כהן ובניו?). המנכ"ל השלישי מתלונן על הקורקינט שאישרנו לו לרכוש. שקט, נבלות! יש לי תגוביות בבלוג שלי לתחזק! אני מנתק את כל הטלפונים ושוקע בתגוביאדה.

-          אחה"צ: דפיקה בדלת – והנה פרצופו המחייך של ספלול! היה בסביבה וקפץ לבקר. אני מנסה לעשות לו כבוד עם עוגיות יוקרתיות, ומגלה שלכבוד סוף השבוע חוסלו כל המגדנות במטבח המשרדי. ספלול ממלמל משהו על זה שהוא כבר ראה חנויות נעליים עם תקרובת יותר שווה מאצלנו. אני מתעלם.

-          ערב: הסשן השבועי עם הפסיכולוג. מה אספר לו הפעם? אני שוזר לבליל בלתי-אפשרי את המנכ"לים המעיקים, המריבה עם ג"פ, סיפורו של במאי סרטי הפורנו שפגשתי ערב לפני-כן ברמה"ש ומחשבות על ייעור הנגב לכבוד ראש השנה לאילנות. השרינק לא נופל בפח ושואל על הדיאטה. אני ממלמל משהו על זה שאכלתי רק מלפפונים כל השבוע, אבל אפעס דבר-מה באמינות שלי נפגם. מזל שחמישים דקות עוברות מהר.

-          מאוחר בערב: רבוץ בסלונה המפואר של חבצלת, יחד עם פוסיקט והנסיכה שלה ועם האחות החבצלית, אנחנו מחסלים כמויות של סושי שהיו יכולות לפרנס כפר יפני קטן למשך שבוע. לקינוח יש מגוון עוגות ועוגיות, ואני לא טומן ידי בצנצנת אלא מוציא אותה משם, עמוסת שלל, ישר לפה. טוב, ממחר...

-           

יום שישי, 17/2/2006

-          בוקר: מוקדש כרגיל לסבב הסידורים הכפייתי-משהו. הוצאת דפי חשבון מעודכנים מהמכשיר הידידותי. ליקוט הכביסה מחנות הניקויבש השכונתית ומסירת הבגדים המלוכלכים תחתיה (אני צריך פעם לכתוב פוסט על האנשים שם בחנות – הבעלים החביב והעובד המוזר שלו). סיבוב מהיר בסופר בין הזקנות התוקפניות. רכישת ירקות משובחים אצל הירקן היקרן. עכשיו צריך להזמין משקפיים, לקצר מכנסיים... אני דוחה את כל המטלות המעיקות האלה ויוצא לסיבוב רכישות ב"צומת ספרים" ובחנות הדיסקים הסמוכה אליה. כמה מאות שקלים לאחר מכן אני מוכן לשנת-צהריים, כשעל הכרית מונח ספרה המצוין של אנה גבלדה "ביחד, זה הכול" שזה עתה תורגם לעברית, וברקע מתנגן דיסק-אוסף של הדמארי הדיוואית.

-          צהריים: סיאסטה כהלכתה. אין מה להוסיף חוץ מ"כן ירבו".

-          ערב: ארוחת-ערב משובחת אצל רמ"מ האלוהית. אני חוטף ממנה נזיפה קטנה (שהגיעה לי), ואחר-כך מפוצה בפרוסה של פשטידת אטריות וערמונים שיצאה חמה מהתנור. הפרוסה מובילה לעוד אחת ועוד אחת (כמו ב"אני רק מיישר את הפשטידה בתבנית"). בצירוף עם חלה טרייה מ"לחמים", נראה שגם הפעם הדיאטה לא ממש תפסה בגדול. מקנחים בבישקוטים, אותם טובלים ב"וינו סאנטו", כמנהג עדות איטליה. גן-עדן.  

שבת, 18/2/2006

-          בוקר: נפגש עם קוויםלדמותו ב"קפה ביתא" שברמת-אביב. מלצרית חיננית משדלת אותי לקחת עוד מנה של חלה עם פרג, ואני מורח את הפרוסות בנדיבות בשכבה של טחינה עם ריבה (שזה בעצם סוג של חלבה מאולתרת). קווימ מודיע לי שהוא עומד להפוך מאיש הון-סיכון ליזם, ואני משתנק קלות כשאני מבין שבנוסף לתיק ההומואיסטי אצטרך להחזיק מעתה גם את תיק הווענטשער-קאפיטאל כאן בבלוגיה. עד מתי יזמים יעלוזו? מכל מקום אני מברך אותו על ההחלטה ומגיש לו תשורית שהכינותי מראש: הדיסק הכפול שיצא לאחרונה משירי נחום הימן. תאווה לאוזניים שכך שומעות!

-          צהריים: המון זמן לא ראיתי את ל' ואת תינוקה בעל שלושת האבות. לפיכך אני מצטרף אליה ואל חלק מההרכב המשפחתי לטיול בהרי ירושלים (משם לקוחה התמונה החדשה כאן בבלוג מימין). מזג-האוויר פנטסטי, אבל אנחנו ממש לא טיילים מדופלמים, ואחרי שעה של שוטטות נינוחה בין הרקפות והמנגליסטים אנחנו מחליטים ללכת על האופציה של ארוחת צהריים מאוחרת ודשנה.

-          אחר-הצהריים: המסעדה הסינית הצהובה בתחנת הדלק שבכניסה לרמלה. אוכל טעים – אבל שמנוני ולא זול. מה יהיה עם הדיאטה לעזאזל? חוזר הביתה מרוצה ועייף. שנרביץ עוד איזה שנ"צ למילוי המצברים?

-          ערב: בסוף לא השנ"צתי, אבל יצאתי לדייט עם דוב חביב שאיתרתי ב"אטרף". בחור נחמד, מעניין – וסקסי עד מאוד. ישבנו שעה וחצי וקשקשנו על דא ועל הא. לצערי כשהגענו למשפטי הסיכום הוא אמר שישמח אם נישאר ידידים. גררררררררר...

תוכניות לשבוע הנוכחי

-          אני צריך להתחיל לחשוב על סדרת פוסטים בנושאי הון-סיכון כדי לפצות על פרישתו של קווימ. כמו שאולי שמתם לב, זה גרם לי לשנות (לראשונה מיום פתיחתו של הבלוג) את הכותרת ואת צבעה – בכל זאת, הזדמנות נאותה להפגין בגרות מכובדת (?).  

-          בעבודה הפילו עלי בערך מהיום-להיום תיק פלילי של נסיעת עסקים אינטנסיבית לאותו מקום שסוכני הנסיעות מכנים "אירופה הקלאסית". מחר בבוקר יוצא להולנד, באותו לילה ממשיך ללונדון, אחרי עוד יום לפריז... צריך לבדוק שיש חליפות נקיות בארון. מקווה (אבל לגמרי לא בטוח) שיהיה לי גם טיפה'לה זמן ליהנות ולא רק לעבוד בלחץ.

-          חייב לחזור דיאטה!!! אבל הפעם ברצינות!!! (כן, בטח, באירופה הקלאסית...)

-          טוב, כנראה הולך להיות שבוע לא הרבה יותר רגוע מקודמו.

ולקינוח – אסיים בסרטון קצרצר ומקסים בתכלית ששמיים כחולים הכין עבורי ולינקק בתגובות של הפוסט הקודם. למי שפספס, הריהו לפניכם:

http://img50.imageshack.us/img50/5374/d13dm.gif

ורק עוד דבר אחד אחרון: ש. כהן יקירתי, אני מתגעגע אליך מאוד!!!