אט-אט עולה ומתחזקת התחושה, והופכת להרגשה מוצקה וממשית. ניצנים של תהייה נפתחים, וצומחים לכדי החלטות קונקרטיות. כפתורי-בוסר מבשילים לפירות בשרניים, הקוראים לנעוץ בהם שיניים. הפּוּר נפל. שעון החול החל לזלוג את גרגיריו. הגיעה העת לקום, ולצאת, וללכת. ללכת לי הלאה.

אני נמצא כבר חמש וחצי שנים באותו מקום עבודה. אצלנו, אנשי ההייטק, זה כמעט נצח. אבא שלי עבד כל חייו באותו מקום. בדור שלי כבר מדלגים ממקום למקום פעם בשנתיים-שלוש. אנחנו תזזיתיים, חסרי סבלנות, מסתכלים תמיד מעבר לכתפו של בן-שיחנו. מחפשים כל הזמן את הדבר הטוב הבא.

גם כשיש יותר אורך-רוח, עדיין הזמן פועל לרעתנו. בשנה הראשונה במקום עבודה חדש אתה לומד את הביזנס. החל מהשנה השנייה אתה מתחיל לתת תפוקה. בשנה השלישית והרביעית אתה במיטבך, תורם, גדל, נהנה. בשנה החמישית אתה כבר זע באי-נוחות על הכסא. קצת חוזר על עצמך. קצת משתעמם. קצת מתחיל לחשוב על קידום, על שינוי, על משהו חדש, ואחר, ומסעיר.

בחברות גדולות אפשר לזוז – כלפי מעלה, ואם לא אז אולי הצידה. בחברות קטנות המצב סבוך יותר. הפירמידה צרה וצפופה. אין הרבה מקום למשחק. ועם זאת כשאתה נמצא בארגון מסוים יותר מחמש שנים, אתה כבר עוטה אותו כמו עור שני, כמו בגד שקשה לפשוט. ההחלטה אינה קלה. ההתלבטות אינה פשוטה. אתה משכשך בגיגית של דילמות, חוזר ובונה טבלאות של "בעד" ו"נגד", מוחק ומתחיל מחדש. אבל בסוף הדברים מתגבשים וההחלטה נופלת. עם כל הצער שבדבר – צריך לקום וללכת.

הלכתי לדבר עם הבוס, והשיחה הייתה מצוינת. סיכמנו שאכן הגיעה שעתו של "הגוזל" לפרוש כנף ולפרוח מהקן החם. הוא הבטיח לסייע לי בכל שאבקש, לפתוח בפניי דלתות, להמליץ עליי בחום, לסייע לי בהתלבטויות שעוד צפויות לי. מצד אחד, לא קל לי עם ההבנה שאין לי מקום להתקדם בארגון שבו אני נמצא כבר זמן כה רב. מצד שני אני שמח ליד המושטת לעזרה, ובטוח שהיא אכן תסייע לי בהמשך דרכי.

תהליך החיפוש אינו פשוט, וזאת בלשון המעטה. יש כאן רכבת-הרים רגשית, המורכבת מרגעים של שמחה גדולה ומדקוֹת של חרדה עמוקה. החלטתי לחפש עבודה באותו תחום בו אני נמצא כיום, ובו ביליתי את שבע השנים האחרונות. אך זו היא תעשיה קטנה וצפופה, ואין בה הרבה משרות פנויות בכל רגע נתון. ומצד שני, יש עכשיו תקופה של פריחה בתחום ההייטק, ואין זמן טוב מזה לחפש עבודה. אני מנסה לחשוב גם "מחוץ לקופסה" – על תפקידים שונים, על מקומות עבודה מסוגים שונים, על נסיעה לחו"ל לתקופה קצרה או ארוכה... אני מהרהר מעט גם על תחומי עיסוק אחרים לגמרי, אבל אותם אני משאיר לסוף הרשימה, אחרי שאמצה את הדברים שמדברים אלי יותר.

