ד וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ, בְּבֵית חֲזָאֵל; וְאָכְלָה, אַרְמְנוֹת בֶּן-הֲדָד.  (עמוס פרק א)  

הדבר היה לפני כמה חודשים, בבוקרה של שבת זיוונית ומופזת. התעוררתי כהרגלי בשעה שש, כולי נכון אלי קרב. אכן, מאז שפצחתי לפני כשנה וחצי במנהג המגונה של חדר-כושר-מוקדם-בבוקר, השעון הביולוגי הקשיש שלי מסרב לתת לי מנוחה גם בשבתות. כמו אדון פועל המתעמל שיוצא עם כדור הגומי הגדול שלו לים, קאם ריין אור שיין, כה לא-ישן אנוכי. גם אם עליתי על משכבי הלום-שוקולד בשעה ארבע בבוקר, לא יעזור בית דין – בדיוק בשש אני שוב על הרגליים, נמרץ כתמיד. עכשיו רק צריך להחליט מה לעזאזל עושים עם זה.

אני קם מהמיטה, שופת קומקום, מצחצח שיניים ומדליק את המחשב – לא בהכרח בסדר זה. בחוץ השמש עולה, מנומנמת מתמיד, משפשפת בנרגנות עפעף נפוח. העיר שקטה כולה, רק צפצוף ירגזים נרגזים והמיית אמבולנס מרוחק צובעים את הרקע חלושות. אני מתיישב ליד המסך עם כוס קפה ריחני ושוקע באתרי האינטרנט החביבים עלי. בפורומים שואלת מישהי שאלה קרתנית. בבלוגים אין חדש מאתמול בלילה. ומה שלום אתר ההיכרויות המשוקץ, "אטרף דייטינג", אליו אני נמשך בעבותות-קסם, כעש לעששית?

לא הרבה אטרפיסטים ערים בשעה זו. יש כמה נשואים שמתעוררים אל הילד ומתחברים בגניבה כל עוד האישה מנמנמת. יש כמה שהשאירו את האתר פתוח בעוד הם סבים על מיטתם. ויש את המאחרים בנשף, אלה ששבו אך זה עתה ממסיבה לוהטת בווקס או בדום, ומחפשים לגמור את הבילוי בקינוח סעודה עלי-משכב.

וכך פתאום פונה אלי שוקי. מעולם לא נפגשנו בעבר, אבל יש לו צדודית מצודדת וחיוך שובב. נמוך, מוצק, חלק וגלוח-ראש, עם עיניים כחולות וקול נעים. שוקי היה במסיבה כזו או אחרת, נטל חומר כזה או אחר, ועכשיו הוא לא יכול לישון. וגם החרמנות מלהטת בהריו, ואינה יודעת מזור. כבר ביקר אצלו איש אחד, ועוד אחד, אבל לא די לו בכך. אולי אני רוצה לקפוץ לבקר? כתובתו – הגליל מספר שש.

נווה-צדק של שבת בבוקר שקטה ונעימה. גינות קטנות פורחות בצֵל בתים ישנים. מתפללים משכימי קום מקדימים לבית-הכנסת, ומביטים בתמיהה באורח הלא-קרוא שפלש לשכונתם בשעה-לא-שעה שכזו. אני מסתובב בין הרחובות הקטנים ולא מצליח למצוא את מבוקשי. מתקשר לשוקי כמה פעמים לקבל הוראות ובסוף באמת מגיע לחושה שלו – צריף מט לנפול, נשען על איקליפטוס זקן. שוקי-דלוקי מקבל אותי בדלת, מבולבל מעט אבל נעים הליכות. אנחנו עולים במדרגות חורקות לקומת המגורים. המיטה ניצבת בקיטון צר, אפוף ריחות נענע ומקל קטורת, כזה שבא מהודו. שוקי מזמין אותי אל בין הסדינים ואחרי היסוס קל אני פשוט את בגדיי ומצטרף אליו.

אין לי מושג מה בדיוק הוא לקח, אבל הוא באמת לא יודע שובע. אנחנו מנסים דברים מדברים שונים, ואז חוזרים לדברים מוכרים יותר. מזל שאני מתמיד בריצות-הבוקר שלי, כי דרוש לשם כך כושר גופני לא מבוטל. ברקע השכונה מתחילה להתעורר. מבעד לחלון מריחים קפה טרי, ושומעים קולות של ילדים שיוצאים לשחק. חם בחדר השינה של שוקי, והשמש המתגבהת ברקיע מוסיפה נופך נשכני. אני ממשיך, לא מוותר, אבל בסוף נכנע. ממלמל משהו על תוכניות להמשך היום ושוקי-דלוקי מביט בי מאוכזב. אני מרגיש שלא סיפקתי את הסחורה.

אנחנו נפרדים בשקט, ולפני שאני עוזב הוא כבר שוב ליד המחשב, מחפש את הבחור הבא. מה לעזאזל הוא לקח שם במועדון? ראיתי כבר רבי-און בעברי, אבל כזה עוד לא ראיתי. ולמה בעצם אני מופתע? למה זה כל-כך משונה לי? הרי כולנו קופצים ממיטה למיטה, מחפשים את העונג הבא. רק שאצל שוקי זה קורה בפאסט-פורוורד, זה הכול.

אני חוזר הביתה, מתקלח והולך להשלים שעות שינה, יגע מתמיד. שוקי כבר בטח עם הבא בתור, אני חושב תוך שאני צולל אל בין הכסתות הריחניות היישר לשינה מתוקה. לפחות פתרתי לי את בעיית ההתעוררות המוקדמת...

אש באה בשקט

שמעתי אותה צוחקת

אני רואה אותה, היא באה לבקר בתוכי

אש באה לוחשת

אמרה שהיא כבר נוטשת

אמרה לי: תשרוף,

שרוף את עצמך בשבילי.

כמו אש, אש על הפנים

זה בא וגונב אותי מבפנים

זה כמו אש על הפנים

כמו אש, אש על הפנים

זה בא ושורף אותי מבפנים

זה כמו אש על הפנים

יושב במרפסת

פתאום היא אותי אונסת

פתאום זה תופס, ואני בוער מבפנים

עוזב את הבית

שום דבר לא ברור עדיין

מוצא את עצמי על המדרכה

על הפנים

כמו אש, אש על הפנים...

אש 

ביצוע: רמי קלינשטיין

מילים: חנה גולדברג

לחן: רמי קלינשטיין