הערה מנהלתית לפתיחה: אני שרוי ברגע זה בשדה התעופה של פרנקפורט-על-נהר-מאין, ממתין לטיסת ההמשך שלי מכאן לעמק הסיליקון. יש לי כשלוש שעות להרוג, ועל כן החלטתי לפבלש. יותר טוב מלכרסם בוטנים בלאונג', לא? מובן שלא היה לי זמן, כוח וחשק להכין פוסט בימים האחרונים, עם כל התרגשות לקראת הטיסה. וכאן בא לעזרתי ידידי הוירטואלי החדש, בועז. קבלו אם כן את בועז, מכה שנית.

קוראיי הנאמנים זוכרים ודאי איך הפציע במחוזותינו לפני מספר שבועות כותב-אורח חדש ומוכשר שזכה לכינוי "בועז" (למען הסר ספק: שמו האמיתי הוא נבוכדנצאר, והוא נער צעיר מעולי אתיופיה, המתגורר במושב "אוהד" שבחבל אשכול). 

בועז זה הבטיח לסייע לי ברגעים קשים בהם הופך מוחי לפיסת שעם, ואינו מצליח לייצר אף נושא מעניין לפוסט (קיפול כביסה? הכנת כריך? עוד יום במשרד?). למען האמת, נראה כי יותר משהעגל רוצה לינוק, רוצה הבועז להניק. שעל כן כבר הזדרז ושלח אלי פוסט שני מפרי עטו. והרי הוא לפניכם, מסופר ברהיטות מפיו של בועז עצמו.

אפתח בוידוי : אינני מרבה להשתמש בשירותיהם של נערי ליווי  . לא משום שאינני מסכים עם דברי הקושט והאמת  של בעל הבלוג  היקר לאמור :"סקס בתשלום מאפשר לך להיכנס למיטה גם עם כוסון-על חבל"זי, שיודע את העבודה יותר טוב מכל עשרת הזיונים האחרונים שלך ביחד. מישהו שבחיים לא היית מוצא לבד בבר השכונתי (או בגן) הקרוב למקום מגוריך". ולא מטעמי חסרון כיס,  אלא משום התחושה שבמפגש עם רובם ברור שהיעד העיקרי הוא לגרום  לך לגמור במהירות האפשרית כדי להגיע  ליעד הנכסף - השטרות שבארנקך . כשם שהם עבורי אובייקט מיני פלקאטי כך אני בעיניהם אובייקט כספי פלקאטי וזה איכשהו לא מתיישב לי  עם הצורך בקשר של משיכה הדדית ,  אפילו מן הזן הסטוצי.

אבל מה לעשות ולנוסע מזדמן במחוזות מסוימים על פני הגלובוס אין חלופות סבירות אחרות אם ברצונו להשביע את פרמשתקו ואת תשוקותיו. ניסיוני בהקשר זה מתמקד במדינות מזרח אירופה (למעט רוסיה)  אליהן אני מזדמן מדי פעם לנסיעות עסקים. כל ניסיון ליצור קשר זכר-זכר  במדינות אלה (למעט חריגים כמו פראג) נתקל בדרך כלל בשני מחסומים גבוהים : שפה והומופוביה.

במישור השפה: הרוסית שהייתה שפה מקשרת בין הסאטליטים האבודים של הדוב הרוסי נזנחה ונסוגה. האנגלית ,שפת הכפר הגלובאלי, עדיין צולעת לאטה למרות החשיפה לאינטרנט לטראנס ,לראפ ולהיפ הופ  אצל הדור הצעיר. ולכן ניסיון ליצור קשר  אינטרנטי מראש באמצעות אתרי היכרויות למיניהם הוא בעייתי למדי וגם פתיחה  בשיחת אקראי  בבר המלון , במסעדה או בבית קפה שתוביל למשהו מעשי היא צעד מעוט סיכויים ולעתים אף מסוכן.

