יח שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק.  יט לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים; וְלֹא-תִקַּח שֹׁחַדכִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם.  כ צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּףלְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.  (דברים, פרק ט"ז)

מה יש בו, בעולם המשפטנים, שמושך אליו כל-כך הרבה הומואים? האם זהו הקסם של גלימת השרד השחורה והמרשרשת? אולי זיכרונות מהפאות הגבוהות והמפודרות, שהיו נפוצות בתחום זה בימים רחוקים? שמא תחושת השליטה המתלווה למלאכת המשפט? תשבי יתרץ קושיות ובעיות. הדבר היחיד שאני יודע, הוא כי מדובר במקצוע שמושך אליו יותר אגזוזנים מאשר הדעת סובלת. מקצועות העבר של ההומואים, כמו דייל, ספר או רקדן בלט, פינו מקומם בתקופתנו לשלל מקצועות חדשים – וראש וראשון ביניהם הוא התחום התוסס של עריכת-הדין.

חוויתי על בשרי את חוסר האיזון הסטטיסטי הלא-מוסבר הזה באחד מסופי השבוע האחרונים. משום מה נצטברו להן אל תוך אותו השישבת שלושה – לא אחד, לא שניים – שלושה דייטים תמימים, כל אחד ממקור שונה. אחד התחיל איתי ב"אטרף", אחד – אני התחלתי שם איתו. ואילו השלישי הוכר לי בשידוך, דרך חברים. וכל כולם, מהראשון עד האחרון, עורכי דין למהדרין.

בערב יום חמישי שפתח את חגיגות אותו סוף השבוע, פגשתי את המשפטן שפנה אלי ב"אטרף". קבעתי לחבור אליו ב"אורנה ואלה" החביב עלי, וביליתי איתו שם שעתיים נעימות בתכלית. במהלך אותן שעתיים נרשמה התרגשות רבה מצד אורחי המקום, שכללה התלחששויות קולניות, הוראות נרגשות באצבע לכיווננו, ואפילו כמה אמיצים שנגשו אל האיש לבקש ממנו חתימה. אכן, התחוור לי כי אני יושב שם במחיצתו של סליבריטאי-משפטים מן השורה הראשונה, אחד שכתבו עליו בעיתון ואני אפילו לא ידעתי שהוא כזה...

מכיוון שמדובר היה בבחור גבוה ויפה, ומשום שהשיחה קלחה בנעימים ונדדה בקלילות בין בישול בולגרי לאומנות אפגאנית וחוזר חלילה, התווספה הסלבריטאיות כמעין דובדבן מעל התבשיל והתאהבותי שלי בבחור הייתה מהירה מתמיד. מהירה מדי, כפי שהתחוור לי בהמשך, עת השארתי לו מספר הודעות שלא נענו. נראה למרבה התדהמה שמצידו שלו לא ממש הייתה כאן התאמה (לא שאני מצליח להבין למה). אוקיי, נקסט.

למחרת, בוקר שישי זיווני שירד על עירנו השוקקת, פגשתי את המשפטן השני, אותו אחד ששודך לי על-ידי חבר של חבר של חבר. אתם יודעים איך זה עובד – יש לי המון חברים שאני ההומון היחיד שהם מכירים, והנה לפתע הם שומעים מחבר של חבר שגם בצד השני יש הומון פנוי – ומיד מתבשל לו שידוך. לא ממש נהוג לברר מראש אלמנטים בסיסיים כמו גיל (למה שלא תצא עם מישהו בן שישים? מה זו הבררנות הזו), גובה (למה שלא תצא עם מישהו שהוא מטר שישים? מה זו הבררנות הזו?), וכדומה. וכך מצאתי את עצמי עם משפטן מספר שתיים, מסיבים על כוס קפה הפוך משובח ב"מתוקה" שברחוב הארבעה.

האיש היה חמוד להפליא וגם במקרה זה ישבנו ושוחחנו בנעימים שעתיים וקצת. אלא מאי? כמו שאני חובב גבוהים-רחבים-שריריים-שעירים-גלוחים, כך בדיוק גם משפטן-שתיים. אז סיפרתי לו בהתרגשות על ה"פולסום סטריט פייר" בו נכחתי בסן-פרנציסקו, והבטחתי לשלוח לו תמונות פרי מצלמתה של שצ"ה, והוא מצידו הבטיח לשלוח לי תמונות שלו מאירועים דומים, אבל שידוך אפעס לא ממש יצא שם. נו שוין, כמו שתמיד אומרים לי, זו הבררנות הזו שהיא בעוכריי.

