א ויהי אחרי הכות אלכסנדרוס מלך מקדוניא את דריוש מלך פרס, וימלוך תחתיו. ב הוא אלכסנדרוס בן פוליפוס אשר יצא מארץ כיתים, וימלוך בארץ יון לראשונה. ג ויוסף להלחם מלחמות רבות, וילכד ערים בצורות, ויך את מלכי הארץ לפי חרב. ד וילך הלוך ונסוע עד קצווי ארץ, וייקח שלל גויים רבים. ה ויהי כי נכבשו כל הארצות לפניו, וירום לבו ויגבה מאוד. ו ויאסוף עוד חיל גדול, וימלוך על ממלכות רבות בארצותם לגוייהם, ויהיו לו למס עובד. (חשמונאים א', פרק א')  

בשנה שעברה נסענו לטורקיה, אז השנה חייבים לאזן. רק שלא יכעסו עלינו באגן הים התיכון – הרי גם ככה מצבנו בין אומות העולם לא שפיר במיוחד. בתור יעד האירוח נבחר הפעם מלון לאגוניסי המאמם, חמש דקות מכפר-סבא, כלומר מאתונה. וכך, על שפת מפרץ תכלכל כעין הדגנית, בין צוקים נישאים, חבוי לו אותו ריזורט של שועי-עולם – ובשעריו באנו לקבל את פניהם של המשקיעים בקרן.

למרבה השמחה כללה הפעם התוכנית האומנותית רק חצי יום טיול בעזה, כלומר באתונה. וזאת בניגוד לאיסטנבול שבשנה שעברה הלעיטו אותנו עד זרא בכל ארמנותיה, ולו הזוטים ביותר. מדריך חייכני ליווה אותנו כל הדרך מהריזורט ועד לאקרופוליס, כשהוא מראה לנו בהתרגשות מגרש חניה דלוח משמאל ("ורי ביג וואן!") וסניף של חברת ביטוח מימין ("ורי אימפורטאנט!"). בשלב מסוים גם הועלינו בכפיה על מין רכבת-של-ילדים, שדהרה איתנו במהירות של חצי קמ"ש ברחובותיה המסמורטטים של העיר. היה שווה ברמות.

האקרופוליס עצמו גדוש בתיירים מכל רחבי תבל, ורובו פיגומים על פיגומים שביניהם מציץ לפרקים בדל עמוד שיש עכור. האקסטאזה של המדריך הרקיעה עתה שחקים, והוא התיז מפיו בליל סמיך של פרופיליאות וקריאטידות במבטא בלתי אפשרי, כשהוא מנופף בידיו כטחנת רוח זו. משם פנינו לשתות קפה בפּלאקה, שהוא רובע ציורי של בתי-קפה קטנים וטברנות אותנטיות, או במילים אחרות – מלכודת תיירים אחת ענקית. כמה כדי גבס ושרשרות פלסטיק לאחר מכן שבנו רצוצים למלון התפארת, בתחושה שבהחלט עשינו וי על ערש התרבות המערבית.

מלון לאגוניסי בנוי על לשון של יבשה, הגולשת בפתיינות היישר אל מימיו הצלולים של הים האגאי. כמעט מכל פינה נשקפים המים הרוגעים, מוקפים בבתים שסוידו לבן וחלונותיהם כחולים למשעי. את עיקר המראות ראינו כמובן מתוך חדר הישיבות הממוזג בו נכלאנו משך רוב רובו של המסע. בין הרצאה להרצאה, נעצנו מבטים עורגים בחוף הים, כמו בהר נבו – אותו נראה ועדיו לא נגיע. נו, שוין, לפחות אין זה נוף המוסכים משובב הנפש של הרצלייה פיתוח.

האירוע הנוצץ שלנו התנהל בדיוק כמו תמיד. הרבה הרצאות, עליהן עמלנו בחודש שלפני המפגש. הרבה אוכל (עם הרבה קלוריות). והרבה הרבה הרבה סמולטוק מהזן הקטלני. "מה שלום האישה והילדים?" שואל אתה בנימוס איזה צנון שווייצרי, והוא מזכיר לך שבדיוק בשנה שעברה התגרש מאשתו העקרה. אתה מנסה לכסות על הבושה בתחיבה של עוד קאלאמארוס קטון אל הלוע ולעיסה שתוקית. אחר-כך, מעוּדָד, אתה שואל את איש-הצנון מה שלום עמיתו הכיפֵּח קלאוס, שבילה איתך בשנה שעברה בשיחה עירה על ציד אנטילופות. הצנונאי עונה ביובש שהנ"ל פוטר בעקבות שערוריית מין בה הסתבך לא מזמן. אין ברירה אלא לחזור לקאלאמארי.

כמה כפות צאזיקי לאחר מכן כבר מחליפים מקום, כבמחול מתוזמר, כדי לסמָלטֵק קצת עם גברת הברזל הבריטית. הנ"ל, נציגה של בנק השקעות עשיר במיוחד, אינה מתעניינת בשום דבר: לא בספרות, לא בתיאטרון ואפילו לא במזג-האוויר (!). בצר לך אתה שואל אם היא מגדלת חיות מחמד, ואז מתבהרים פניה, ואת השעה הבאה אתם מעבירים בדיון ער על חתולים – לה עצמה, מסתבר, יש שישה כאלה. מזל שהמלצר מחלק מוס שוקולד עשיר, שעוזר להחליק את המועקה במורד הגרון. ושוב נדחית לה הדיאטה על מזבח הנחמה המיידית.