(יעיד על כך יורגן ידידי,  איש עסקים  מאוסטריה , שמצא עצמו  במלונו המפואר בבודפסט עירום ועריה ובלי ארנקו שהכיל את כרטיסי האשראי  העסקיים  של חֵברַתו הבינלאומית הידועה  , לאחר שנער ליווי הונגרי הטמין סם הרדמה בכוס היין שהגיש לו  כהקדמה למעשה הדודים. ומיד  לאחר שנרדם  למשך כיממה , פצח מיידית במסע קניות של כמה אלפי יורו שיורגן המבויש נאלץ לשלם מכיסו. זאת  כי  החצוף הנ"ל  התלונן במשטרה שיורגן פיתה אותו בתואנות שווא לעלות לחדרו ואז  ניסה לאנוס אותו , תלונה שהמשטרה ההונגרית לקחה ברצינות . החצוף הסכים לבטל את התלונה , בתיווך חברת האשראי , רק לאחר שיורגן , מושפל ראש וזנב, הסכים לשלם את החוב)

מעל מחסום השפה  מרחפת כעננה ההומופוביה, שככל שמרחיקים מן המרכז מזרחה נעשית  מוחשית יותר ויותר. למרות שההצטרפות הגורפת לאיחוד  האירופי חייבה ברמה  פורמאלית שינויי חקיקה שהעניקו על הנייר זכויות רבות לקהילה הגאה בכל אותן מדינות,  מצ'כיה ועד רומניה , בפועל, ברמת הרחוב והקהילה , היחס החברתי נותר  עוין על גבול האלים . במקרים רבים . הסיכוי/ן  לחטוף אגרוף  בלקקן אם תפנה למישהו ברחוב או בגן ציבורי ברמיזה מינית הוא גדול למדי.   ואפילו  הסיכוי להיעצר  על ידי המשטרה  במקרה כזה הוא לא זניח .

באופן פרדוקסאלי העיסוק במקצוע העתיק ,כשמדובר בנשים במדינות אלה,  הוא דווקא תופעה מקובלת ויותר מנסבלת. בחדרי המלונות המשרתים אנשי עסקים תמצא  בתוך חוברות פרסום מהודרות  ומבריקות המיועדות  לתיירים , בצד מודעות  של מסעדות יוקרה , בתי קזינו  ובארים מהודרים גם מודעות פרסום בולטות  של מכוני ליווי ואירוח  ו"ג'נטלמנ'ס קלאבס" למיניהם. תמונותיהן של בלונדיניות שופעות חזה וארוכות רגליים המעטרות את המודעות לא משאירות מקום לדמיון  וגם בבאר המלון תמצא תמיד כמה נערות מצובעות  במיני קצרצר  וחולצות ספגטי ,שיעפעפו אליך  נכונות לאקשן . ואילו שירותים דומים מצד בנים הס מלהזכיר ...

לפני נסיעתי לאחת מבירות המדינות הבלטיות נועצתי ביורגן והוא הציע לי לפרסם מודעה באנגלית באתר המוביל לגייז באותה מדינה . בנוסח "איש עסקים מערבי מגיע לביקור בן התאריכים ...ומחפש בן לוויה נחמד וסקסי". כך עשיתי ולתיבת המייל שלי הגיעו לא מעט פניות . אחת מהן זו של לוקאס  שבתה את ליבי. הוא הציג עצמו כסטודנט בן 20 בטכניון המקומי במגמה  לעיצוב תעשייתי , שנהנה מקשר עם דוברי אנגלית, צירף מספר טלפון ותמונות שבניגוד לאחרים לא היו תמונות עירום זנותיות , אלא כאלה בהן נראה מלוא קומתו התמירה, עטור כובע צמר ומעיל פוך, מחליק על אגם קפוא כשתלתליו הבלונדיניים גולשים על כתפיו ועיניו הגדולות  הכחולות אפורות משוות ארשת מסתורית משהו  לתוויי פניו העדינים.

כשהגעתי לבירה הבלטית יצרתי עמו קשר . הוא נשמע עדין וקשוב. השיחה בנוגע לאתנן היתה קצרה ותכליתית  ."אני זקוק להשלמת שכר לימוד בסך 300 דולר שאני חייב לטכניון  ואין לי בעיית זמן " אמר.  "אבלה אתך  כמה שעות שתרצה אך עד 12  בלילה אני חייב להיות בבית" . מחמת הזהירות קבעתי אתו במקום מרכזי בעיר ולא במלון  . המקור נראה טוב יותר מהתמונות... הוא לחץ את ידי  בחמימות , שתינו כוס  יין חם  מתובל בציפורן בבית קפה  סמוך וניגשנו למלוני. לוקאס היה עדין ורך, נעים למראה ולמגע ועל אף שידע את מלאכתו  הוא שידר תשוקה וחביבות שהשכיחו ממני את הבסיס העסקי לפגישתנו . בתום התעלסות ממושכת , כששנינו רווינו דודים הוא השעין את ראשו המתולתל בטבעיות על כתפי  ואמר  בטבעיות "בועז, כיף לי להיות אתך. אתה פשוט איש נחמד " .

