ט אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:  רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל.  י טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶםוְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ:  מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ.  (דברים פרק כ"ט)  

בפרוש השעה שש בערב נשמע פתאום רחש משונה במסדרונות המשרד. הזמזום החלוש הולך ומתגבר לכדי רעש ממש, קולות שקשוק ותקתוק מעורבים בשברי מילים. אל המסדרון נכנסים אז, במלוא הדר, אישה אחת רחבת-גרם ורמת-קול, ועמה איש אחד, שתוקי וכפוף. אלה הם סווטה וניקולאי, המנקים.

כידוע, חלק מהצ'ופרים המזומנים מששת ימי בראשית לעובדי ההייטק המפונקים הוא מנגנון משומן היטב של ניקוי וצחצוח המשרדים. לכאורה אתה אמור לפרוש ממשרדך לעת ערב, כשהשולחן מלא בעטיפות של עוגיות והפח גדוש בקרטונים של פיצות, ולשוב בבוקר לחדר מצוחצח למשעי אחרי טיפול מסור של הגמדים הנעלמים. ברם, מסתבר שלגמדים יש רצונות משלהם. לדוגמה – הם לא ממש אוהבים להיות נעלמים. לא ממש נוח להם להגיע מאוחר, ולא ממש משנה להם שהמשרדים עוד הומים אדם. הם באים כשנוח להם – ונראה אם מישהו יעז להגיד משהו.

וכך, בשעה שש לערך מופיע הצוות המובחר בשעטה, ומשתלט על הממלכה. וכל מי שאיתרע מזלו להימצא במשרד באותה העת מתכווץ ומנסה להעלים את עצמו מפחד הפולשים הסלאבוניים, פן יבולע לו.

אם במקרה שתית קפה ואתה מתעתד להניח את הספל בכיור, מיד תזכה למבט זועף מטעמה של סווטה הקוצפת במטבח. ככלל, מהשעה שש ואילך עדיף להשתמש בכוסות חד-פעמיות, ועוד יותר עדיף לא לשתות בכלל עד אור הבוקר. באותו אופן, רצוי להתאפק מביצוע פעילויות התפנות גופניות, שכן השירותים נחסמים על-ידי ניקולאי העומד בפתחם כצרברוס זה, זעוף גבות ומצומצם אישונים.

סווטה וניקולאי, שונים הם איש מרעותו כמו אר-טו-די-טו וסי-ת'רי- פי-או. לעתים אתה תמה כיצד בכלל הצטוותו זה לזו.

סווטה, למשל, היא גבוהה וגדולה, וקולה יוצא מסוף העולם ועד סופו. מרגע הגיעה למשרד היא אינה מניחה מידה את הטלפון הנייד, בו היא מנהלת שיחות ארוכות ומייגעות עם מאזינים עלומים בצדו השני של הקו. מיהם אותם בני-שיח, זאת לעולם לא נדע. את שיחותיה הארכניות היא מנהלת ברוסית מהירה ובדציבלים שערורייתיים. כשהיא עומדת ליד הכיור חוזרים הדי-הקול מארונות המטבח וממלאים את החלל, ומלוא כל הארץ כבודה. שברי "חראשו" ופיסות "פסיו" ניתזים מן הקירות וחודרים ברעם אל חדריהם של החפצים לעבוד, רומזים להם כי הגיעה העת להתקפל ולפנות את השטח.

ניקולאי, לעומתה, הוא נמוך ומוצק, ואינו אומר דבר. לעתים אני תוהה אם ניטלה ממנו יכולת הדיבור עוד בילדותו, או שמא הוא פשוט מתכווץ מפני נוכחותה האומניפרזנטית של סווטה, שמשתלטת על כל רוחב-הפס הזמין. ניקולאי סובב במסדרונות כשהוא ענוד גופיית רשת שחורה החושפת שלל קעקועים מזרי אימה. מאחוריו הוא גורר שואב-אבק מגודל, כמו כלבלב צייתני ומסור. לפרקים הוא עוצר ונועץ את זנבו בשקע חשמלי כלשהו, ואז עולה מן השאבק נהמה גרונית המאיימת להחריש אף את קולה הרועם של סווטה. מי מעובדי-המשרד שעוד עמד בפרץ דיבוריה של זו, ולא עזב את שולחנו למרות הרמזים העבים שפיזרה, יתאלץ כעת להניח לקרנות המזבח ולפרוש לביתו. שכן אין כל אפשרות מעשית להמשיך בדיאלוג עם מוזות העבודה כשתותחי-השאיבה רועמים ברקע.

ובכן, אוסף לו העובד המותש מקרַבות הווליום את חפציו, אורז באי-רצון את מטלטליו, ומתנתק משולחן העבודה הממשיך לקרוא לו כסירנה זו, בקול מתוק מדבש. יוצא הוא מחדרו אל המסדרון, ומשרך רגליו באי-חשק לכיוון הבית המשמים, שם ממתינים לו משפחתו, תחביביו ושאר עיסוקי-הפנאי שלו. מאחורי גוו משלחים אליו ניקולאי וסווטה מבטי-משטמה כאומרים "ברוך שפטרנו מעונשו של זה".

אחרי עזיבתו של אחרון העובדים נותרים הם שליטים יחידים בממלכה, שהתפנתה בלעדית אליהם ולפעילותם הלילית. מהי פעילות זו – לעולם לא נדע. איש מעמיתינו לא ראה לעולם איך מתנהל המתחם עת נותרו בו רק סווטה וניקולאי. אולי הם הופכים אותו לדיסקוטק סוער? או שמא לשוּק, בו נמכרים מוצרי חלב איכותיים וביצי חופש כתומות-חלמון? את זאת אין איש יודע.

ובהגיענו אל המשרדים למחרת, השכם השכם בבוקר, הכול שקט ושלו ונקי למשעי. אין זכר לניקולאי. אין שריד לסווטה. ויום העבודה פורץ באון, על ישיבותיו, דיוניו ומפגשיו, על גלגול כספיו והצגת רעיונותיו, וממשיך הוא אל צהריו ואל ערבו – עד השעה שש. שאז שוב מגיע הצמד, רענן מתמיד. וזרח השמש, ובא השמש, וגלגל סובב בעולם, ושב על עקבו, וחוזר חלילה.

אז במצב הנוכחי,

כשלא הכול הכי-הכי

מה כבר צריך הבנאדם

 אם לא לשמור על ראש נקי

לכן לפני כל פעולה

ניקוי הראש הוא הכרחי

בשלב ראשון ניקוי פרצוף

שטיפת המוח וקרצוף

פנס כחול בעין שמאל

סתימה באף שלא ייזול

כיוון של פילטר הדמעות

שינוי והחלפת דעות

איזון אוזניים וגירוז

וזהו זה אפשר לזוז

וזהו זה אפשר לזוז

וזהו זה אפשר לזוז

אז במצב הנוכחי 

ביצוע: צוות ניקוי ראש

מילים: אפרים סידון

לחן: ירון גרשובסקי