טו וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה, מִן-הָהָר, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת, בְּיָדוֹ:  לֻחֹת, כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶםמִזֶּה וּמִזֶּה, הֵם כְּתֻבִים.  טז וְהַלֻּחֹתמַעֲשֵׂה אֱלֹהִים, הֵמָּה; וְהַמִּכְתָּב, מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּאחָרוּת, עַל-הַלֻּחֹת. (שמות פרק ל"ב)

בדרך כלל, בעקבות פיבלושו של פוסט כזה או אחר בבלוגי, המקסימום פידבק שאני מקבל מהקוראים הוא תגוביות כאן בחלון – בסגנון "רXש!ן שולתתתת!!!!1" ושאר מרעין בישין. ביום טוב אני זוכה להתחרעות תגובייתית רבת-חן מצד חבריי המזגניים, הפוסיקטאים, החבצלים והצ'יפים. ואילו ביום רע אני יכול לחכות עד בוש לאנשים (אנשושים!!!1) שיגיבו, ואין פוצה פה ומצפצף.

והנה, לפני כמה ימים, בעקבות פיבלושו של הפוסט האחרון על ברלין ודוביה, נחת פתאום בתיבת האימייל שלי מכתבון רשמי מכתובת בלתי מזוהה. ברגע הראשון חשבתי לדלט אותו מחשש ספאם-בישה ושאר מזיקין. למזלי לא עמדתי בפיתוי (עליו בונים כל כותבי הוירוסים) ופתחתי את המייל.

בתוכו גיליתי מסמכון קטון ומשעשע להחריד, מעין תגובית רשומה לפוסטי זה האחרון. כשקראתיה לא יכולתי שלא לפצוח בצחוק רם, שהביא למשרדי עשרות סקרנים תמהים, לאמור – על מה כל המהומה? ובכן, ביקשתי מן הכותב רשות לפרסם כאן את מכתבו, כתבו כלשונו. האיש הטוב הסכים בנדיבות, והרי המכתב לפניכם כדי שתוכלו ליהנות גם אתם. גבירותיי ורבותיי, תנו לו כפיים.

לדוד איש חמודות ,                                  

נהניתי הנאה מרובה למקרא פוסטיך .הלשון המשובחת, ההומור העדין הסיטואציות המשעשעות ושילוב  פסוקי המקרא ,מאמרי החכמים  והשירים,  שהוא לכשעצמו מלאכת מחשבת.

הגעתי לבלוג שלך , לראשונה,  דרך הפוסט על פסטיבל הדובים בברלין , אירוע  שסיקרן אותי  מסיבות אישיות וכמאמר חכמים הגעתי בגלל המידע ונשארתי בגלל ההנאה...

ולפני שתאמר "הנה עוד טרחן משועמם שבא לייגע אותי" רציתי לספר לך על האסוציאציה  הדובית -גרמנית שבשלה הגעתי עדי הפוסט הברלינאי שלך .תרצה – תקרא לא תרצה -השלך לפח הווירטואלי...

לפני כחמש שנים בשיא ימי האינתיפאדה,  כשאוטובוסים התפוצצו חדשות לבקרים ברחובותינו מצאתי בפורום של גוגיי מודעה באנגלית של צעיר יהודי אמריקאי שעתיד להגיע  לביקור בארצנו הקדושה ומחפש קשר עם דוב ישראלי . למודעתו צרף כתובת דוא"ל .הסתקרנתי, כתבתי ובמענה שלח לי הלז  את  מס' הטלפון במעון הסטודנטים בירושלים שבו הוא עתיד להתאכסן ואת תמונתו: נאה להלל, שיערו שטני  כערימת חטים ,אפו כמגדל דוד  עיניו ירוקות  כבריכות בחשבון וגופו בנוי לתלפיות כאשר אהבתי.

עם הגיעו לארץ התקשר אלי וקבענו להיפגש בעיר הגדולה.ישבנו בבית קפה על גדות הטיילת וג'רי – זה שמו  לגם מיץ גזר וסיפר לי על קורותיו. הוא בן למשפחה יהודית רוסית שהיגרה ממוסקבה  לארץ האפשרויות  בשנות החמישים , למד  תואר ראשון ושני בספרות והיסטוריה ומלמד בבי"ס תיכון יהודי בניו יורק  וזה ,כך אמר,  שולף בצהלה  מארנקו תמונה, "החבר שלי" והוא גר בברלין .

