קוראים יקרים,

בשעה טובה הגענו לסיומה של התקופה הספרדית בחיי.

פוסט זה שלפניכם מקבץ לתוכו לכאורה חמישה פרקים, אחד פֶּר יום, המתארים את החצי השני של חופשתנו בווילה הקסומה שבדרום ספרד. אך אין זאת, כצעקתה, חבילת-מלל ארוכה וכבדת-משקל. רק הראשון שבחמשת הפרקים כתוב בלשון בני אדם, וגם הוא רק כדי מחציתו. יתר הארבעה הם טיוטות, המכילות ראשי-פרקים בלבד.

בזמנו, כשכתבתי את החומר שלהלן, היה לי ברור שכל ראשי הפרקים יפותחו לכלל פוסטים ארכניים ומייגעים. אולם החיים חזקים מכל מציאות. כעת, כשאני מטופל גם בחבר חדש וגם בעומס עבודה אינסופי, נראית ספרד רחוקה מתמיד. אז ברשותכם – הבה ונתייחס לפוסט הנוכחי כאל חצי עבודה ותו לא. החל מהפוסט הבא תתבצע חזרה לשגרה, ובמילותיו הנצחיות של אותו חזאי טרחן מגלי-צה"ל – עד כמה שזה ניתן.

שלכם,

אני

פרק תשיעי (לא שלם) - פעילות גופנית (יום ראשון, 16 באפריל 2006)

אחרי ימים לא מעטים של רביצה חסרת-מעש תוך שאיבה לא-מבוקרת של קלוריות, החלטתי שאני חייב לעשות משהו לטובת הכושר והאירוביקה. לכך הצטרף גם החשש מזעמו של עמית המד"ח. במוחי הקודח כבר דמיינתי לי איך הוא פוער עיניים משתאות אל מול בטני המשתפלת לעייפה. כרס זו, שגם קודם לכן לא הייתה זערורית, תפחה עתה שבעתיים באדיבותם של לינדט, קוט-ד'ור ויתר התאגידים השותפים לקונספירציית השוקולד העולמית.

כיוון שכך, צירפתי אלי לעת בוקר את ל"ב ופצחנו יחדיו בריצה קלה לעבר אלמוחיה התוססת. כידוע, אני משתדל להקפיד בשגרה על ריצה של כשמונה קילומטר שלוש-ארבע פעמים בשבוע. ל"ב, מצדו, הוא רוכב אופניים מיומן בעל שריריי שוקיים מהפכניים. מה רבה אפוא הייתה תמיהתנו כשגילינו שהדרך המתפתלת עושה בנו שמות. העליות התלולות והירידות החדות, בשילוב עם שבוע של זלילה בלי ספורט, העבירו אותנו חיש קל מריצה להליכה מהירה. ואז להליכה איטית, ולבסוף לדידוי רטנוני בואכה אלמוחיה המנומנמת.

בני ובנות הכפר, שעשו דרכם לכנסיה לבושים במיטב מחלצותיהם, התבוננו בתימהון בצמד הליצנים המתנשפים שחדר לאזור-המחיה שלהם. כדי לא לעורר מהומות, חמקנו חיש קל בין דלתותיו של בית-קפה מקומי, והזמנו בגרון ניחר מים. לאחר-מכן התיישבנו במרפסת וגמענו בשקיקה את המשקה, תוך שאנו משיבים לנשימתנו את קצבה המקורי.

נגררנו בכבדות חזרה לווילה. לשנינו היה ברור שלא יצאנו ידי חובתנו מבחינת פעילות פיזית במסע הקצר שתואר לעיל. לפיכך, כמו גברברים ישראליים מצויים, החלטנו לשנות טקטיקה ולפנות לסוג ספורט שיתאים לנו יותר. וכך לקח עימו ל"ב את יתר הזכרים בבית, עפ"מ, גפ"מ ונ"ב, וארבעתם נסעו לסביליה לצפות במשחק כדורגל בין סלטה ויגו וריאל בטיס, כשהם משאירים בבית שתי אמהות וחמש בנות צעירות. ואילו אני התנעתי את מכוניתי הקטנה ויצאתי לחפש אקשן בטורמולינוס הגאה.

נסעתי בדרך הפתלתלה לאלמוחיה ומשם המשכתי לכיוון מאלגה. עברתי את שכונות העוני בכניסה לעיר והמשכתי לכיוון החוף. מאלגה דמתה בעיניי למין בת-ים שכזו: רחובות על רחובות של בתי-קומות אחידים ומשמימים, מעט צמחייה מאובקת, חנויות קטנות וחסרות ברק, ובעיקר תושבים כבויים שגררו רגליים באדישות על איי תנועה ומעברי חציה. אחרי הסתבכות קלה הצלחתי למצוא את הדרך לטורמולינוס, ותוך זמן לא רב הייתי כבר בפאתי אותה עיר-נופש קטנה.

