י דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם, דָּגוּל מֵרְבָבָה.  יא רֹאשׁוֹ, כֶּתֶם פָּז; קְוֻצּוֹתָיו, תַּלְתַּלִּים, שְׁחֹרוֹת, כָּעוֹרֵב.  יב עֵינָיו, כְּיוֹנִים עַל-אֲפִיקֵי מָיִם; רֹחֲצוֹת, בֶּחָלָביֹשְׁבוֹת, עַל-מִלֵּאת.  יג לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם, מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים; שִׂפְתוֹתָיו, שׁוֹשַׁנִּיםנֹטְפוֹת, מוֹר עֹבֵר.  יד יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב, מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ; מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן, מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים.  טו שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ, מְיֻסָּדִים עַל-אַדְנֵי-פָז; מַרְאֵהוּ, כַּלְּבָנוֹןבָּחוּר, כָּאֲרָזִים.  טז חִכּוֹ, מַמְתַקִּים, וְכֻלּוֹ, מַחֲמַדִּים; זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם. (שיר השירים פרק ה)  

לפני כשנה, בעודי משוטט במשעוליו של האתר המשוקץ "אטרף דייטינג", ראיתי פתאום כרטיס של איש אחד,ובו תמונה שהציתה את דמיוני. הבחור סיפר שהוא כבן חמישים, ושבעברו היה דוגמן-צמרת של אחת מחברות האופנה המקומיות. ואכן, בתמונה ניתן היה לזהות על נקלה את שרידי עברו. למרות משא השנים, ומבעד לקמטים, עוד ניכרו עצמות הלחים הגבוהות והעיניים הכחולות שזכרתי ממוספי העיתונים של ילדותי. היה זה שרגא ("צ'ופצ'יק") גוזנשטיין במלוא תפארתו.

מי היה מאמין? צ'ופצ'יק גוזנשטיין, שכל בנות ביה"ס היסודי בכפר היו תולות פוסטרים שלו במקום קירות, אף הוא מבני קהילתנו הקדושה? שרגא השרמנטי, המשופם ובעל קול הבס מרעיד הלבבות – הגם הוא מנושכי הכריות? נראה שזו באמת ההוכחה הסופית לאי-קיומו של האלוקים! שהרי אילו היה קיים, לא יתכן שהיה בורא חתיך כה גברי, ומונע אותו ממעריצותיו השוקקות!

מבלי משים נשלחה ידי אל המקלדת, ותוך דקותיים כבר הייתה הודעית פלרטטנית היישר בדרכה אל שרגא זה. למען האמת לא ממש בניתי על כך שהוא יחזור אלי. בכל זאת מדובר בסלבריטאי חתיך, אם גם מקשיש משהו. אך מה רבה הייתה ההפתעה כשדקות מספר לאחר מכן כבר נחתה תשובית ממנו אצלי בדף. עוד כמה חילופי דברים, וכבר קבענו שבאחד מסופי השבוע הקרובים, כשהוא יורד עם עוד כמה חיפאים לבקר בעיר הגדולה, הוא יעבור גם לבדוק מה נשמע אצלי.

חלפו להם כמה שבועות ואני כבר שכחתי מכל העניין, והנה בערב שבת אחד, בדיוק כשסיימתי להדליק נרות והסרתי מראשי את המטפחת, צלצל הסלולאר ומהצד השני הצטהל קול בס שבהתחלה לא הצלחתי לזהות: "אהלן, זה שרגא. אני נמצא ממש ליד הדירה שלך – אפשר לעלות?". תוך דקות מספר התעשתי, ובקול מתוק ממרמלד לאטתי "כמובן!". סידרתי בזריזות את המצעים הסתורים, שיפרצתי קצת אפטר-שייק לחלל האוויר, וכשנשמע הזמזום באינטרקום כבר הייתי ערוך ומוכן לקבלת האישיות המרכזית.

פתחתי את הדלת ולעיניי נגלה שרגא גוזנשטיין במלוא הדרו. גבה-קומה, שזוף, ובעל רעמת שיער שרק האפירה מעט ואך טיפונת הקלישה עם השנים. אמנם הקמטים העמוקים על חלקת צווארו העידו שלא עול-ימים הוא כשהיה, וכתמים חומים קטנים על ידיו הסגירו שגם יום הולדתו החמישים כנראה נחוג כבר מזמן, אבל בכל זאת – לב מי לא יימס אל מול חיוכו הצחור של צ'ופצ'יק? טוב, "צחור" זו אולי קצת הגזמה. בכל זאת שנים של ניקוטין עושות את שלהן. אבל אתם מבינים למה אני מתכוון.

