-         מה אתה עושה בחיים?

-         אני עובד בקרן הון-סיכון

-         מה???

-         טוב, אני אסביר...

קרן הון-סיכון היא חברה שמגייסת כסף ומשקיעה אותו בסטארטאפים. מתוך כמה עשרות סטארטאפים בהם תשקיע הקרן יצליחו בוודאי רק בודדים – אבל אלה שיצליחו, אמורים להחזיר לקרן את ההשקעה בתוספת רווח נאה.

החברה מגייסת את הכסף מגופים פינאנסיים גדולים, כדוגמת בנקים, חברות ביטוח, קרנות פנסיה וכדומה (בדרך כלל בחו"ל). גופים אלה קרויים הלימיטד פרטנרז (השותפים המוגבלים) בקרן.

גודלה של קרן הוא כמה עשרות עד כמה מאות מיליוני דולרים. פעם בחמש שנים, פחות או יותר, מגייסים קרן נוספת, ממנה משקיעים בחמש השנים הבאות. ואז יש לאותה קרן עוד כחמש שנים "לחיות" – בתקופה זו מצפים לראות את ההחזר על ההשקעה.

נניח שחברת הון-סיכון כלשהי מגייסת קרן של מאתיים מיליון דולר. שלושה-רבעים מהכסף, שהם מאה וחמישים מיליון דולר, מיועדים להשקעות בסטארטאפים (הרבע הנוסף, הקרוי "דמי הניהול", משמש את החברה לצרכיה הפנימיים – שכירת משרדים, תשלום משכורות לעובדים וכדומה). מעריכים שבכל סטארטאפ כזה תשקיע החברה במשך חייו בין שמונה לעשרה מיליון דולר. מכאן שבתיק ההשקעות (ה"פורטפוליו") של אותה קרן צפויים להיות בין חמישה עשר לעשרים סטארטאפים ("חברות הפורטפוליו של הקרן").

כאשר סטארטאפ קם, הוא מגייס דרך-משל חמישה מיליון דולר, משתי קרנות שונות, ותמורתם הוא נותן לקרנות כחצי ממניותיו. זהו סבב הגיוס הראשון שלו, המיועד למעבר משלב הרעיון לשלב המוצר. אותו סטארטאפ צפוי לגייס עוד כסף בסבב גיוס שני, אחרי כשנה וחצי או שנתיים, ולהשתמש בו כדי למכור את המוצר שפיתח. אם הכול ילך כמתוכנן, יגייס הסטארטאפ במהלך חייו בין עשרים לארבעים מיליון דולר, משלוש או ארבע קרנות שונות, בכשלושה עד חמישה סבבי גיוס. מסבב לסבב ילך הסטארטאפ ויגדל, והכנסותיו ילכו ויעלו. מקץ כשבע שנים הוא צפוי להגיע למכירות שנתיות של בין שלושים לחמישים מיליון דולר.

עכשיו הבשיל הסטארטאפ והוא מוכן ל"אקזיט". בשלב זה ישנן שתי אפשרויות: או להנפיק אותו, נניח בבורסת הנאסדא"ק הניו-יורקית, או למכור אותו לחברת הייטק ענקית, החומדת את חמודותיו. "ערכו", או "שוויו" של הסטארטאפ בשלב זה מוערך בכמה מאות מיליוני דולרים. הקרן הסבלנית, שמחזיקה נניח בכעשרים וחמישה אחוז ממנו, תוכל כעת לקבל תמורתם כמה עשרות מיליוני דולרים – תשואה נאה על אותם שמונה עד עשרה מיליון שהשקיעה בו במהלך חייו.

התסריט שתואר לעיל הוא כמובן אידיאלי, ואף סכמאטי למדי. סטארטאפים רבים מזדקקים ליותר כסף וליותר שנים לפני שהם בשלים ל"אקזיט". רבים אף יותר כושלים במהלך הדרך, נמכרים בסכום פעוט, או פשוט נסגרים בפחי-נפש. אולם, כפי שצוין לעיל, מספיק שרק חלק מחברות הפורטפוליו יצליחו, ויכסו בכך על כשלונותיהן של האחרות. ומצד שני יש חברות סטארטאפ שמפתיעות והופכות להצלחה כבירה של ממש. חברה מדהימה שכזו יכולה לפצות על פורטפוליו שלם של סטארטאפים בינוניים ומטה. ובסופו של דבר נמדדים ביצועיה של הקרן על פי התנהגות הפורטפוליו כולו במשך עשר שנות חיי הקרן.

חברת הון-סיכון אינה חברה רגילה, בעלת מבנה היררכי, כמו אלה שאנו מכירים בדרך-כלל. החברה בנויה כשותפות, ודומה בכך יותר למשרד עורכי-דין או לפירמה של רואי-חשבון. השותפות מונה בין שניים לעשרה שותפים, בתלות בכמות הכסף שבקרנות אותן מנהלת החברה. שמה המדויק של החברה הוא למעשה "חברת הניהול של קרנות ההון-סיכון", אולם בדרך כלל מתייחסים אליה בקיצור בתור "קרן ההון-סיכון".

