ונפתח בבדיחה. אישה אחת, לא חשוב מאיזו עדה, ניגשת לדלפק המודיעין בנתב"ג וסחה אל הדלפקנית: "מאמי, מאיפה יוצא המטוס לאירופה הקלאסית?".

פרק ראשון ובו יסופר (יסופר) איך הקיץ משנתו האיכר (האיכר)

ביום שלישי שעבר התעוררתי בארבע בבוקר, נמרץ (?) ורענן (?) מתמיד. בפניי עמד מסע מופלא שבו, יחד עם עמיתתי לעבודה רע"ו, התכוונו להתחרות בפיליאס פוג קשישא ולהספיק לבקר בכמה שיותר ארצות בכמה שפחות ימים.

למרבה ההפתעה, מטרת הנסיעה לא הייתה רק להתרוצץ כג'וקים מסוממים בבקבוק (למרות שלמביט מן החוץ זה בהחלט נראה כך). כוונתנו הייתה לפגוש שלושה נציגים אירופאים של חברת הסטאראפ התוססת ס' בה אנו מחשבים להשקיע. וזאת, כדי ללמוד מהם ככל הניתן על השוק של ס' באירופה.

פרק שני: מלחמה בטחנות-רוח

כל הנוסעים בטיסה שלוש-אחת-חמש של אל-על לאמסטרדם התבקשו לגשת לשער יציאה בי-חמש, אני חוזר – בי-חמש. רע"ו ואנוכי, רדמומיים, סרים וזעפים מתמיד, הצטרפנו אל ההמון העושה דרכו אל הגייט והתיישבנו בהכנעה במה שהמוביל הלאומי מכנה "מושביכם". בשל קשרים שיש לי בחברת התעופה שלנו (ותודה ל-ע/ר שהביאנו עד הלום), זכינו לשבת בשורה יוקרתית במיוחד. מה שלא ממש שינה את העובדה שירדנו מהמטוס מקומטים אף יותר משעלינו עליו.

בנמל-התעופה של סכיפהול אפסנו את מזוודותינו בלוקר, ועלינו על הרכבת שתביאנו לעיר המעטירה אוטרכט, קהילת-קודש קטנה וחביבה שבסמוך אליה יושב הנציג ההולנדי של חברת ס'. כדי להגיע מסכיפהול לאוטרכט צריך (כמובן!) להחליף רכבת בדויוונדרכט . רע"ו ואנוכי הצלחנו לפספס בדקה את שתי הרכבות, וכך הגענו לאוטרכט באיחור אופנתי של כשעה.

ההולנדי שאסף אותנו במרכז העיר התגלה כבחור כרסתן וחביב, שלא הפסיק לרגע ללהג – וזאת אודות מגוון שלם של נושאים. כך למדנו שאשתו היא מרצה לפילוסופיה, שהמאכל החביב עליו הוא מרק, ושתחביבו (צלילה, אלא מה?) כבר הביא אותו לכל פינה אפשרית בעולם (הידעתם כי אתר הצלילה האולטימטיבי נמצא בקרופוק שבאינדונזיה?).

לבסוף הגענו למשרדו, ושם קיבלנו מצגת מקיפה על הביזנס. היה בהחלט מעניין – או כך לפחות היה נדמה לי, מבעד לרעלת הגלות, שדוק שלה עירפל את שמורות עיניי. השתדלנו לשאול את כל השאלות הנדרשות, ורשמנו כל תג במחברותינו, בארשת של רצינות תהומית. אחרי כשעתיים היינו מוכנים לנסוע חזרה לשדה-התעופה בסכיפהול.

בשדה עלינו על טיסה של חברת בריטיש מידלנדז אינטרנשיונל (?) ללונדון, אליה הגענו יגעים ורצוצים כשעה לאחר-מכן. עוד רכבת מהית'רו לעיר ועוד מונית מתחנת הרכבת למלון... אין פלא שבהגיענו לחדרים התמוטטנו ברעש על המיטות, כמו זוג פגרי-אנטילופות חינני. תם ונשלם יומו הראשון של המסע. אחד-אפס לטובת טחנות-הרוח, שטוחנות לאט אבל בטוח.  

פרק שלישי: אם היום יום רביעי, אז זאת בטח לונדון

למחרת הקצנו, רעננים ונמרצים (?) מתמיד, ושמנו פעמינו אל עבר הנציגות הלונדונית של ס'. נציגות זו ממוקמת בצ'לפונט גרוב, לא רחוק מג'ררדז קרוס, ובקיצור נמרץ – בישבנו של הנביא.למרות שמבחינה מוניציפאלית שייכת השכונה הנידחת ללונדון רבתי, הרי שנוסעים אליה ברכבת מאסף עתיקה, העושה דרכה בין יערות עבותים ואפרים רחבים בהם רועות פרות אנגליות גבוהות מצח. כאשר מגיעים לתחנת הרכבת יש להמשיך עוד ולנסוע במונית רעועה אל המשרד עצמו. בכפר כולו יש רק מונית אחת, ועל כן צריך לחכות בסבלנות שתשוב ממשימתה הקודמת.