במהלך השבת השלמתי את סדרת עורכי-הדין בנסיעה מתישה לירושלים, עיר הנצח, בירתה הלא-מחולקת של ארצנו הקדושה. הפעם מדובר היה בבחור אליו פניתי ב"אטרף" ולשמחתי הוא גם ענה לי (מקרה נדיר מאין כמותו). צ'וטטנו שם קצת, והצעתי לו להיפגש, ואז הוא זרק לי את המבחן האולטימטיבי: בוא לירושלים. אני יודע שככה זה בטבע, וגם אני חשקתי שן, אבל נכנסתי כבר לאוטו ונסעתי. ואחרי ארבעים וחמש דקות של נסיעה ועוד שעתיים של התברברות בשכונת אוהל משה, הצלחתי גם להגיע לדירתו המעוצבת להחפיר של משפטן מספר שלוש.

אף שם ישבנו על כוס קפה כשעתיים, וגם שם נעמה לנו השיחה, אך הפעם, בצאתי, היה לי ברור שזה לא זה. קודם כל – בתמונות ששלח לי הבחור ראו רק את גופו המצודד, ואילו פרצופו היה מוסתר. כשפגשתי אותו התחוור לי שלא בכדי – ודי לחכימא. האם יש כאן עילה לתביעה? אני עצמי אינני עורך דין ולכן לא אדע. ועם זאת, על פרצוף-צנע שכזה עוד אפשר היה להתגבר. ברם, השיחה הייתה כה משמימה שכמעט חתכתי ורידים. וכך הושלך לו גם עו"ד-שלוש לסל הניירות של ההיסטוריה הרשמית.

לסיכום – קהילת המשפטנים-האגזוזנים בארצנו התגלתה כבעלת פוטנציאל, אך טרם עלה בידי לממשו בפועל. ועם זאת, אין לאבד תקווה. אולי בעצם כדאי שאנצל את השוונג, ואפנה מעל גלי הבלוג אליכם הקוראים, כדי שתפשפשו בקרב מכריכם, עורכי-הדין הרווקים, שמא יש ביניהם מישהו מעניין בשבילי. ואולי, כמו שהציע ידידי קוויםלדמותו כששמע את הסיפור, אולי בכלל כדאי לי לפנות ללשכת עורכי הדין ולקבל מהם פנקס מסודר לשימושי הפרטי?