בנוסף לשותפים עובדים בחברה גם אנשי השקעות שכירים, שאינם שותפים. עובדים אלה נקראים בשמות שונים, כמו למשל "מנהלי השקעות", "אסוסייטס", "פרינסיפאלז", "אנליסטים" וכדומה. בחברות ההון-סיכון ניתן למצוא גם פונקציות נוספות כמו מנהל כספים, מנהל שיווק, טכנולוג ראשי, איש כוח אדם, עורך-דין וכדומה. עוד קבוצה של עובדים בחברה כוללת מגוון אנשי כספים, רואי חשבון ומנהלי חשבונות, המכונים לעתים ה"בֶּק אופיס". קבוצה נוספת, של מזכירות, מנהלות משרד, אנשי רכש ומנהלי מחשוב, משלימה את מצבת העובדים בחברה.

העבודה בחברת הון-סיכון מורכבת, באופן עקרוני, משני חלקים. הראשון הוא איתור ובחירת החברות להשקעה, והשני הוא ליווי של החברות בהן השקיעה השותפות ("חברות הפורטפוליו", כזכור), עד להבשלתן מקץ שנים מספר.

איתור ובחירת החברות להשקעה הוא תהליך מורכב למדי. במהלך שנת עבודה בוחנת החברה כחמש-מאות סטראטאפים אך משקיעה רק בכחמישה מהם. רבים מאותם סטארטאפים נפסלים כבר על הסף, מסיבות שונות ומשונות. רבים אחרים מבין הנותרים מגיעים לפגישה ראשונה אך לא מעבר לכך. היתר ממשיכים לבדיקה מדוקדקת הקרויה בשפת אנשי ההון סיכון "דיוּ דיליג'נס" (בדיקת נאותות). זהו תהליך הנמשך מספר חודשים.

בדיקת הנאותות מתמקדת בשישה נושאים נפרדים, כמתואר להלן:

א.      הפן המסחרי – האם יש צורך במוצר/שרות שהסטארטאפ מציע. מה גודל השוק למוצר זה (כלומר – האם זהו מוצר-נישה שהביקוש לו נמוך יחסית, או שזהו דווקא מוצר שיש לו שוק גדול). מיהם הלקוחות של החברה. מיהן החברות האחרות שמתחרות על אותו פלח-שוק, ומדוע הסטארטאפ שלפנינו עדיף עליהן. מהו התמחור הנכון, ומהו אופן המכירה.

ב.      הפן הטכנולוגי – האם יש לסטארטאפ טכנולוגיה חדשנית וייחודית, והאם קשה לחקות אותה.

ג.       הפן האנושי – מיהם היזמים, מה ניסיונם הטכנולוגי והניהולי, האם יש להם את האופי המתאים להובלת חברת סטארטאפ.

ד.      הפן התפעולי – מהו התקציב הנדרש לחברה כדי להגיע לסיבוב הגיוס הבא, ולאילו מטרות ישמש הכסף. מהן תחזיות החברה להכנסות עתידיות.

ה.      הפן הפיננסי – זו למעשה בדיקה אותה עורכים אנשי ההון-סיכון ללא עזרת החברה. בדיקה זו נועדה לוודא שהמשקיעים יוכלו, ככל הניתן לחזות, להשיג את התשואה הנדרשת על ההון המושקע בחברה. באופן כללי הקרן מנסה להשיג תשואה כוללת של 30% לשנה, ובמקביל תשואה של פי חמש על הכסף המושקע בכל חברה. בשלב זה נידונים בין הקרן לסטארטאפ תנאי ההשקעה, וכן השאלה אם הקרן תשקיע לבדה בסטארטאפ, או תחבור לקרן אחרת ("סינדיקציה").

ו.        הפן החוקי והחשבונאי – בדיקות אלה מתבצעות ממש בסוף והן פורמאליות למדי. יש לוודא שהחברה אכן רשומה ומנהלת כספים כחוק, שיזמיה אינם פושעים נמלטים המבוקשים בשבע ארצות, וכו' וכיו"ב.   

במהלך תהליך הדיוּ דיליג'נס נפגשים מנהלי הסטארטאפ הנבדק פעמים רבות עם האנשים השונים בחברת ההון-סיכון. לפחות פעם אחת במהלך התקופה יציגו אותם סטארטאפיסטים את החברה שלהם בפני פורום מלא, הכולל את כל השותפים (החלטות ההשקעה מתקבלות בדרך כלל בקונצנזוס של השותפות). עם סיום התהליך, בשלים הצדדים לחתום על חוזה ההשקעה, שהוא למעשה חוזה לרכישת מניות הסטארטאפ ע"י חברת ההון-סיכון.