לבסוף הצלחנו להגיע אל משרדו של הנציג הלונדוני, שכיבד אותנו כמנהג המקומיים בתה דלוח. המדובר בבחור עגמומי ונפול-גבות, שסיפר לנו באיטיות ובלחש על עסקיה של ס' באיים הבריטיים. בעודי רושם בחריצות כל פרט ופרט, פיתחו מחשבותיי – תחת השפעת התה כנראה – חיים משלהן, ודימו להן את אותו אנגלי כיפח כשהוא דוהר על סוסו בין טירות, מחצצר בקרן-יער מזהיבה, ומפיץ לבריות את כרוז-המלך בו רשומים דברים כדרבנות אודות ס' ועסקיה המרובים.

עם תום הפגישה שמנו פעמינו חזרה לונדונה. למרבה השמחה הטיסה לפריז תוכננה רק לבוקרו של יום המחרת, כך שיכולנו להישאר לילה נוסף במלון הלונדוני ולנוח כהלכה. איזה לוקסוס, פשוט חבל לכם על הזמן.

פרק רביעי ואחרון: עיר האורות מקפיאה לנו את התחת  

למחרת היום השכמנו שוב עם קריאת השכווי ויצאנו להית'רו בכוונה גמורה להגיע משם לשדה התעופה ע"ש שארל דה-גול שבפאתי פריז. אף טיסת איר-פראנס עברה עלינו בשקט יחסי, וכך גם הרכבת מהשדה לעיר. הפגישה עם נציגה של ס' בצרפת לא נקבעה במשרדיו, כפי שהיה המצב בהולנד ובאנגליה, אלא דווקא בבר של מלון יוקרתי. משכנו כתפיים ושמנו פעמינו אלי אותו מלון.

הצרפתון קיבל את פנינו בשמחה אדירה, משל היינו אחיו האובדים. קצת קשה היה לנהל עימו שיחה מסודרת מבעד לענני עשן-הסיגריות, הקפה והאלכוהול שעטפו אותו כטלית. הוא סיפר לנו במבטא בלתי-אפשרי על עשרים שנותיו בביזנס, ועשה ניים-דרופינג נמרץ של מגוון שמות ידוענים שלא אמרו לנו דבר. עיניו לא משו לרגע ממפתח חולצתה של רע"ו, שקצת פחות התלהבה מז'אן-פול דה-לה-שמאטע זה שהגורל האכזר הביא לפתחה.

גם הפעם רשמנו בכובד ראש כל תג ותג מדבריו של האיש (לפחות החלקים שהצלחנו להבין). ואל יקל הדבר בעיניכם! בבר האפלולי ואפוף העשן ניסרה מוסיקת-רקע בלתי אפשרית, וקולות האורחים והמלצרים רק הוסיפו לשאון. בשלב מסוים, בעוד הנציג הצרפתי מתגאה בקשרים שיש לו בדרגים הבכירים ביותר של פראנס טלקום, הופיע מלצר מעונב והגיש לנו סנדוויצ'ונים מתפארת המטבח המקומי מלווים ביין משובח (כשעל הכול, כך הסתבר לנו אחר-כך, שילמנו אנחנו, מתקציב ההוצאות שלנו).

בצרפת כמו בצרפת אי אפשר בלי ארוחת ערב חגיגית. גם כאן הצליח אותו לואי-פיליפ חלקלק לתמרן אותנו למסעדה יוקרתית בה יוכל לסעוד את נפשו במגוון מטעמים על חשבוננו. למרבה הצער התגלתה המסעדה היקרה כמלכודת תיירים מדרג נמוך. כנראה שעם כל קשריו של האיש בחברת החשמל הלאומית ובחברת הרכבות של פריז רבתי, לבחור מסעדות הוא לא ממש יודע. שיאה של הארוחה המזעזעת היה בקרם ברולה שהוגש לשולחן ברוב הדר וטקס אחרי שבילה זמן רב מדי מתחת ללהבות הבשן. הזיגוג העדין נשרף כליל, ואילו קרם-החלמונים המשובח שאמור היה להסתתר מתחתיו הפך תחת האש לחביתה מתקתקה. מי אמר שהצרפתים יודעים לבשל?

מכל מקום, כך תם לו גם הפרק הצרפתי בנסיעתנו. ניתן לומר כי בסך-הכול למדנו לא מעט במהלך סבב הבזק הזה אודות השוק האירופי בתחום מומחיותה של חברת ס' החביבה. לא נותר לנו כעת אלא לסכם את כל הפגישות לכלל מסמך ממצה אחד, ולהציג את ממצאינו עם שובנו ארצה. מה חבל שמסמך זה יהיה יבשושי ועסקי למהדרין, ולא יכיל כל רמז לאנשים המופלאים שפגשנו ולמסע המתיש מנשוא שעברנו כדי לפגשם. נו, מה לעשות, איטס אול סטריקטלי ביזנס.

[אה כן, והיה גם ויקאנד בפריז שחתם את הנסיעה. אבל על זה – אף מילה...]