ג וְחָנִיתִי כַדּוּר, עָלָיִךְ; וְצַרְתִּי עָלַיִךְ מֻצָּב, וַהֲקִימֹתִי עָלַיִךְ מְצֻרֹת.  (ישעיהו פרק כ"ט)  

פעם אחת, לפני כמה שנים, פנה אלי באטרףדייטינג מישהו והציע לי להיפגש. הוא אמר לי ששמו ברק, שהוא בן עשרים וחמש, חטוב ונאה, ואוהב לפגוש מבוגרים ממנו. בדרך כלל אני לא מתלהב ממפגשי אביב-חורף שכאלה, אבל כנראה הייתי חרמן, וכשהצ'ופצ'יק בדוֹם לא שואלים יותר מדי שאלות. אז הסברתי לו איפה אני גר, ותוך חצי שעה נשמע צלצול בדלת.

פתחתי, ומולי עמד עלם חמודות בעל חיוך ביישני. מתחת לחולצת הטריקו הצמודה אפשר היה לראות בקלות שהוא עוסק בספורט, ואני כמובן התבלבלתי אפילו יותר. הוא נכנס, התיישב, שתה משהו, ואז, במקום לקפוץ ישר למיטה כמו שמקובל, התחיל לספר לי את סיפור חייו.

כמו שיודעים הקוראים הקבועים, זה לא עניין כל-כך נדיר כמו שזה נשמע. קורה לא פעם שסטוצאי מתקשה להתקשות מייד, ומבקש להכיר קצת קודם את הפרטנר. חלק מהחפוזניקים הם באמת אוהבי-אדם, ומעניין אותם ממש לשמוע ולהשמיע, בטרם פונים אנו למלאכת התשמיש. יש גם כאלה שהם פשוט פטפטנים בלתי-נלאים, שמתישים את בן –שיחם עד שהוא מתחרט שהזמין אותם. ובחלק מהמקרים כל מה שהם רוצים זה רק לזיין את השכל ותו לא, ישמרנו השם.

אבל המקרה שלפנינו היה רגיל יותר, של מישהו שרוצה להכיר קצת לפני שניגשים למנה העיקרית. וכמו שקורה הרבה פעמים, מבחינתי זו הזדמנות לשמוע עוד סיפור מעניין שאוכל אחר-כך לרקום ממנו פוסט.

ובכן, ברק מתגורר באחת משכונותיה הפחות טובות של הרצלייה, שם נולד, גדל וסיים את חוק לימודיו, לפני שהתגייס. לפי מה שסיפר, נשמע שילדותו הייתה מאושרת למדי, למרות שהפרוטה לא הייתה שכיחה בביתם, והמשפחה נאלצה לחיות בצמצום. המשענת החברתית שלו הם "החבר'ה" – קבוצה קטנה והדוקה של צעירים שגדלו ביחד, והם מלווים זה את זה מגיל צעיר ומהווים האחד עבור השני רשת בטחון חברתית. החבר'ה עזרו לו כשהתקשה בלימודים, תמכו בו כשכמעט נשר מביה"ס, וליוו אותו אל לשכת הגיוס כדי לוודא שהוא לא מתחמק. מסתבר שברק היה תמיד נער קצת בעייתי, אבל בזכות החבר'ה לא נפל. הוא התגייס, שרת כאפסנאי בבסיס דרומי, וסיים את שרותו המלא כחוק.

מאז שהשתחרר עברו כבר כמה שנים, וברק "מת" לעבוד במקצוע – כלומר כאפסנאי, מחסנאי, או משלח-יד דומה. בצבא הוא גילה שהוא נהנה מהעבודה הזו ועושה אותה לא-רע, אבל לצערו הוא מתקשה למצוא עבודה כזו, משום שהביקוש אינו רב ואין לו תעודת בגרות מלאה. בינתיים הוא עובד כמאבטח, עבודה קשה ומתישה, אבל ממשיך לחפש.

ככלל, הסתבר לי, ברק הוא בחור אופטימי ומאמין שיהיה טוב. לא כקלישאה, לא כְּביטוי המופרח בהיסח שפתיים – אלא ממש. הוא נלחם, לא מוותר, ובזכות החבר'ה גם שורד ומצליח. היה לי כיף ואפילו מרגש לשמוע כל זאת.