שרגא ביקש קפה והתיישב בניחותא בסלוני הקט. הנחתי שעם תום המשקה שבספל יקום האיש מלוא קומתו ויצטרף אלי לחדר המיטות. אבל לצ'ופצ'יק היו תוכניות אחרות. הוא סיפר לי על ילדותו הדוויה בעיר הכרמל, על הגעתו לתל-אביב הבוהמית של שנות השישים המאוחרות, על החבורה המפוקפקת של היפּים אליהם חבר, ועל הבחורות שניסו להפילו בפח החופה. הוא המשיך והרחיב על נסיעתו המתוקשרת למיאמי בתחילת שנות השמונים וכניסתו לעסקי הנדל"ן שם, על שרשרת הדוגמנים איתם התרועע, אחד יפה ממשנהו, ואיך מחלת האיידס החלה לעשות בהם שמות. הוא דיבר גם על ג'ורג', אהובו הראשון, שהיה אייל-נפט טקסאני ושיכן אותו בארמון רחב-ידיים, אליו היה חומק כל סופשבוע מאשתו שבאוסטין כדי לבלות עם צ'ופצ'יק שלנו. שגרה שנקטעה באיבה כשהאישה שכרה בלש פרטי ואיימה לתבוע את ג'ורג' הסורר על כמה מאות מיליוני דולרים אם לא יחזור לאלתר לחמם את יצועה רפוד-המשי. ואיך שרגא כמעט התמוטט כשג'ורג' נטש אותו לאנחות, והחליף את המנעולים בארמון, והוא היה צריך לאסוף את השברים ולצאת ולחפש שדות-זרים לחופי פלורידה המופזת...

ואחר-כך כיצד מצא את מייקל שהיה מפיק סרטים ידוע, ונהג לארגן מסיבות חשק באחוזתו הענקית בהן השתתפו שחקנים, דוגמנים ושאר נערי-זוהר ואנשי חברה. ואיך עבר שרגא לגור עימו באותה אחוזה עצמה, שם העבירו ימים רבים בשופי ובשלוות נפש, עד שצ'ופצ'יק גילה שלמייקל יש נער בכל נמל, ועל ליבו של מפיק הסרטים מתחרים עימו גם בחור דרום-אפריקאי, נער נורבגי ומי יודע עוד כמה גברברים נוספים ברחבי העולם. ואז, איך קם לו שרגא, עשה מעשה ונטש את עולם הקולנוע, והתחבר ללארי, אושיית אופנה בכירה, ממנו למד ללכת תמיד רק בתחתוני-רשת וחלילה לא בשום בגד תחתון אחר, שאינו עושה חסד עם הצ'ופצ'יק של צ'ופצ'יק...

שרגא דיבר ודיבר, ליהג וליהג, ואני חשתי שכוחותיי עוזבים אותי לאיטם. בשלב מסוים כבר ויתרתי על הרעיון של לדלג איתו למיטה, והייתי מוכן להסתפק רק בניתוק מגע פשוט, לאמור – שלום, היה נעים מאוד, ניפגש בסיבוב או משהו. אך האיש מיאן להרפות. עוד ועוד סיפורים ומעשיות עלו ממוחו הקודח כמעיין המתגבר, והסנה לא אוּכָּל. שמורות עיניי כבר נעצמו, גופי כבר רפה, ראשי כָבַד עלי ולא ידעתי לאן אוליך את ערפל השיממון שפשה במוחי. נדמה לי שישבתי והאזנתי לו, נים ולא נים, במשך כשלוש שעות, זורק מדי פעם לחלל האוויר "אהה" מנומס. אך הוא בשלו. ואין מושיע.

לפתע צלצל הטלפון שלו צלצול חד ואני, שכבר נרדמתי בעיניים פקוחות, זינקתי בבהלה מהספה. מסתבר שחבריו החיפנים סיימו את מלאכתם בעיר הגדולה והתקשרו לשאול אם הוא רוצה טרמפ חזרה למורדות הכרמל המוריקים. "תרצה שאשאר לישון כאן?" שאל אותי האיש – "יש פשוט המון דברים שעוד לא הספקתי לספר לך עליי ובטח יעניין אותך לשמוע!". "לא, לא, זה בסדר!" נאקתי. המצאתי מייד איזה דוד רחוק שאמור לאסוף אותי השכם בבוקר המחרת למסע דייג בחופי החולה, והבטחתי לשרגא שנשלים את החסר בהזדמנות אחרת. נפרדתי ממנו בחום, ונעלתי את הדלת אחריי, כולי בעתה.

במשך כמה חודשים לאחר-מכן נהג האיש לפנות אלי מדי כמה שבועות ב"אטרף", ולציין שהוא עומד להגיע לת"א וישמח לראותני. תמיד היה עמי מן המוכן תירוץ מופרך כזה או אחר, ולאט לאט התמעטו הפניות עד שהפסיקו כליל. ברוך שפטרנו.

ורק על דבר אחד אני שמח – שקריירת הדוגמנות של שרגא הסתיימה עוד בתקופת הזוהר של העיתונות המודפסת, לפני שנולדו ערוץ הילדים ודומיו. שאחרת, אם היה הופך מדוגמן למגיש, כמקובל כיום, אנה היינו אנו, תושבי המדינה, באים? עצם המחשבה על האסון ההומניטארי הזה מצמררת אותי כל-כך – אני חושב שאלך לשוטט לי ב"אטרף" כדי להירגע קצת.

הילדה הכי יפה בגן

יש לה עיניים הכי יפות בגן

וצמה הכי יפה בגן

ופה הכי יפה בגן

וכמה שמביטים בה יותר

רואים שאין מה לדבר

והיא הילדה

הכי יפה, יפה בגן

כשהיא מחייכת

גם אני מחייכת

וכשהיא עצובה

אני לא מבינה

איך אפשר להיות עצובה

כשאת הילדה הכי יפה בגן

הילדה הכי יפה בגן 

ביצוע: הכבש השישה עשר

מילים: יהונתן גפן

לחן: יוני רכטר