החוזה הוא ספר עב-כרס, ולפני שניגשים לניסוחו מתבצעת בדרך כלל חתימה על מעין "זיכרון דברים" – מסמך קצר יותר בו מופיעים בראשי פרקים תנאי ההשקעה. מסמך זה, שאורכו כעשרים עמודים בלבד, קרוי "טֶרם שיט" (גיליון התנאים). למרות הפיתוי העז, לא אכנס בפוסט קצר זה לסוגיית תכולתו המדויקת של הטרם שיט על כל סעיפיו, למרות שאני משוכנע שרבים מכם היו רוצים מאוד לדעת זאת...

כאמור, אחרי ביצוע ההשקעה, כלומר חתימת החוזה הסופי והעברת הכסף לחשבון הבנק של הסטארטאפ, מתחילה העבודה השוטפת עם חברת הפורטפוליו. השותף בקרן שהוביל את התהליך הופך כעת לדיירקטור בבורד של החברה (או בעברית – לחבֵר במועצת המנהלים של החברה). בתפקידו זה הוא מייצג את הקרן, שהיא כעת בעלת מניות בחברה. הדיירקטור משתתף בישיבות-בורד תקופתיות (פעם בחודש-חודשיים), בהן מציגה החברה את התקדמותה בתקופת הזמן שחלפה. כמו כן הוא מסייע לחברה כפי יכולתו במגוון נושאים, כמו גיוס כוח-אדם בכיר, הצגת החברה בפני שותפים עסקיים פוטנציאלים, וכדומה. כל זאת מתבצע במשך כמה שנים, עד ה"אקזיט" המיוחל שתואר לעיל.   

נראה לי שאסיים את סקירתי הקצרה בשלב זה. אני מקווה שהצלחתי להבהיר מעט את פשרו של המקום המסתורי בו אני עובד. אני מקווה גם שלא ייגעתי אתכם ביותר מדי מונחים מבלבלים. כמו בכל תחום חדש, גם את עולם ההון-סיכון קשה להסביר בשניים-שלושה עמודים בלבד...

לסיום, אציין רק כמה ראשי פרקים לנושאים נוספים שנקצצו ונותרו על שולחן העריכה של הפוסט הזה. אולי בעתיד אכתוב פוסט "למתקדמים", ובו אתייחס ביתר הרחבה לנושאים אלה:

• עוד על אקזיטים. סטטיסטיקות – 40% מחברות הפורטפוליו נסגרות, 30% הן "זומבים", 25% נותנות הֶחזרים בינוניים (פעמיים-שלוש על הכסף), 5% הופכות להצלחות גדולות. דוגמאות לחברות שקיבלו השקעות הון סיכון והצליחו: בעולם – אפל, אינטל, יאהו וגם סטארבאקס. בארץ – צ'קפוינט, מרקורי.
• עוד על הלימיטד פרטנרז. הפגישות השנתיות ("אניואל מיטינגז") איתם. תהליך גיוס קרן חדשה.
• דמי הניהול והרווחים. מושג ה"קֶריד אינטרסט". מדידת ההצלחה של חברת ההון-סיכון ושל השותפים בה לאורך זמן. "רשימת מידאס".
• איך מתקבלים לעבוד בקרן, ואיך מתקדמים.
• הנטוורק העסקי וחשיבותו בעולם הקרנות. ה"אֶקוסיסטם". יועצים, ונצ'ר פרטנרז ותפקידים דומים נוספים.
• אבחנה בין חברות המתאימות להשקעות הון-סיכון, וכאלה שלא.
• תהליך התכוננות של חברת סטארטאפ לגיוס כסף.
• היסטוריה של תעשיית ההון-סיכון (התעשייה קיימת מאז שנת 1945 בארה"ב, ומאז שנת 1992, שנת הקמת "קרנות יוזמה", בישראל).
• גיאוגרפיה של התעשייה – ישראל לעומת שאר העולם.
• תקופת הבועה של 1997-2000 והשפעותיה על עולם הסטארטאפים וההון-סיכון.
• הביקורת על הקרנות. אפקט העדר. ההתייחסות לאנשי הקרנות כ"שודדי חברות".

וממש ממש לפני פיזור – הנה הפניה לעוד שני מקורות מידע חשובים בנושא ההון-סיכון:

1. אוסף של קריקטורות שהתפרסמו בתקופת הבועה ומציגות את הפן היותר נלעג של תעשיית ההון-סיכון.
2. הבלוג של קויםלדמותו ידידי הטוב ואויבי העסקי המר. בלוג זה עוסק גם הוא בנושא ההון-סיכון ובנושאים קרובים. גם בו נידונים לעתים אלמנטים משעשעים, שלא לומר נלעגים, בתעשיית ההון-סיכון.

ויש כמובן עוד המון מידע שתוכלו למצוא באינטרנט – מצגות, ערכים בוויקיפדיה, בלוגים (רציניים) של אנשי הון-סיכון בארץ ובעולם, ועוד ועוד. בכל מקרה אתם מוזמנים כמובן לפנות גם אלי בשאלות שונות ומשונות, ואשתדל להגיב עליהם כמיטב יכולתי הדלה.