אבל אהבתו הגדולה באמת של ברק אינה מתחבאת בין מדפי הברזל של המחסנים או על מסך המחשב של התוכנה הלוגיסטית. ברק משחק כדורגל עם החבר'ה בערך מגיל אפס, והוא משחק כנראה די טוב. בשלב כלשהו, כשהיה תיכוניסט, התקבל גם לקבוצת הנערים של מכבי ת"א והחזיק שם מעמד כשנתיים, אבל קשיי החיים גלגלו אותו החוצה משם. ועדיין, שלוש פעמים בשבוע, הוא מקפיד לשחק עם החבר'ה במגרשם המוזנח שבהרצלייה העיר. בגשמים השוטפים, כמו תחת שמש קופחת, הם נפגשים בין השערים ומפליאים ללהטט. מדי פעם מזדמן לאזור צייד-כישרונות כזה או אחר ומביט בהם בשתיקה, סיגריה בפיו, תוך שהוא אומד את יכולותיהם. הענף, מסתבר, משווע לחבר'ה צעירים ומוכשרים, ולעתים ניתן למצוא כאלה בשכונות נידחות, ממש כיהלום גולמי הזקוק לליטוש. ברק מקווה שיום אחד עוד יגלו אותו, ואז לא יצטרך לחלום אפילו על עבודת המחסנאות הנחשקת. בחלומותיו הוא בועט בכדור על מגרש אירופי מסגנן, מצליח להשחיל אותו אל השער ממרחק, והחבר'ה שלו מוחאים לו כף נרגשת בינות לקהל הרב. ברק התוודה על כל זאת בפני, ועיניו נמלאו לחלוחית, דוק של התרגשות, ואפילו דמעה קלה נדמה שחמקה לה מזווית העין.

ומה, הקשיתי, מה בדבר זוגיות? קשר? חבר? בחור כמוך יכול הרי למצוא לו בן-זוג בקלות, ובכך להקל על היומיום העצוב-מעט. והרי נעים יותר לרקום חלומות ולקוות בשניים, האף אין זאת?

ברק הצטמרר. אף אחד לא יודע עליו, ולאף אחד אסור לדעת. וכי היאך יוכל ברק, הכדורגלן המהולל, לצאת מהארון בפני חבריו, בפני עמיתיו לקבוצה השכונתית, בפני החבר'ה המיתיים עמם גדל מגיל אפס? פדיחה!

טעם מר נותר בפי אותו יום, למרות מתיקותה של ההתעלסות. תמיד חשבתי שההתחבאות וההסתרה נעלמו מן העולם בדור הזה, ועתה נוכחתי בטעותי. לא כל מקום הוא תל-אביב, ולא צריך להרחיק עד יקנעם או דימונה כדי למצוא דעות קדומות, לחץ חברתי והומופוביה עצמית. לא פגשתי שוב את ברק מאז אותו יום, למרות בקשותיו החוזרות ונשנות, שדעכו לבסוף. אבל אכזבותיי הן כאין וכאפס לעומת המטען שהוא עצמו ממשיך לשאת. אני מקווה בשבילו שימצא עבודה מחסנאית כאשר ביקש, ואפילו שיתגלה על-ידי צייד כישרונות, ויגיע יום אחד למגרש של הגדולים. אבל יותר מכל אני מקווה עבורו שימצא את הדרך לשלב בין החבר'ה שלו לבין יציאה מהארון. שכן אחרת הוא מבשל לעצמו חיים של מחבוא, של הסתרה, ושל סבל.

הייתי נער בשכונה יפה

לכדורגל הייתה לי אהבה

הייתי רץ, מבקיע בין החיבורים

ימי ילדות מאושרים.

וכשגדלתי לימדו אותי תמיד

איך לנצח ואיך לא להפסיד

רציתי להיות אלוף האלופים

ולכבודי היו שרים

או... חולה על כדורגל

או... חבל לי על הזמן

או... הניפו את הדגל

או... הגביע כבר מוכן

יש בי אור, חוגג עד אור הבוקר

יש בי אור, קבלו אלוף חדש

יש בי אור, אני תמיד בכושר

תנו כבוד למלך המגרש

תמיד רציתי לתת את הנשמה

עם כל הכוח לכבוש את העונה

אדם צריך לשאוף לכל התארים

זו משנתם של אלופים -

או... חולה על כדורגל...

יש בי אור, חוגג עד אור הבוקר...

מלך המגרש 

ביצוע: אייל גולן

מילים: זאב נחמה

לחן: זאב נחמה ותמיר קליסקי