ג  לֹא-יַרְעִיב יְהוָה, נֶפֶשׁ צַדִּיק; וְהַוַּת רְשָׁעִים יֶהְדֹּף. (משלי פרק י)  

אחרי שהכרתי את "הרב השובב" היה לי ברור שאני הולך לכתוב עליו פוסט. תאמרו – וואללה, עכשיו כבר נסחפת. מה הקשר בין סיפורו של חרדי שחזר בשאלה וממשיך לחיות בתוך קהילתו, לחייו (ולבלוגו) של הומו מן השורה? ובכן, לי התשובה דווקא ברורה, שכן ישנם לא מעט אלמנטים דומים: הגילוי העצמי, ההסתרה, החשיפה המבוקרת... ובקיצור – הארון. אלא שבמקרה שלפנינו, הכוונה דווקא לארון-הקודש.

כבוד הרב תרם מדעותיו לתגוביאדה אצלי הרבה לפני שנפגשנו בפועל. מתוך תגובותיו הסקתי שמדובר באדם מאמין, והנחתי שהוא אחד מאותם הומואים דתיים החיים בארון. מתישהו התחלנו להתכתב באימייל, ואז קבענו להיפגש בבית-קפה סמוך לביתי. אני חייב לציין שהייתי סקרן כדבעי.

לפגישה הופיע בחור גבוה, דק וחייכני. לראשו חבש כיפת קטיפה גדולה וממכנסיו השחורים והמחויטים השתלשלו ציציות מדוגמות. זקנו ההדור ירד על מידותיו, ואילו רק היה מוסיף ז'קט ומגבעת, וכבר הייתי בטוח שהגיע אלי ישר ממאה-שערים. ואכן, הסתבר לי כי בדיוק משם הוא חמק, כדי לשבת איתי בסדומה של עיר. ישבנו בנחת על צלחת של טרֵיפות, לתדהמתה של המלצרית שהייתה בטוחה שיגאל שילון תיכף יציץ מאחורי העציץ. הרב – נקרא לו ח' – שטח בפני את סיפורו המדאים, ואני האזנתי בהשתאות אין-קץ.

ובכן, ח' הוא סטרייט מן המניין – לא הומו ולא בטיח. אלא מאי, מדובר באיש דתי, אשר גדל כל חייו במאה-שערים כמעט בלי לצאת משם כלל. והנה, כשהיה בן שלושים לערך, הכתה בו לפתע ההכרה שאין אלוהים.

מה עושים עכשיו? בשלב זה כבר היה נשוי מזה כשתים-עשרה שנה, ואביהם של שבעה ילדים בגילאים שונים. אחרי מחשבה מרובה החליט שאינו רוצה לעזוב את משפחתו ואת קהילתו. הוא חשף את עצמו בעדינות ובהדרגה בפני אשתו, ואז בפני הילדים הגדולים יותר.

למרבה התדהמה, זה עבד. מובן שמשפחתו לא הייתה מאושרת מן הגילוי, ובתחילה ניסתה להפעיל עליו לחצים מלחצים שונים. אבל ח' לא נכנע. מצד אחד עמד במריו, וסירב להשתכנע שיש דין ויש דיין. מצד שני העדיף להישאר עם משפחתו, שהייתה יקרה לו, ובכך גם להמשיך ולהיות חלק מהקהילה. ואילו המשפחה למדה לחיות איתו.

במהלך השיחה התחוור לי שאין זו תופעה נדירה. מסתבר שרבים הם החוזרים בשאלה מקרב החרדים – הרבה יותר מאשר תיארתי לעצמי. אלא שרבים מהם עושים זאת בגיל צעיר מאוד, בזמן שהם עדיין רווקים, ולפני שהחליטו באיזה תחום מקצועי לבחור. מי שרואה את האור בגיל מאוחר יותר, פעמים רבות כבר אינו יכול לעזוב. אין לו מקצוע שניתן להתפרנס ממנו בעולם החילוני, אין לו חברים ותמיכה מחוץ לחברה החרדית... יש מי שעושים את הצעד האמיץ ועוזבים כשרק כותנתם לעורם. ויש מי שנשארים ובולעים את סודם בקרבם. מקרה כמו של ח', שהחליט להישאר ועם זאת להיחשף, לפחות חלקית, הוא ככל הנראה ייחודי.

המטרתי עליו עוד ועוד שאלות – כה סקרן הייתי. הוא חייך וענה בפרוטרוט ובנחת, מבלי להכחיד ממני דבר. נראה שאחד מהחטאים הקדמונים הייתה התעקשותו ללכת וללמוד מקצוע חילוני ולא להתמקד בלימודי הקודש בלבד. ח' למד אדריכלות, ובעשותו כך נחשף לעולם החילוני ולמד להכיר את דרכיו. לא רק זאת - משבשלה בו החלטה לעזוב את הדת, ידע כי יש לו גב: מקצוע שבו יוכל לעסוק גם אם ייפרד מקהילתו. אין הכוונה לומר כי אלו היו הסיבות להכרה שהבשילה בו. אך אין ספק כי גם לנושאים אלה הייתה חשיבות רבה בתהליך.