עיני כמסתבר התעגלו להן כצלחות מרוב תדהמה למראה הדמות שנשקפה אלי מן התמונה  ופי נפער . "אתה בוודאי מתבדח" אמרתי . "למה" שאל בקול נעלב .בתמונה , על רקע אגם שליו מוקף עצים וירק  , נראה  עוג מלך הבשן , עגלון מלך מואב  או גולית הפלשתי   ,לפי הדימוי התנכי החביב על הקורא :

 גבר כבן חמישים + , שש אמות וזרת קומתו , קרח לחלוטין, ראשו ראש ביצה  , עיניו סדקים  מכווצים מעל לחיים תפוחות מרושתות בנימי דם  , שפמו כשפם כלב ים וזקנו  השחור מגודל פרע  , עורפו עורף פר ,זרועותיו כמנור אורגים , כרס ענקית משתלשלת לפניו , פלג גופו התחתון נתון ב"לדרהויזן" בוואריים עם כתפיות עור . פלג גופו העליון עטוי  כתונת חסרת צורה  שממפתחה נשקף חזה אדירים ורגליו החשופות   והשריריות נעולות בנעלי הרים מסומרות .

"זה דודי וזה רעי  ושמו בין הגויים פרנץ" , סח לי ג'רי.

מה מוביל בן טובים יהודי מניו יורק לקשר עם פר בן בקר בווארי המתגורר בברלין?!

ובכן סיפר לי ג'רי כבר בגיל צעיר חש במשיכה לגברים , בעיקר מבוגרים,   שעירים ובעלי בשר אך לא מצא את שאהבה נפשו. קיץ אחד והוא  כבן 25 יצא לטיול במדינות מזרח אירופה והתגלגל לברלין המעטירה . שם נשאו אותו רגליו למועדון דובים הנמצא במרתף ממרתפי העיר ובו  מצא גברים עבי עורף  ומגולחי ראש,חלקם מזוקנים ומשופמים  לבושים בגדי עור שכמותם לא שיערו אבותינו, שותים בירה בספלי אדירים וצוהלים בשפה גרונית  .עיניו נתקלו  באלה של פרנץ  ונפשו נקשרה בנפשו. פרנץ ידידנו הזמינו לביתו ולמיטתו ומאז עלו הכנסותיהן  של חברות  התעופה בקו ברלין- ניו יורק בטור הנדסי.

ג'רי הוסיף וסיפר לי על נפלאות דוביה הזכרים של ברלין ,שהרי סמל העיר הוא דוב...על מיני ארחי פרחי שאוהב פרנץ לאסוף אל מיטתו , כששניהם נמצאים משני עברי האוקיינוס ולדווח לו על נפלאותיהם בשידור טלפוני חי , על אחיו הניאו נאצי  וההומופוב של פרנץ ועוד ועוד. בשיא התיאור הכניסני ג'רי וירטואלית אל מיטתם המשותפת  וסיפר לי איך הוא בועל את פרנץ  , כשהלז עוטה רתמת עור שחורה לגופו  וקולר עור שחור לצווארו העבות  ובשיא תאוותו הוא זועק  "take it all in,  you nazi scum" ורעו עונה לו "give it to me, you bloody jew  ". בשלב מלבב זה נזכרתי בפגישת עבודה לא צפויה שנקבעה לי בהתראה קצרה , כיוונתי את ג'רי לגן העצמאות  שעליו קרא באתרי מסעות לגייז ונפרדתי ממנו על מנת שלא לפגשו עוד..

זהו!  אם מצא הדבר חן בעיניך עוד סיפורים באמתחתי שאשמח לשתפך בהם

שא ברכה,

בועז

נו, יקיריי? נכון שגם אתם רוצים לפגוש את בועז כמוני? ובכן הקורא החביב כבר הבטיח לי שאכן ניפגש, אלא שבשל עיסוקיו המרובים (ייבוא דבש? ייצור מזרונים לשנת-חורף נוחה?) נוכל לעשות זאת רק אחרי החגים. עד אז נמתין כולנו בנשימה עצורה, ואני מבטיח לדווח אם וכאשר יתבצע מפגש הפסגה המתוכנן. ואם אכן יש לבועז עוד סיפורים כאלה, אולי בכלל אייסד כאן את "פינת בועז" הקבועה שתאפשר לי לארח אותו מדי פעם (ולדלג על המטלה השבועית המשמימה של גירוד המוח כדי למצוא נושא לעוד פוסט).

הדואר בא היום

באוטו האדום

ולי נתן

מכתב קטן

מכתב עם בול

אולי הוא מאבי?

אולי מתל אביב?

אולי האח

כתב לי כך

מן הטיול?

הדואר ממה-הר

וטס מן החצ-הר

לכל מקום

יבוא יום-יום

שלו-הום, שלו-הום!

הדואר ממה-הר

וטס מן החצ-הר

שלום, שלום!

הדואר בא

מילים ולחן: נעמי שמר