הצ'ט של IOL, אותה גרסה מודרנית לכור-המצרף של דנטה אליגיירי, הופיע כעננה אפורה בשמיו הבהירים של גן העצמאות עוד בתחילת עידן האינטרנט. בזנקו כטווס אל מרכז הבמה הגאה, לא שער בנפשו יציר וירטואלי זה כי ימיו קצרים. זה אך עתה עלה לגדולה, והתרווח באדנות בכסא שתחבה המוזה קליאו תחת עכוזו הדשן– וכבר הגיחה אי משם חייה אינטרנטית חדשה שקמה עליו להדיחו מכיסאו: אתר ההיכרויות.

יתרונו העיקרי של אתר הכרויות על פני צ'ט סתמי הינו בעובדה כי למשתמשיו יש פרופיל חד-ערכי המזהה אותם, בעוד שחדרי הצ'ט מלאים במשתמשים מזדמנים. יכול אדם להיכנס אל הצ'ט ברגע מסוים תחת הכינוי המהוגן "אלמוג26ת"א", ולאחר דקותיים לשנות טעמו (עקב, נאמר, יובש-מה במגזר המהוגנים), לצאת מהצ'ט – ולשוב על עקביו מייד בכינוי המשתרלל "בוא ומצוץ 21 סמ' בן 22". באתר ההיכרויות, לעומת זאת, קובע אדם לעצמו פרופיל, נניח "דויד", וזה ילווה אותו לאורך כל זמן שהותו באתר. פרופיל זה מחזיק בתוכו מגוון פריטי מידע חיוניים, כדוגמת גובה, משקל, צבע עינים וכדומה. קוראיי הנאמנים וחדי העין יבינו מייד את היתרון העצום הגלום בכך: באתר ההיכרויות ניתן לדלג על כל השאלון הצ'טניקי המתיש, ולגשת ישר לעניין.

אתרי ההיכרויות, בריות משונות שכמותן, קיימים ומוכרים אף בחוגי הסטרייטים. קופידון ואחותו JDate (שהתחתנו לאחרונה בנישואי-קרובים רבי רושם) פתחו בעבר את שעריהם לרווחה גם בפני הגאים שבחבורה. אולם באינטרנט כמו באינטרנט, הופיעו מיד גם בסקטור זה יזמים זריזים, מהזן שהביא את פילוח השוק לכדי אומנות, וכך נולד לו מניה וביה אתר חדש המוקדש לחברי הקהילה בלבד: צ'קמיאאוט (הידוע גם בכינוי החיבה שלו "צ'קמי").

כשהראיתי לראשונה אתר זה לחברים סטרייטים, אחזה בהם באחת בחילה קלה המלווה בסקרנות מציצנית, משל היו עוברי אורח המביטים בתאונת דרכים. רבצנו אז כולנו על שטיח הדור בחדר הכניסה של טירה פרובנסאלית שהוסבה למלון, וידידיי פשוט לא האמינו למראה עיניהם כשעלעלתי לפניהם במגוון פרופילי צ'קמי אקראיים. בנוסף לנתוני המשקל והגובה, מקובל שהמשתמש מצרף לפרופיל גם תמונה שלו, וכן טקסט קצר בו הוא מתאר את עצמו ואת אשר הוא מחפש. אולם באותו מקום בו ציפו הסטרייטים ישרי-הדרך לראות תמונות של גברברים מבוישים בחליפות מגוהצות, קמו ועלו לפניהם אכן-תמונות-קשות. מבין דפי האינטרנט צצו ללא כל בושה מגוון אברי רביה גבריים בשלל מצבי צבירה, ישבנים שונים ומשונים, ואפילו (סדום ועמורה!) זוגות ושלישיות שצולמו in flagrante delicto.

אך בכך לא נגדשה עוד סאת התדהמה. ליד כל תמונה הבהב לו בשלווה מדומה מספר –  הלא הוא הציון (!) שנתנו (!) באי האתר (!) לאותו בעל פרופיל (!!!). כן, אני רואה גם את עיניכם נפערות בהפתעה. ציון. לא פחות ולא יותר. בהחלט לא יותר. לא יותר מחמש וחצי (מתוך עשר) לחתיכים המסוקסים ביותר – ומשם כל הדרך במדרון התלול עד ציונים כמו 0.4 (!) להומונים מן השורה.

למרבה המזל (ואולי לצערם של מספר שרינקים שמתפרנסים יפה מאיחוי שברי אישיות) ירד גם צ'קמי השובב עד מהרה מגדולתו, כמוהו כאחיו הצ'ט. הסיבה לכך הייתה פרוזאית עד אימה. בגבור בהם ההיבריס, החלו פרנסי צ'קמי לדרוש כסף עבור השימוש באתרם. הומוניינו בעלי התודעה הצרכנית המפותחת, הצביעו בלחיצת מקלדת ונטשו בהמוניהם לאתר מתחרה שנפתח באותה תקופה. זה האחרון, אטרףדייטינג (להלן – "אטרף"), הפך אם כן עד מהרה לאתר הבית של מתרוממי ישראל, תפקיד בו הוא מכהן עד עצם היום הזה.

אני כשלעצמי מכור לאטרף. אין דרך אחרת לתאר זאת. בכל יום אני נישבע מחדש להיגמל – ועם זאת, מייד בהגיעי למשרד אני פותח את מסכיו התכלכלים ומשאיר אותם דלוקים מאחורי המסמך שעליו אני עובד. אני עובד, ולבי ההומה מייחל: אולי פתאום תצוץ לה יש מאיין הודעה צהבהבת, תדלג אל קדמת המסך, מלווה בתמונה מזן הפורנו הקשה, ותכריז בגאון:   הי.

זאת ועוד, כדי לעקוף את הקושי בהתמודדות עם זהות חד-ערכית, אני מחזיק (כמו רבים מבאי האתר) שני פרופילים. האחד, "דויד", הוא המהוגן. בפרופיל זה ניתן למצוא את גבהי המדויק (טוב, גיב-אור-טייק שני סנטימטר), את גילי המדויק, תמונה חייכנית שצולמה לפני לא יותר משנתיים (ועשרה קילו), וטקסט מבויש אך נחרץ המצהיר על כמיהתי לקשר זוגי ארוך-טווח. הפרופיל השני, "תחוב לי ירבוע", משמש לצייד מזדמן. גילי בפרופיל זה עבר מתיחת פנים והשיל כחמש שנים, התמונה נלקחה היישר מהסרט "הירבוע השוודי הלוהט", ואילו הטקסט המצורף מהלל בהרחבה את ההרחבה שמחוללים ירבועים באזורים שהשתיקה יפה להם.

ואכן, בהכירנו את טבע האדם לא ייפלא מאיתנו אפוא כי "תוחב ירבועים" זוכה להצלחה רבה, בעוד "דויד" נותר בדרך כלל מבויש ומיותם (למעט פניות אקראיות של בני שבעים ומעלה הבטוחים שזכו זה עתה בהגרלת הבחורים השנתית של "יד שרה"). וכך מביא לחיי הפרופיל השרליל "תוחב ירבועים" מגוון פגישות סהרוריות, סיפורים שלא יאמנו ואנקדוטות משעשעות – שעל כולם אספר בהרחבה בפרקים הבאים בבלוג זה. ועם זאת מצליח גם "דויד" לנכס לו מדי פעם איזה הומון תאב-זוגיות – וכאן בעצם טמונה התקווה האמיתית שלי לעתיד טוב יותר (כינורות ברקע, שקיעה כתמתמה, סוף).