C'est à travers de larges grilles

Que les femelles du canton

Contemplaient un puissant gorille

Sans souci du qu'en-dira-t-on

Avec impudeur, ces commères

Lorgnaient même un endroit précis

Que, rigoureusement ma mère

M'a défendu de nommer ici

Gare au gorille

Tout à coup la prison bien close

Où vivait le bel animal

S'ouvre, on n'sait pourquoi. Je suppose

Qu'on avait du la fermer mal

Le singe, en sortant de sa cage

Dit - C'est aujourd'hui que j'le perds

Il parlait de son pucelage

Vous aviez deviné, j'espère

Gare au gorille

L'patron de la ménagerie

Criait, éperdu - Nom de nom

C'est assommant car le gorille

N'a jamais connu de guenon

Dès que la féminine engeance

Sut que le singe était puceau

Au lieu de profiter de la chance

Elle fit feu des deux fuseaux

Gare au gorille

Celles là même qui, naguère

Le couvaient d'un œil décidé

Fuirent, prouvant qu'elles n'avaient guère

De la suite dans les idées

D'autant plus vaine était leur crainte

Que le gorille est un luron

Supérieur à l'homme dans l'étreinte

Bien des femmes vous le diront

Gare au gorille

Tout le monde se précipite

Hors d'atteinte du singe en rut

Sauf une vielle décrépite

Et un jeune juge en bois brut

Voyant que toutes se dérobent

Le quadrumane accéléra

Son dandinement vers les robes

De la vieille et du magistrat

Gare au gorille

Bah! Soupirait la centenaire

Qu'on puisse encore me désirer

Ce serait extraordinaire

Et, pour tout dire, inespéré

Le juge pensait, impassible

Qu'on me prenne pour une guenon

C'est complètement impossible

La suite lui prouva que non

Gare au gorille

Supposez que l'un de vous puisse être

Comme le singe, obligé de

Violer un juge ou une ancêtre

Lequel choisirait-il des deux

Qu'une alternative pareille

Un de ces quatre jours, m'échoie

C'est, j'en suis convaincu, la vieille

Qui sera l'objet de mon choix

Gare au gorille

Mais, par malheur, si le gorille

Aux jeux de l'amour vaut son prix

On sait qu'en revanche il ne brille

Ni par le goût, ni par l'esprit

Lors, au lieu d'opter pour la vieille

Comme l'aurait fait n'importe qui

Il saisit le juge à l'oreille

Et l'entraîna dans un maquis

Gare au gorille

La suite serait délectable

Malheureusement, je ne peux

Pas la dire, et c'est regrettable

Ça nous aurait fait rire un peu

Car le juge, au moment suprême

Criait : "Maman !", pleurait beaucoup

Comme l'homme auquel, le jour même

Il avait fait trancher le cou

Gare au gorille

Georges Brassens

(כולם תמיד מתלוננים כשאני מפרסם שירים בצרפתית בלי תרגום. טוב, חשבתי שכולם בבלוגיה דוברי צרפתית רהוטה, אבל נראה ששוב נכונה לי אכזבית. אז לטובת המיעוט שאינו מלהג בפריזאית שוטפת, הרי לפניכם התרגום של דן אלמגור לשיר המופיע לעיל)

עמד הגורילה בכלא,

גורילה צעיר וחזק,

וכל הנשים שבפלך

חמדו את גופו המוצק.

בלהט הביטו הן פנימה

ישר באותו הדבר

שלפי מצוותיה של אמא

מה שמו לא אוכל כאן לומר...

זהירות, הגורילה!

אך פעם בדרך של פלא,

מצאו את הסורג מחוץ.

לפתע, מאופל הכלא,

היה הגורילה בחוץ.

אולי בעצמו הוא הבקיע.

אולי גם עזרו לו? אולי?

וכך הוא לפתע הודיע:

עלי לאבד את בתולי!

זהירות, הגורילה!

שמע מאמן הגורילה,

מיד במקומו הוא קפא:

אסון עוד יקרה פה, חלילה.

הקוף לא ידע עוד קופה.

וכל הנשים שבגבר

הציצו אתמול בלי בושה

עתה נמלטו לכל עבר.

כן, אין עקביות באישה.

זהירות, הגורילה!

כולם נמלטו אז בצוותא

הרחק מהקוף המיוחם.

נותרו מאחור רק סבתא

ושופט בגלימה כפחם.

הסבתא נפלה מתמוטטת,

כולה מבוהלת, קופאת.

קרבה הגורילה רוטטת

אליה ואל השופט...

זהירות, הגורילה!

שכבה הזקנה ללא נוע

חשבה: לפחד? אין ממה!

כי אם כבר יעז בי לנגוע -

זו סתם הפתעה נעימה!

הרהר השופט: מסוכן הוא,

אך אין כל סיבה לדאגה.

אני כקופה? סתם בדיחה. - נו,

מיד ייווכח ששגה...

זהירות, הגורילה!

חשוב מה היה לו מהרת

במקום הגורילה כעת:

מי מן השניים בחרת -

זקנה בת מאה, או שופט?

אני את עצמי הן יודע:

הייתי נוהג בתבונה.

הגיל, רבותיי, לא קובע.

הייתי בוחר בזקנה!

זהירות, הגורילה!

אולם הגורילה בזעם

הוכיחה לכל בבירור

שלא בכל פעם טוב טעם

בכוח הגברא קשור.

על כן, למרבה כל הצער

דווקא בשופט הוא בחר.

וככה, לעובי היער

באוזן אותו הוא גרר...

זהירות, הגורילה!

הסוף די עליז באמת. אך

פתאום קולקלה הבדיחה.

כי דווקא ברגע המתח

פרץ השופט בצווחה.

"אמא" - לפתע צרח

בקול מפוחד ואיום.

ממש כמו האיש ששלח

אותו בוקר ישר לגרדום.

הגורילה 

ביצוע: יוסי בנאי

מילים ולחן: ג'ורג' בראסאנס