ראש ההסתפקות והזריזות

שלא יגדל בעיניך הרב של זולתך

ולא ימעט בעיניך המעט שלך

ואל תשקול מי שלמעלה ממך – בך

מתוך 'שער ההסתפקות במועט' של "מבחר הפנינים", המיוחס לרבי שלמה איבן-גבירול
מעובד על ידי יהודה איזנברג על פי מהדורת ברלין 1928

נפגשנו באחד מהמוני הצ'טים ההומואיסטיים, הגודשים את הרשת לעייפה. הסברתי מה אני מחפש, והוא הסביר מה הוא מחפש, והסתבר שיש התאמה. הסתבר גם שהוא גר ממש לא רחוק ממני, ברחוב איבן-גבירול. אז נכנסתי כבר לאוטו ונסעתי, וחניתי, ועליתי אליו לדירה.

את הדלת פתח לי בחור רחב-גרם, ארך-שיער ומזוקן למשעי. מאחוריו שאגה כלבה קטנה, והצטנפו שני חתולים נרגנים. הדירה הייתה שרויה באי-סדר מופתי, וריחות מתקתקים של סיגריה ממסטלת עוד עמדו באוויר. האיש חייך במשובה. ניתן היה לראות בנקל שהוא מרחף בעולמות אחרים. פילסנו את דרכנו בין ערימות הבגדים ושאר עיי-הג'אנק ישר למיטה. עשינו מה שעשינו, והיה לא רע בכלל.

כמה שבועות לאחר מכן הוא פנה אלי שוב בצ'ט, ומפה לשם נוצרה תבנית קבועה לפיה אנו נפגשים פעם בכמה זמן. האיש היה תמיד חביב עד מאוד, ולפעמים אפילו צלול, למרות אדי העשב שעלו תדיר ממעונו. מה שהתמיה אותי מעט היה חוסר רצונו לומר ולו מילה אחת בזמן הפגישה, וזאת בניגוד לשיחות הארוכות שניהלנו בצ'ט. ייחסתי זאת לביישנות מסוימת, שרק הוסיפה לו בעיניי לווית-חן.

יום אחד, כשפנה אלי בצ'ט, שאל אותי במה אני עוסק. "בהייטק", אמרתי (כל הקטע הזה של ההון-סיכון קצת מסובך מדי להסבר, בפרט בצ'טים של הומואים). "אתה כבד, אחי?" שאל, ולקח לי קצת זמן להבין שהוא מתייחס למצבי הכלכלי. אמרתי שלא ממש, אבל אני מסתדר. הוא טען שידע, לפי איך שאני נראה ומתלבש. מכיוון שנהגתי לפקוד את מעונו כשאני עוטה טרנינג של גאפ, לא לגמרי הבנתי למה רמזו דבריו. אבל יכול להיות שבעדות החוזרים-מגואה זה נתפש מינימום ארמאני.

מפה לשם סיפר לי האיש את סיפור חייו. הסתבר שהוא סאונדמן במקצועו, אבל מובטל כבר יותר משנה. נראה שאין יותר מדי עבודה במקצוע הזה, ואולי פשוט יש עודף של אנשי מקצוע. הוא מתפרנס בקושי מעבודות מזדמנות וחי ממש מן היד אל הפה. אני מניח גם שהחומר שהוא מעשן עולה לא מעט. בקיצור נמרץ – שאל האיש – האם נראה לי שאהיה מוכן לתמוך בו?

הייתי מופתע במקצת. הרעיון של יחסי תומך-נתמך אינו חדש לי, אף כי מעולם לא התנסיתי בהם באופן אישי. נכון שיצא לי לא מעט להיפגש עם נערי ליווי, בדרך כלל בחו"ל, וליהנות מחמודותיהם תמורת תשלום נאות. ברם, מערכת יחסים ארוכת-טווח המגובָּה בתמיכה שוטפת... בעצם אף פעם לא יצא לי לחשוב אם קשר כזה יכול בכלל להתאים לי.

אינטואיטיבית נראה לי שלא, למרות שכבר עברתי את המחסום של "אני לא מוכן לשלם בשביל סקס". כאן מדובר בכל-זאת במשהו אחר. מדובר בידיעה, לאורך זמן, שאדם שאתה איתו בקשר אינטימי נמצא שם לא בגללך אלא בגלל הכסף שלך. הוא לא רואה בך חבר, הוא רואה בך מקצוע.

אולי, אם הייתי הרבה יותר זקן והרבה יותר נואש. אולי, אם היה מדובר במישהו מדהים, חיצונית ופנימית. אולי. אולי. לא בטוח בכלל. אבל בכל מקרה – לא האיש החביב הזה מרחוב איבן-גבירול. הוא לא מספיק... הוא לא בדיוק... הוא לא לגמרי... בקיצור, זה לא זה.