לעתים אני משתעשע גם במחשבה לפתוח משהו בעצמי. אינני טיפוס של יזם, אבל בכל זאת יש בכך משהו מרתק. הדבר אינו פשוט כלל – צריך לבנות תכנית עסקית מוצקה ובהירה, לחשוב על המשקיעים הנכונים, לצאת להתדפק על הפתחים, ולהיות נכון לאכזבות חוזרות ונשנות. מי כמוני יודע – הרי הייתי בצד השני של המתרס פעמים כה רבות. אני משתעשע ברעיון, הופך בו והופך בו, לעתים הוא קוסם לי מאוד, ולעתים נראה לי פתאום כעוּר ומלא חטטים – ומייד חוזר לחייך אלי. אולי, מי יודע...

החיפושים הם מתישים מאוד וגוזלים זמן רב, וגם תעצומות נפש. אתה רודף אחרי אנשים, מנסה לקבוע פגישות, נדחה על הסף אבל חוזר ומתעקש. הייתה לי פגישה אחת מצוינת, אבל אחרי כמה ימים חזרו אלי ואמרו לי שאני מבוגר מדי. הייתה לי פגישה אחרת אליה באתי עם ציפיות רבות, אך בן-שיחי אמר לי מייד שאין שום סיכוי שיקבלו אותי, משום שיש להם כבר כמה אנשים בעלי פרופיל זהה. ועם זאת הבטיח לקשר אותי עם מקומות אחרים, וגם עמד בהבטחתו.

לפרקים אני שמח ונלהב להרפתקה, ולעתים אני נחרד ובני-מעיי הומים. יש משהו מאתגר בהתחלות חדשות, המעלה חיוך על השפתיים ומזרים אנרגיה לעורקים. ויש משהו משתק בתחושה שהשעון החל לתקתק ועם זאת אין עדיין שום דבר ממשי על הפרק. יש ימים בהם אני חוזר הביתה סחוט ומיואש – אבל למחרת אני קם מאושש ויוצא בצעד קל למשרד. יש ימים אחרים בהם אני חוזר מפגישה טובה, כולי מלא מרץ, ומתחיל כבר לתכנן את צעדיי – ואז אני מזכיר לעצמי שאל לי להתהלל בחוגרי את האפוד, כאילו כבר הייתי מפתח את קישוריו. אולם בסך הכול אני שומר על אופטימיות, ומאמין שההזדמנות עוד תגיע.

אחת מתופעות הלוואי של התקופה המטלטלת הזו היא ירידה בלהט הכתיבה. כמו שוודאי שמתם לב, אני מגיע לפה לעתים רחוקות יותר, ולא תמיד מוצא גם זמן לעיין בכתביהם של חבריי כאן בשכונה. בנוסף, התחלתי במקביל גם בתהליכים של חיפוש דירה, במטרה למכור את זו שלי ולרכוש אחת טובה הימנה. אין ספק שזו בפני עצמה מטלה לא קלה, ולעתים כמות הטלטלות מוכפלת בשל כך. רבים מציעים לי להקפיא את חיפוש הדירה בתקופה בה אני מחפש עבודה. ומצד שני, דירתי שלי כבר קצת צרה עלי, ודירה חדשה יכולה להרחיב את דעתי עד מאוד. כך שבינתיים החלטתי להמשיך גם בפעילות זו.

אז אנא סלחו לי על הורדת הקצב, ואחלו לי הצלחה. אני מבטיח בכל זאת לשמור על קשריי כאן, גם אם ארופף מעט את המשמעת בתקופה הקרובה. ואין ספק שאעדכן ברגע שיצוצו הזדמנויות מבטיחות, הן בתחום המגורים והן במישור התעסוקתי. וכמובן, מה שלא יהיה, אני ממשיך לצפות ב"כוכב נולד 5" מדי שישי ושבת. סדר שיהיה פה!