רוב הקולגות שלי שרדו את המסע בלי אירועים מיוחדים. כלומר, למעט חברי הטוב ג"ג. איש יקר זה, שאותו אני מחבב במיוחד מבין כל עמיתיי לעבודה, הצליח משום מה שיתרגשו עליו צרות מצרות שונות במהלך הנסיעה. ראשית, עליכם לדעת כי ג"ג הוא שומר כשרות ומקפיד במזונו על קוצו של יו"ד. ברם, המלצרים היווניים ערלי-הלב לא התחשבו בכך כלל ועיקר, והגישו לו בכל הזדמנות שלל שרצי-ים בחלב אימם. לא זאת אף זאת, הם גם נעלבו קשות כשסירב ליטול מהם את מנת השרימפס העסיסיים או את פיסות התמנון המוקפצות, וגלגלו למולו עיניים ממש כאילו נולדו בווארשה ולא באתונה. רק אחרי מאמצים מרובים הצליח האיש הטוב להסביר להם מעט מכללי הכשרות, והחל מאותו שלב זכה שבכל ארוחה תוגש לו מנה חמה אחידה: לוקוס אפוי בנייר אלומיניום. לא אתפלא אם אחרי שישה לוקוסונים שכאלה כבר צימח ידידנו סנפיר וקשקשת משל עצמו.

אירוע נוסף בהשתתפותו של ג"ג היה קשור דווקא לטיסות. עמיתי החביב זכה שבטיסה לאתונה תהפוך עליו אחת הדיילות כוס מים קרים, ואלמלא היה מצויד בשלל מגבונים הרי שהיה עלול להגיע למפגש עם המשקיעים כשהוא מצונן כדבעי. כאילו כדי לפצות על כך, הצליחה אחת הנוסעות בטיסה חזרה להפוך עליו כוס משקה  נוספת – אבל הפעם של קפה רותח. מי שלא מצליח להיזהר מצוננין, נידון כנראה להיכוות ברותחין.

ועם זאת שני האירועים לעיל אינם משתווים לאותו בוקר בו הגיע ג"ג טרוט אישונים לשולחן הדיונים. כששאלנו לפשר עיניו האדומות סיפר לנו כי במהלך הלילה פלש לחדרו צבא של נמלים שכבש כל חלקה טובה, כולל המיטה. עד שהגיעו החדרנים להצילו חלפו שעות מספר שבהן נאלץ ג"ג לקרוא אימיילים ולעיין במסמכים, שכן לישון בשלווה בין הפולשים השחרחרים לא ממש הצליח.

אך כאמור למעט התקריות האלה לא נרשמו בקרב כוחותינו מקרים מיוחדים הראויים לציון. עוד ארוחה ועוד סמולטוק, עוד הרצאה ועוד שיחה בטלה. בהפסקות היינו מתגנבים לחדרים לעיין במיילים שהצטברו בלפטופיינו עת רחקנו מהם. כמקובל בעונה זו של השנה זכה כל אחד מאיתנו לשלל שנות-טובות ממוחשבות שהציפו את תיבת הדואר האלקטרוני שלו כאילו אין מחר. ניהלנו בינינו תחרות סמויה מי יספיק למחוק יותר מברכות-הזבל השחוקות הללו לפני שניקרא להרצאה הבאה.

לבסוף תמו ההרצאות, נסתיימו הארוחות ונמחקו כמעט כל השנות-טובות שגדשו את האינבוקסים שלנו. קיפלנו את המקרנים, הטמנו בתיק את החוברות המהודרות, ושבנו מלאגוניסי התוססת לארה"ק תובב"א, ממש שעות מועטות לפני כניסתה של שנת תשס"ז.

אז ממש עכשיו הגעתי הביתה, והיום אני עוד כאן, אבל הלילה אני כבר יוצא לחופשתי המיוחלת בארצות-הברית. שלושה ימים בסן-פרנציסקו ועוד שבוע בניו-יורק – עם גיחה קטנה לוושינגטון. מגיע לי או לא?

שנה מתוקה לכולנו!

על גבי כסא נוח, מעולף מהחום

מתחשק לי לברוח, על כנפי החלום

אל מפרץ לא ידוע, אי בודד בתוכו

כפר קטן ורגוע, מול הים התיכון

הקולות של פיראוס, מזכירים את חיפה

עם בקבוק של "מטאוס", את נראה כה יפה

תנו לשמש לזרוח, על בתים בלבן

תנו ללב רק לשמוח, כמו שאז ביוון

וענן בשמים, משייט בדממה

הכחול של המים, מחלחל בנשמה

ונישא עם הרוח, ריח מלח ודבש

מן הים הפתוח, כבר עולה שיר חדש

הקולות של פיראוס, מזכירים את חיפה

עם בקבוק של "מטאוס", את נראית כה יפה

תנו לשמש לזרוח, על בתים בלבן

תנו ללב רק לשמוח, כמו שאז ביוון

הקולות של פיראוס...

הקולות של פיראוס  

ביצוע: חיים משה

מילים: אילן גולדהירש

לחן: עממי יווני