אז אמרתי לא. פשוט לא. לא מתאים. והוא שאל למה, וקצת התפתלתי, והיה לי קצת לא נוח – בעצם למה היה לי לא נוח? אבל איכשהו זה עבר, והמשכנו להיפגש כרגיל, והיה נחמד.

ואז אחרי חודשיים הוא שאל אותי שוב. הוא אמר שהוא ממש מיואש, ושאין לו גרוש על הנשמה. ובכל זאת סירבתי בנימוס. ועבר עוד חודש-חודשיים, והנושא עלה שוב, ושוב ירד.

ואחרי עוד כמה חודשים פתאום פנה אלי מישהו אחר בצ'ט והתחיל לשוחח אתי, שיחה כללית שכזו. שאל אותי מי אני, ומה אני עושה, ומה אני אוהב, סיפר קצת על עצמו ועל מעשיו. נשמע מאוד חביב. השיחה המשיכה והתארכה, וגלשה לכל מיני כיוונים. מתישהו הוא שאל אותי אם השתמשתי אי-פעם בשירותיהם של נערי ליווי, וסיפרתי לו קצת על ניסיוני בתחום. מפה לשם גלשנו לשיחה על שוגר-דאדיז ועל הקונספט של תמיכה בכלל, והוא שאל אותי אם הייתי מוכן לקיים מערכת יחסים שכזו עם מישהו. אמרתי לו שאולי, אם היה מישהו ממש ממש מתאים, ואז הוא שאל "ואיתי?".

קפאתי לרגע. "אנחנו מכירים?" הקלדתי, והוא שיגר אלי סמיילי, ואז נפל לי האסימון. "אתה הבחור מאיבן-גבירול, נכון?". "כן", ענה, ושלח עוד חיוך. בלי לחשוב פעמיים ניתקתי את השיחה.

"למה ניתקת?", חידש הבחור את שיחתנו. הבהרתי לו שלדעתי הוא הצליח לעבור הפעם את גבול הטעם הטוב. נכון שהאנונימיות האינטרנטית מאפשרת למצ'וטטים ללבוש ולפשוט צורה כרצונם, אבל הפעם היה פה לדעתי ניצול של שיחה תמימה בצורה שנראתה לי קצת נכלולית. "קצת צחקתי איתך, תירגע" אמר-ביקש הבחור, אבל חמתי כבר בערה בי, וחוש ההומור שלי לא תיפקד.

וכך נותק הקשר, ומאז לא חוּדָש. לפעמים אני חושב עליו – בסך הכול היה לנו נחמד באותם מפגשים חטופים, שנראה היה שסיפקו את שני הצדדים. לעתים אני גם תוהה איך הוא מסתדר מבחינה כלכלית. לפעמים אני שואל את עצמי אם הצליח למצוא בינתיים מישהו ש"יתמוך" בו. נכון, הוא לא איזה דוגמן הורס וכריזמאטי, אבל תמיד יכול להיות שם בחוץ מישהו שיהיה מספיק מיואש כדי ללכת על עסקה שכזו. אז אולי הוא עבר בינתיים להתגורר עם השוגר-דאדי שלו באיזה פנטהאוז נוצץ. ואולי הוא הצליח לגרד איכשהו מספיק כסף שיאפשר לו להישאר שם, בדירה המעושנת ההיא באיבן-גבירול, עם כל הכלבים והחתולים. ואולי לא, וכספו אזל, והוא נאלץ להתפנות משם בחרי-אף. ואולי, ואולי, ואולי. "ואולי עוד לא נח, ואולי / הוא מודד בנשיקות, כנזיר משֻלח / את נתיב עולמך, אלוהיי"...

The minute you walked in the joint

I could see you were a man of distinction, a real big spender

Good looking, so refined

Say, wouldn't you like to know what's going on in my mind

So let me get right to the point

I don't pop my cork for every man I see

Hey big spender

Spend a little time with me

Wouldn't you like to have fun, fun, fun

How's about a few laughs, laughs

I could show you a good time

Let me show you a good time

The minute you walked in the joint

I could see you were a man of distinction, a real big spender

Good looking, so refined

Say, wouldn't you like to know what's going on in my mind

So let me get right to the point

I don't pop my cork for every man I see

Hey big spender

Hey big spender

Hey big spender

Spend a little time with me

Yes

From the musical "Sweet Charity"

Lyrics: Dorothy Fields

Music: Cy Coleman