ב אָדָם, כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ-סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת, וְהָיָה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ, לְנֶגַע צָרָעַתוְהוּבָא אֶל-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, אוֹ אֶל-אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים.  (ויקרא, פרק י"ג)

אחת השאלות העולות תדיר כשמדובר בבני הקהילה האומואית היא שאלת ה... איך נאמר... קצת לא נעים להגיד... אתם יודעים, נו?

(לא, לא ממש)

תגיד לי בחורצ'יק – עם כל הדברים האלה שאתם עושים, אלוהים יודע מה, אלוהים יודע איפה, אני אפילו לא רוצה לחשוב בדיוק, אבל, אתה נזהר, נכון?

אה, אוקיי, הבנתי!

כשהייתי בחילופי סטודנטים בשוודיה בשנת שמונים ושלוש, התגלגלתי למשרת מתכנת בחברת המאווררים הנפלאה "פלֶקט" שישבה ברוב הוד והדר בעיר הקסומה (?) ינשפינג. בתחילה הייתי הסטודנט המוחלף היחיד בחברה, ולמעשה בעיר כולה. באותה עת שאחי ואחיותיי לַחילופין עשו כיף חיים בשטוקהולם התוססת, נידונתי אנוכי לשיממון גמור במעונות הסטודנטים של עיר-השדה השולית הזו. ואז הגיע ג'ים.

ג'ים היה בחור אמריקאי שלמד הנדסת מכונות באיזו אוניברסיטה נידחת במינסוטה, ושפצור מאווררים היה פסגת שאיפותיו המקצועיות. רד-נק חביב זה התמקם בחדר שלי במעונות, וכל המגזינים הסוטים שרכשתי בחניית הביניים בקופנהגן נאלצו להסתתר מפניו בתחתית המזוודה. ג'ים סיפר לי פכים קטנים מהווי הסטודנטים במינסוטה, התברך ביכולת מדהימה בתחום הגרעפצולוגיה, ובעיקר לא הפסיק להגיד עד כמה הוא שונא הומואים. בפרט אהב אותו הג'ים לציין את שמחתו הרבה על כך שאלוהים השיב לחוטאים האלה כגמולם כשהביא עליהם את מגיפת האיידס.

מאז עברו הרבה נוזלים בהרבה מקומות. המדע והרפואה התקדמו בצעדי ענק. אבל המחלה הזו עוד איתנו, ועושה רושם שהיא לא ממש הולכת לשום מקום. נראה לי ששום מדריך-למטייל-בעולם-ההפוך לא יהיה שלם בלי להקדיש לפחות פוסט אחד לנושא העדין של "תגיד לי, אתה נזהר, נכון?".

אז קודם כל, התשובה היא – "כן". אני נזהר, וכולם צריכים להיזהר. המנהג הנלוז המכונה בלע"ז "ברבקינג" (כלומר – רכיבה ללא אוכף, במשמעות של זיון ללא קונדום) ראוי לו שיימחה מן הנוף. אמת, בלהט הרגע קל להיסחף, אבל המחיר הוא גבוה.

ומצד שני, אם כבר יש בקרבנו כאלה שנפגעו, צריך גם לדעת שהם לא מצורעים. לא ניתן להידבק בנגיף דרך האוויר, במגע, בשתייה מכוסו של נשא או באכילה מצלחתו. הדרך הכמעט-יחידה להידבק היא בקיום מגע מיני אנאלי לא מוגן.

לפני כשנתיים, פנה אלי באטרףדייטינג מישהו שזיהה עצמו כנשא. שוחחנו קצת, ואז הוא שאל אותי אם יפריע לי לצאת עם מישהו כמוהו. אמרתי לו שיהיה לי מאוד עצוב להתאהב באדם שיכול למות לי בידיים תוך כמה שנים. האיש התחיל לצחוק בחוסר שליטה מהתיאור הרומנטיקאי שלי. מסתבר שבזמן שישנתי, המדע בכל זאת הצליח קצת להתקדם. "היום כבר לא מתים מאיידס," הסביר לי, "אלא אם כן אתה אפריקאי חסר-כל". ובכן, בזכות הרפואה המודרנית רוב הנשאים מקיימים כיום אורח חיים רגיל לחלוטין, כאשר כמות הנגיפים בדמם היא בדרך-כלל נמוכה מכפי שניתן בכלל למדוד. נכון, לא נעים לחטוף את זה, אבל זה באמת לא סוף העולם. עושה רושם שהתגובה הרגשית היא עדיין חמורה בהרבה מהתגובה הגופנית.

אז נפגשתי עם אותו בחור, אבל מסיבות לגמרי אחרות זה לא הלך. ואחר כך נפגשתי עם עוד כמה נשאים, מבלי שזה הפריע לי. אני באמת חושב שיש איזשהו ציד-מכשפות שנובע מבורות, וגורם לאנשים להתרחק בחשש ממי שנושא את הנגיף. לתחושתי זה מיותר לחלוטין. אחדים מחבריי הטובים ביותר הם נשאים, ואני אומר זאת בלי שמץ של סרקאזם. כן, צריך להקפיד לקיים יחסיי-מין מוגנים. אבל מצד שני אם מישהו הוא נשא, אין מקום להתייחס אליו באופן שונה מאשר לכל אחד אחר.

ופעם אחת אפילו התחלתי באופן יזום עם מישהו באטרףדייטינג שידעתי שהוא נשא. הוא נראה ממש ממש כמו שאני אוהב, והוא עורך-דין (בדיוק כמו שאמא שלי רוצה שאביא לה), והוא עשה רושם כל כך חמוד ואינטליגנטי ובעיקר סקסי... וכמו שאמרתי, אני באמת חושב שזה לא ממש משנה אם יש לו או אין לו איידס. אלא שלצערי הוא לא רצה אותי. נו, שוין, אז נמשיך הלאה. אבל תמיד עם קונדום, כֵּיין?

לי זה לא אכפת

אם שמך הוא מעוות

או אם הוא נשמע

כמו שם של מחלה

את עושה לי די בסדר

וזה מה שקובע

והחזה שלך

הוא משהו משגע

זיוה - את גורמת לי לגלוש

זיוה - אני מרגיש כמו עכברוש

זיוה - המצב כבר לא סביל

זיוה - השם שלך מגעיל

יום שישי

שוב אין לאן לצאת

הולך אלייך לדירה

אבל את לא נמצאת

אחת פחות עשרים

עדיין אין תשובה

יושב על הספסל

חושב על אהבה

זיוה - תעשי יותר מהר

זיוה - אני עוד מעט גומר

זיוה - את שוב עושה לי חום

זיוה - השם שלך איום

זיוה - אני כבר לא אותו אדם

זיוה - הדור שלנו מיושן

זיוה - את כל כך לא רגילה

זיוה - שמך עושה לי בחילה

לי זה לא אכפת...

זיוה 

ביצוע: פוליאנה פרנק

מילים ולחן: עמירם לוי