ה וְהִנֵּה חוֹמָה מִחוּץ לַבַּיִת, סָבִיב סָבִיב (יחזקאל פרק מ')  

אז הנה סיפור על איש אחד שפלירטט אתי הרבה בצ'ט, ואני בכלל לא הייתי מעוניין. קודם כל הוא היה בן חמישים פלוס. ואפילו שהוא שלח לי תמונה והוא נראה הרבה יותר צעיר, וגם אמר שהיא ממש ממש מעודכנת, אז אני לא קניתי את זה. נכון, היה לו גוף טוב, והיה לו ראש מגולח, והוא נשמע די אינטליגנטי, אבל איכשהו זה לא הסתדר לי.

אז מתישהו הוא אמר שהוא מעשן, ואני ישר נתפסתי לזה ואמרתי שאם זה ככה אז זה ממש ממש – אבל ממש ממש – לא מתאים לי כי אני פשוט לא יכול להיות אפילו דקה ליד מישהו מעשן. וזה הרי בכלל לא נכון. אבל איכשהו זה יצא לי נכון ונפרדנו ב"ביי", וזהו.

ואז, כמה חודשים אחרי זה, ראיתי תמונה שלו באטרףדייטינג. ופתאום הוא נראה לי נחמד, ואולי סתם הרגשתי קצת לבד. אז כתבתי לו "היי" והוא ענה לי בכיף, וקבענו שהוא יאסוף אותי מאצלי בעוד בערך שעה, כשהוא בדרך מהעבודה שלו אליו הביתה. וזה נשמע לי סבבה לגמרי.

אחרי שעה כזה הוא התקשר ואמר שהוא למטה, אז ירדתי ונכנסתי אליו לאוטו ונסענו לכיוון הבית שלו, בערך בסוקולוב פינת שמעון התרסי. ובדרך דיברנו והיה ממש נחמד. הוא סיפר לי על העבודה שלו, ואני סיפרתי לו על שלי, ועשינו כמה סיבובים עד שהצלחנו למצוא חניה כי חניה שם באזור שלו זה ממש בלגן. ולי כבר התחילו לרוץ בראש סרטים. סרטים טובים, אני מתכוון. וכשהוא פתח את הדלת של הדירה ישר חשבתי שיהיה מה-זה-נחמד לעבור לגור שם איתו.

היה נורא חם בדירה כי היה אמצע יולי והיא עמדה כל היום בלי אוורור. אז הוא הדליק מזגן והדליק טלוויזיה והדליק סיגריה, ואז התפשט ועבר לבגדי בית – מין שרוואל כזה וחצי גוף ערום. ואני, שהייתי יותר במין כאלה בגדי יציאה, פשוט הורדתי אותם וישבתי לידו על הספה בזמן שהוא עישן, ושנינו הסתכלנו על "רוקדים עם כוכבים" ודיברנו על כמה שהרקדן הזה כוסון והרקדן ההוא כוסון. וקצת התמזמזנו תוך כדי, והיה נעים כזה.

והוא סיפר עוד קצת על עצמו, ואני סיפרתי עוד קצת עלי, והוא הדליק עוד סיגריה. וסתם שכבנו שם ביחד על הספה בצורה הכי ביתית שאפשר וזה היה מה-זה-כיף. ושוב חשבתי על איך זה יהיה לגור איתו שם. אני יודע, מחשבות טיפשיות כאלה, שלא צריך לחשוב. אבל בכל זאת הם באו לי לראש ולא גירשתי אותם משם.

ואז התוכנית נגמרה והצעתי שנעבור אליו למיטה. ואז הוא אמר שלא בא לו.

בהתחלה חשבתי שלא שמעתי טוב. אז שאלתי שוב והוא לקח שכטה מהסיגריה ואמר שוב את אותו דבר. אז נעמדתי קצת ואמרתי – לא בא לך עכשיו? והוא אמר לא, לא בא לי בכלל.

הרגשתי מין בעיטה כזאת בבטן. כמו כשאתה קורא עיתון ופתאום מישהו בא מאחורה ועושה לך "בּוּ!". והלכתי להתלבש, והסתכלתי עליו בעיניים רעות. והוא נראה מופתע. או אולי רק עשה את עצמו. ואז אמרתי לו ברשעות שחבל שהוא בזבז לי ככה את הזמן. והוא אמר שדווקא היה לו נחמד, והוא לא מרגיש שזה בזבוז זמן, וחבל שאני אומר ככה. אבל אני כבר באמת לא ידעתי מה להגיד או מה להרגיש יותר. ויצאתי מהבית, והלכתי ברגל חזרה, כל הדרך מסוקולוב פינת שמעון התרסי אלי הביתה. וכל הדרך זמזם לי בראש מין קול שדוני כזה שמוציא לשון ואומר "נה נה נה נה נה".

אור כחול כהה

זה עוטף אותך ברחמים

צף אתה הוזה

מרחף בעולמות גבוהים

אתה אולי יודע הכול

ורואה את הסודות גלויים

אתה ודאי רגוע מאוד

זה עוטף אותך ברחמים

נח בתוך אימך

היא תיתן לך תמיד הכול

כשיבוא יומך

יש לך תמיד לאן ליפול

בסוף אתה תצא לעולם

ומיד אתה תרגיש כאב

אור חזק מכה בפנים

ואתה מתחיל להיות רעב

אל תמהר

אל תמהר לצאת

אל רגע האמת

אל תישבר

בסוף תצא אלי

כשאקח אותך בזרועותיי

אני תמיד אוהב

זה ודאי יכאב

כי אפילו אם האל שומר

בחוץ זה לפעמים בוער

שוב אתה בועט

כבר אבדה לך הסבלנות

בתוכי נובט

ורוקם לעצמך זהות

בסוף אתה תצא לעולם

ומיד אתה תרגיש כאב

אור חזק יכה בפנים

אעטוף אותך ברחמים

אל תמהר...

עטוף ברחמים 

ביצוע: ריטה

מילים: אהוד בנאי

לחן: רמי קלינשטיין