[גם טורמולינוס התגלתה כאכזבה רבתי. עיר קטנה ועייפה, בריטים שלוּקים סובבים ברחובות בחוסר-מעש]

[הסאונה הראשונה הייתה סגורה על מנעול ובריח]

[הסאונה השנייה דווקא הייתה פתוחה. לא משהו מרשים במיוחד, אבל עונה על הדרישות הבסיסיות. אוקי, אפשר לעשות "וי" גם על זה]

]אחרי החזרה לווילה הסתבר שהבנות קצת השתעממו באלמוחיה וסביבותיה, ושהבנים לא ממש התלהבו ממה שהיה לקבוצות הכדורגל הספרדיות להציע. נראה שלמרות הכול, למגדר ההומואיסטי היה את הבילוי הכי מוצלח]

פרק עשירי (בראשי פרקים) - רימון יד (יום שני, 17 באפריל 2006)

[כולם נסעו לגרנאדה. שוב נשארתי לבד, לנשום קצת אוויר]

[סידור הבית כמשחק-יחיד – האם נצליח לראות את השיש במטבח ואת השולחן בסלון מתחת להר הדברים שעליהם? אחד מחוקי מרפי אומר שכל משטח אופקי מתמלא כהרף עין בחפצים שונים ומשונים]

[גמרתי עוד ספר, את "תנין פיגוע" של אסף גברון. סיכום ביניים: בס"ה שלושה ספרים לא טובים – "תנין פיגוע", "אבידות" של מיכאל שיינפלד, ו"כביש מספר חמש" של אמנון רובינשטיין – ושלושה ספרים טובים: "שבת" של איאן מק'יואן, "יונה ונער" של מאיר שלו ו"תולדות האהבה" של ניקול קראוס {זוגתו של ג'ונתן ספרן פויר שאת "הכול מואר" שלו לא אהבתי}. ראיתי גם בדי.וי.די שני סרטים ישראליים שהבאתי, את "סימה וקנין מכשפה", סרט בורקס די גרוע, ואת "הכוכבים של שלומי", סרט ככה-ככה]

[גמרתי עוד ספר בלילה – "הרומן הרומנטי שלי" של נילי לנדסמן. נחמד. קצת עירית לינורי כזה]

[שנת צהריים שקטה ומשובחת]

[ארוחת ערב – נפגש עם כל השבט במסעדת "מאריפוסה" באלמוחיה, עליה המליצה לנו בחום הבריטית ממשרד האחזקה בתור אחת המסעדות הטובות, אם גם יקרות, של האזור. אכן יקרה אבל לא טובה בכלל. מלצרית עצבנית {ריב על מים חמים}, מזון דלוח...]

[נוסעים לחפש סופר בווילהנואבה לקצת השלמות מזון. מכולתניק בן מאה מנסה למכור לנו צנצנת שקדים ב-25 יורו ונעלב כשאנחנו דוחים את התפוחים הקמוטים שלו – "זה טרי מהיום", מקלף, חותך וכמעט מכריח אותנו לאכול]

[חוזרים הביתה. הסדר היה כלא היה. עשרות – או שמא מאות – ילדים מקפצים באוויר. יום נוסף בווילה מגיע לסיומו]

פרק 11 (בראשי פרקים) - יום שקט עבר על כוחותינו באנדאלוסיה (יום ג', 18 באפריל 2006)

[יום תמים בווילה, אין יוצא ואין בא]

[בבוקר מצהלות בבריכה. שמש נעימה – שרק אחר כך מבחינים איך העור נחרך בגינה]

[ל"ב משפריץ עלי מרובה-מים, בעודי בבגדיי, שקוע בשרעפים. אני מתעצבן והוא לא מבין למה]

[ארוחת צהרים של פסטה אנמית משקיות הקפאה, לציון ערב חג שני. רוטב משדרג של א"ב]

[רביצה בסלון מול סרטים]

[הפעילות כבר חוזרת על עצמה. ריח שעמום באוויר. מצד שני, זה עומד להיגמר – ועצוב]

[לסיום היום בכל-זאת הפתעות: ארוחת מלכים מעשי ידי א"ב ועפ"מ, כולל מרק אפונה אלוהי, לביבות מצה נפלאות, פאייה קפואה עם שידרוגים, מֵלון ומעדני-חלב. ואז כולם יושבים בסלון, צופים בדי.וי.די של כוכב נולד 1 וצווחים בהתלהבות את השירים, כולל קטע ריקוד ספונטאני והיסטרי ב"זודיאק" של נציג הקהילה הגאה, גיא שרפי הכוסון המאמם כפרה עליו!!!!!!1!!]

פרק 12 (בראשי פרקים) - פגז אחרון התפוצץ ושתק (יום רביעי, 19 באפריל 2006)

[יום אחרון לחופשה]

[אני נוסע לטורמולינוס, לחפש קצת אינטרנט, קצת סופרמרקט וקצת סאונה]

[בני ב' אינם יכולים לשבת בלא-מעש ועל כן יוצאים לטיול לרונדה הרחוקה. בני פ"מ מעדיפים לנוח ליד הבריכה לסיכום החופשה]

פרק 13 (בראשי פרקים) - אנו הולכים בדרך, הופה היי, הופה היי (יום ה', 20 באפריל 2006)

[הדרך הארוכה והמתישה בחזרה]

[קמים מוקדם, אורזים את כל השבט. לא מלאכה קלה. מצטברות כמויות ענק של זבל]

[משתרכים לשדה-התעופה של מאלגה, מחזירים מכוניות, טסים לציריך]

[שש שעות בציריך...]

[הביתה בטיסת ערב מציריך. תושלב"ע]

[ליד מסוע המזוודות נפרדים בשיר מתוך דיסק שירי המשחק של דתייה בן-דור]

[איך אני מסכם? בכללי היה טוב מאוד. לא תמיד קל, אבל בסך הכול כיף גדול]

[האם אחזור על כך? ודאי וודאי! לפחות הובטח לי שעד הפעם הבאה לא יגדל מספר הילדים J]

.