הזמנתי את לוקאס לארוחת ערב במסעדה נחמדה ברובע העתיק והציורי של העיר ושוחחנו על הא ועל דא. בדרך חזרה למלון  צלצל הנייד שלו  והוא שקע בשיחה קצרה אך נרגשת בעליל . כשניתק התנצל: "זו אחותי. היא מאושפזת  ואני חייב להגיע  אליה. היא לא במצב טוב" .לא חקרתי אותו, שלפתי את השטרות המובטחים מכיסי ונפרדנו בחיבוק.למחרת המראתי חזרה ארצה כשבתוכניתי  לחזור כעבור כחודש , עובדה שסיפרתי ללוקאס .

בחלוף כארבעה שבועות, ימים ספורים  לפני שטסתי   לעירו , כתבתי מייל ללוקאס והוא הגיב בהתלהבות:"אני סופר את הימים עד לחזרתך" . כשהגעתי התקשרתי אליו  לנייד שלו בשעות הערב המוקדמות.  הוא נשמע מבוהל  וביקש שאתקשר  למחרת למספר אחר שנתן לי. כשהתקשרתי הוא ביקש להיפגש אתי באותו יום  בשעות אחר הצהריים בכיכר המרכזית של העיר ליד פארק המצודה .

לוקאס נראה מתוח וחיוור ומאוד ומוטרד וחמור מזאת , את אחת מעיניו עיטרה חבורה כהה. "מה קרה לך?", שאלתי בדאגה. "בועז, אני בצרות" ,אמר לי "ואני גם חושב שעוקבים אחרי .לכן לא רציתי להגיע אליך למלון". התיישבנו על ספסל בפינה נסתרת בתוך הפארק ולוקאס פרץ בבכי תמרורים.

"אתה לא יודע כמה קשה להיות כאן הומו" אמר לי . הוא סיפר לי שאביו הוא בריון  שיכור ואלים שחזר לא מכבר  למולדת לאחר ניסיון לא מוצלח לעשות כסף באמריקה. האב התעלל באשתו ובילדיו   משך שנים, כולל התעללות מינית באחותו התאומה של לוקאס  ,שכתוצאה יוצאת ונכנסת למוסדות פסיכיאטריים .

לוקאס המשיך: "כל הזמן הוא חשד בנטיות שלי וכשחזר הוא  עלה על קשר שיש לי עם חבר מקומי. הוא הכה אותי מכות רצח, אמר שישמח אם אתאבד במהרה  וגירש אותי  בבעיטה מהבית. אמא שלי אישה פאסיבית וכנועה  והיא לא מעזה  לעמוד מולו. הוא גם התקשר למעסיק הנוכחי שלי  וסיפר לו שאני הומו ובטח יש לי איידס והוא פיטר אותי. אני חושב שהוא גם שכר בלש פרטי שיעקוב אחרי .בועז ,בבקשה, עזור לי! "

ניסיתי להרגיע את לוקאס, וביני לביני חשבתי לאיזו צרה לא צפויה  נפלתי. "תשמע," אמרתי ללוקאס לאחר שהתעשתי , "יש לך נכס יקר ערך שאין לרבים אחרים על פני כדור הארץ."  "איזה?" הוא שאל בהפתעה. "דרכון אירופי" ,השבתי, "כזה   שמאפשר לך לחיות,  ללמוד ולעבוד ללא הגבלה  ברוב מדינות האיחוד.אתה , בניגוד לרבים כאן, גם  דובר אנגלית וגרמנית  טובות ולא תהיה לך בעיה למצוא את דרכך."  "אולי אוכל לבוא אתך לישראל ," שאל בתחינה  . "דווקא שם תהיה לך בעיה" אמרתי. "אצלנו לא אוהבים עובדים זרים ואחרי שלושה חודשים עם אשרת תייר תצטרך לעזוב. תן לי כמה שעות ואחשוב על פיתרון."

מהמלון יצרתי קשר עם ידידי אנדי, בעל חברת כוח אדם בלונדון, שהסכים לסדר ללוקאס מיידית  ג'וב במסעדה ומגורים זמניים וגם הלוואה לכרטיס טיסה . כבר למחרת היום הוא היה על המטוס בדרך לבירת אלביון  וכעבור מספר ימים שלח לי מייל תודה נלהב.

"בועז ," אמרתי לעצמי בסיום הפרשה  "אתה אמנם מוצלח מאוד בתור עובד סוציאלי בינלאומי ,אבל להבא כדאי שתשאיר את התשוקות שלך בארץ או  במדינות שהן גיי פריינדלי ותחסוך לעצמך הרבה צרות..."