אני לוקח מנוחה קצרה מ"המדריך לעולם ההפוך" וכותב לשם שינוי פוסט אישי, יומיומי, חווייתי.

פוסט זה נכתב מפאריז, אליה נסעתי עם אורידיקה הנפלאה. ארבעה ימים של חופש, של מנוחה, של הנאות הגוף והנפש. כבר שאלו אותי כאן, בעקבות תגובה שלי באחד הבלוגים, למה אני מבזבז כעת זמן-פאריז יקר על כתיבה בישרא. ובכן, כמו שכבר ציינה פה נוריקו, זו כנראה פשוט התמכרות. אורידיקה קצת מסתלבטת עלי כשאנו פוסעים ברובע ה-Marais ואני מספר לה בהתרגשות על פוסט מעניין שקראתי אתמול בערב (דרך חיבור לאינטרנט שמרגיש מונשם בקושי ע"י מסאי חלוש שמדווש על גנראטור). נו-טוב, אני סח לה, זהו כנראה אחד מתסמיני ההתמכרות של בלוגר חדש...

עיר האורות היא ללא ספק מהכי טובות שיש. כבר הייתי בה עשרות פעמים. אפילו גרתי לא רחוק. ועדיין אני נפעם ממנה בכל פעם מחדש. יכולתי לשבת ולשטוח כאן מגילות ארכניות, בשיר ובאומר, אבל בכל זאת הזמן קצר. אז אנסה לתאר רק מקצת מן החוויות, דרך כל החושים שנפתחים, ביחד ולחוד, כמו פרח.

מראות

- מימי הסן שקטים ושטוחים ואפורים, נעים בעצלתיים מתחת הפונט-נף.

- חצר פנימית של בית מידות ברובע הלטיני. שבילי חצץ ישרים, ביגוניות ורודות ואדומות, עלי שלכת.

- שתי תלמידות יסודי בשמלות ורודות ללא רבב וסרט בשערות, פוסעות שלובות זרוע על אבני הרחוב

קולות

- קונצרט של שמיניית כלי מיתר וצ'מבלו ב-Sainte Chapelle. ארבע העונות של ויולדי. סויטת סנט-פול של הולסט. שני הדרנים, ו-standing ovation  של עשר דקות תמימות.

- שריקות קצובות של שוטרת תנועה שלבושה כמו דוגמנית בצומת הומה ברחוב ריבולי.

- צווחה קלה של ילד בבית כל-בו. הס מושלך.

- להקה אוקראינית במנהרות המטרו. הרמוניות שמימיות, וקול טפיפות מהירות של העוברים והשבים.

- חרחור, שרבוב שפתיים, משיכת כתפיים ופליטת אויר שמצלצלת כמו boeuf (תגובה של צרפתי שנשאל שאלה ואינו יודע את התשובה אליה).

טעמים

- ארוחת טעימות ב-Atelier של Joel Robouchon. קרפאצ'יו לנגוסטין. ברבוניה עם קוביות עגבניות מתקתקות. כבד אווז באפרסק וקאסיס. סלט פירות חלוטים קלות עם סורבה בזיליקום.

- באגט טרי עם חמאה וריבה מוקדם בבוקר, לצד ספל קפה crème, על שפת כיכר Contrescarpe.

- גלידת קראמל וזנגביל אצל Berthillon באי סן-לואי.

ריחות

- ריח של המטרו – מזכיר את ריחו של עמוד טלפון כרות (זוכרים את גן ההרפתקאות שעל הירקון?)

- ריח שתן קל מתחת לגשרים שעל תעלת Saint Martin .

-  ריח "של נקי" שעולה מהמגבות הגדולות והשעירות בבית המלון.

- ריח של קפה על דלפק הבר סמוך ל- Place des Vosges. 

מגע

- אורידיקה מתהפכת במיטה קטנה מנשוא. לו הייתי סטרייט, פלום-פלי...

- ידיים ממששות בחדר החושך של בר ה-Bear’s Den ברחוב des Lombards.

- עגלת ילדים דוהרת בהחלטיות על הנעל שלי בדרכה לתוך קרון המטרו.

אני מקווה שהצלחתי לקחת אתכם אתי, לרגע, מטרדות היומיום שם בארץ הקודש לסמטאותיה של העיר באפור. מבטיח לחזור בפוסט מודרניסטי בשבוע הבא (אני עדיין מתלבט בין הנושא החבוט אך העסיסי של נערי ליווי, לבין סיפור הרומן הקצר שהיה לי עם י', איש משפחה למופת שיצא מהארון אחרי שלושים שנות נישואין).

Au premier temps de la valse 

Toute seule tu souris déjà

Au premier temps de la valse

Je suis seul mais je t'aperçois

Et Paris qui bat la mesure

Paris qui mesure notre émoi

Et Paris qui bat la mesure

Me murmure murmure tout bas

La valse à mille temps

Paroles et Musique: Jacques Brel, 1959