בראשית ימיו כחילוני-בסתר היה יוצא ממאה-שערים בגניבה ושם פעמיו לפאבים של נחלת-שבעה. למרות ההרכב הססגוני של יושבי אותם המקומות, עדיין בלט ביניהם כמו קצפת על עוגת שוקולד. בהדרגה רכש לעצמו חברים, והפך לדמות מוכרת בין המבקרים קבועים באותם מקומות. הוא סיפר לי עד כמה התרגש כששב פעם ממסע גיוס כספים בחו"ל וכולם התנפלו עליו בחיבוקים. גם הבחורות – ואל יהי הדבר קל בעיניכם.

מתישהו התחיל להתקרב גם לאנשי הקהילה ההומו-לסבית. אולי בשל הדמיון בין סיפורו לזה שלהם. אולי משום שרצה לעזור להומואים דתיים ממכריו, אותם ראה מתענים בסבך האיסורים ההלכתיים והשנאה העצמית. פעם אחת בא לצעוד במצעד הגאווה הירושלמי והשוטרים לא נתנו לו להצטרף, משום שהיו משוכנעים לפי מלבושיו שהוא בא רק כדי לעשות צרות. היה זה אחד מחבריו ההומואיסטיים שערַב לו והצליח לבסוף להכניסו לשורות הצועדים.

עם כל המהמורות והקשיים, נראה ש-ח' הצליח לבסוף למצוא לו מין מודוס-ויוונדי שישלב בין דרכיו החופשיות לחיי הקהילה הסגורה שבעיבורה הוא חי. אחרי פגישתי הראשונה איתו בתל-אביב פגשתי אותו לאחרונה שוב בניו-יורק, אליה בא עם משפחתו לעשות את תקופת החגים בקרב הקהילה החרדית הגדולה שבעיר. לקחתי אותו לסיבוב בשכונות הגאווה של צ'לסי והוילאג', ולסיום אכלנו במסעדה סינית חביבה, שם הראיתי לו את רזי האכילה במקלות. הוא סיפר לי כי בניו-יורק מפעילים עליו לחצים רבים יותר מאשר בירושלים, מקום שם כבר התרגלו ל"מוזרויות" שלו. ועם זאת בניו-יורק קל לו יותר לחמוק אחרי התפילה בערב-שבת ולקחת מונית לעיר הגדולה מבלי שיבחינו בו. אין ספק כי עיר-החטאים הגדולה בהחלט מאפשרת לו פרספקטיבה נוספת על העולם שבחוץ, מעבר לעיר-דויד, שעל-אף כל קדושתה יש בה עדיין פרובינציאליות כלשהיא.

המשכנו ושוחחנו עוד הרבה, על מגוון נושאים – חלקם פרטיים בתכלית ועל כן לא אזכירם פה. כשנפרדנו נסעתי אני חזרה למלון, ואילו הוא המשיך להסתובב במנהטן ולשתות בעיניים צמאות את פלאיה. חשבתי לעצמי עד כמה התמזל מזלי שפגשתי בו, ועד כמה אני חייב תודה לבלוגיה, שבלעדיה פגישה כזו לא הייתה מתאפשרת. כבוד הרב, אני יודע שאתה קורא כאן, ואני מקווה שהצלחתי לעמוד במשימה ולכתוב את הפוסט הזה כראוי. אני גם בטוח שעוד ניפגש. 

רבי עקיבא איש צנוע

היה רועה בין הרועים

את עדרי כלבא שבוע

עד שנתו הארבעים

ראתה אותו רחל

בתו של כלבא שבוע

ראתה אותו רחל

והוא מעולה וצנוע

אמרה לו רחל בחשאי

קח אותי לאישה

בתנאי שתקדיש זמנך

ללימוד התורה הקדושה

רבי עקיבא....

והיו גרים במתבן

בגורן אחד לא ידוע

זוג אחד פשוט ללא שם

שהיה מעולה וצנוע

ובבוקר היה מלקט

התבן מתוך שערה

אמרה לו רחל - תהיה אהובי

גדול בתורה

רבי עקיבא....

קם הרב ונסע לבירה

לגמוע תורה כמבוע

ושם בגורן נשארה

בתו של כלבא שבוע

ומקץ עשרים שנה

כאשר הלבין שערה

שב בעלה לביתו

והוא גדול בתורה

רבי עקיבא...

חזר הרב לביתו

וכל נפשו געגוע

חזר הרב אל אשתו

בתו של כלבא שבוע

הדפוה משם תלמידיו

אמרו לה סורי אישה

אמר הרב - הניחוה

כי היא תורתי הקדושה

רבי עקיבא....

רבי עקיבא 

ביצוע: רבקה זוהר

מילים: דליה רביקוביץ'

לחן: מוני אמריליו