א עַל-מִשְׁכָּבִי, בַּלֵּילוֹת, בִּקַּשְׁתִּי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; בִּקַּשְׁתִּיו, וְלֹא מְצָאתִיו.  (שיר השירים פרק ג') 

כשפרצה מלחמת לבנון השנייה, פרצה עמה האהבה. פגשתי אותו במקרה, דרך מודעה שפרסם ברשת. הוא הציע שם שירותי ליווי, ואני הייתי משועמם והחלטתי לפנק את עצמי. כשפתחתי לו את הדלת לא נעתקה נשימתי. נכון, הוא נראה טוב מאוד, אבל לא עוצר-נשימה. חשבתי שנלך למיטה ונסגור עניין, אבל הוא שאל בביישנות אם יוכל לשתות משהו קר, כי בא מרחוק וגרונו ניחר. אז מזגתי לו מים, וישבנו על הספה בסלון, ודיברנו.

הוא סיפר לי שהוא מדריך כושר במקצועו, ושיש לו תעודה מווינגייט וניסיון לא מועט. שנקלע לאחרונה לקשיים כלכליים וחיפש דרך לעשות כסף קל ומהיר. שהוא בכלל סטרייט, אבל שמע שהומואים אוהבים ספורטאים חטובים ושאפשר לעשות ככה לא מעט כסף. אז הוא החליט לנסות.

היא סיפר שבא מבית עם בעיות בשכונה לא-טובה, ושהוא עצמו מתפקד קצת כמו אב הבית – עוזר לאמו ולאחים, נפשית וכלכלית, תומך, מסייע ומרגיע. ישבנו ודיברנו אולי שעתיים, ולמרות ההבדלים הניכרים בגיל, ברקע, בהשכלה, ובעצם במה לא, משהו שם עשה "קליק". כשנכנסנו לבסוף למיטה הסקס היה פשוט אלוהי. אולי זה היה דווקא בזכות השיחה המקדימה, שקירבה לבבות והעירה את בלוטות הרגש. כשהלך גיליתי שהתאהבתי.

כל אותו שבוע חשבתי עליו, והתלבטתי אם נכון לגזום את הקשר בעודו בתחילתו, או אולי דווקא לנסות ולשמור עליו. לא ידעתי מה יכול לצאת מקשר עם נער ליווי, סטרייט, שבא מעולם אחר לגמרי מזה שלי. למעשה חשדתי שהוא לא ממש סטרייט – לפי התנהגותו במיטה היה קשה שלא לחשוד בכך. אבל גם כל ההבדלים האחרים מספיקים כשלעצמם כדי להגיע מהר למבוי סתום.

בסוף אותו שבוע התקשר הוא אלי ואמר שחשב עלי כל השבוע. ליבי ניתר כמו קפיץ בין הצלעות. קול פנימי לחש לי להיזהר – בכל זאת, האיש שוכב עם גברים בשביל כסף. אבל משהו בבטן אמר לי שהוא לא סתם משווק את שירותיו. שיש כאן משהו עמוק יותר. וכך נסחפתי לתוך חודשיים של הרפתקה שכמותה טרם הייתה לי.

נפגשנו שוב ושוב. בהתחלה בתשלום, ואחר-כך בלי. באחד מסופי-השבוע הוא נשאר אצלי לישון, והיה פשוט נפלא. בבוקר קמנו, הלכנו לנמל, טיילנו על לוחות העץ שניטעו שם, והתיישבנו באחד מבתי הקפה להסתכל על השחפים. היה באוויר דבר-מה נכון ונעים, ואני האמנתי שבאמת אפשר לרקום כאן משהו. הוא אמר שהוא רוצה לצאת מהבית ולעבור לעיר הגדולה, להתחיל לעבוד כמאמן כושר ולחיות חיים עצמאיים, ללא דאגות-הבית בהן בוסס בשנים האחרונות. הצעתי לו לעבור לגור אצלי עד שימצא היכן להתגורר. הצעתי לסייע לו בהלוואה שתעזור לו לעמוד על הרגליים – לשכור דירה, לקנות קטנוע, להתחיל דף חדש. ידעתי שהסיכוי למערכת יחסים בת-קיימא הוא קלוש, אבל רציתי להאמין שבכל זאת, כנגד כל הסיכויים, יכול לצמוח כאן משהו.

חבריי ניסו להניא אותי מההתקרבות הזו, ובעיקר מהמחויבות הכלכלית. אחדים סיפרו לי סיפורים מסמרי שיער על כל מיני מקרים שקרו. אחרים רק צקצקו בלשונם והנידו ראש. אבל אני בשלי – פתאום הרפתקן, רוצה להתנסות. גם אם לא יצא מזה כלום, ניחמתי את עצמי, לפחות יהיה לי סיפור נחמד לבלוג...

מתישהו נתתי לו את ההלוואה והוא התרגש כמעט עד דמעות. זה היה סכום גדול מכפי שתיאר לעצמו, ואני הייתי בטוח שזהו המנוף שיוציא אותו מהבוץ. באותה תקופה היה לו קשה להגיע אלי לעתים תכופות, אבל דיברנו כל יום בטלפון וזה היה נעים. חיכיתי שיסגור את ענייניו בבית ויעבור לתל-אביב, כפי שתכנן. אבל הימים נקפו וכלום לא השתנה.

בינתיים נסעתי לאמסטרדם, אחר כך ללונדון, אחר כך לאתונה ואז לארצות-הברית. בהתחלה, כשהכרנו, חשבתי שאקח אותו אתי לטייל בחו"ל – הוא לא יצא מעולם את גבולות המדינה, ובדמיוני כבר תכננתי להראות לו את כל שכיות החמדה של העולם הגדול. אך ככל שחלפו הימים, החלה ההתאהבות הראשונה לדעוך, כמו נר שחלבו תם. יום ועוד יום, סופשבוע ועוד אחד, ביקוריו אצלי פסקו והשיחות היומיות הפכו לאימיילים, שגם תדירותם דעכה.

וכך בעצם זה נגמר. לא בקול תרועה רמה, אלא בקול דממה דקה. מתישהו הוא התקשר ולא התחשק לי לענות, ואז הבנתי שזה כבר לא זה. אם יעבור לתל-אביב לא אשכן אותו בדירתי. אם יחסר לו כסף, לא אציע את עזרתי. אולי לא אראה לעולם את כספיי אותה ההלוואה, אבל זה לא אכפת לי. אני לא פגוע. אני לא כועס. אני רק קצת עצוב. לא מאוד. רק קצת.

היה נערי דגול מרבבה,

זריז, אדמוני גבוה.

נשבע נערי לי שבעים ושבעה,

אמר באביב אבואה.

אמר: אשובה עם עגורים.

אמר: נצא ללקט גרגרים.

פטל אדום על שיח,

טנא מלא הבטיח.

הוי עגורי ארוכי הצוואר

חלף האביב,

הקיץ עבר.

צל מעופכם במים.

נחל שלי טהור עיניים.

אצא עם השחר אשב על החוף,

קני סוף לפני ישתחו.

את זהב תלתלי בנחל אחוף,

אראה את פני בנחל.

כפרח לבן מצחי יצוף,

ראו חיוורונו עגורים במעוף.

פרח שלי חבצלת,

אין לך תקווה תוחלת.

הוי עגורי ארוכי הצוואר.

גורל נערי,

ידובב הנהר,

ישאו גווייתו המים.

נחל שלי טהור עיניים.

נחל שלי 

ביצוע: אורה זיטנר

מילים: לאה גולדברג

לחן: סשה ארגוב