יג וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁהתּוֹעֵבָה עָשׂוּ, שְׁנֵיהֶם; מוֹת יוּמָתוּ, דְּמֵיהֶם בָּם.  (ויקרא כ')

אכן כן, חברים, אשר יגורתם בא – ובקול תרועה רמה. על שולחן הניתוחים יעלה ויבוא עתה נושא כבד-משקל ומאיים משהו: אגזוזנים שומרי-מסורת.

ושוב, כמו בפוסט על הדובים, אני שומע קולות תמיהה ומחאה מהקהל. נושכי-כריות חובשי-כיפה?  אוכלים-בתחת סועדים בסוכה? משהו כאן (כמו שאמר אהלן לסהלן) נראה מודבק.

למען האמת, אני מודה שגם לי זה לא ממש הסתדר, עד שפגשתי את ההומון הדוסון הראשון שלי. האיש הופיע בפתח ביתי אחרי צ'יטוט ממושך (שנאמר – חטאת לפתח רובץ). כשפתחתי את הדלת הופתעתי מעט ממראהו החייכני, הכיפ-סרוגאי והמשופם-קשות. בצ'יטוטנו לא עלה כלל עניין שמירת המסורת, ולפיכך הסתכלתי אינסטינקטיבית מסביב לראות אם לא שכחתי בסלון איזה כריך פרומעז מרובב בשינקען. האיש החביב ניסה לנשק את המזוזה (ניסיון שלא צלח – ביתי חף ממזוזות) ופסע פנימה ברגל בוטחת, משל היה זה הקרוואן של בני ואמונה איילון בקרני-שומרון ז'.

לא אלאה אתכם בתיאורים מפורטים של הפגש. אציין רק כי כוחו היה במותניו, כאילו היה מדובר בשינקינאי עול ימים ולא בבוגר בני-עקיבא נשוא פנים. נכון שלא "הלכנו עד הסוף", אבל בסך הכול היה משובח לחלוטין. ועם זאת, לא יכולתי להתאפק, ובתום ההליכים, בעודנו לוגמים כוס קהווה מהבילה, שאלתי אותו איך בדיוק העניין מסתדר לו עם ספר ויקרא.

מה הבעיה? תמה האיש. האיסור הוא על משכב-זכר, כלומר על חדירות. מכיוון שלא הגענו לשם, הכול כשר למהדרין.

???!!!

אתם מבינים רבותי – מומחי ההלכה מכים שנית. כמו שהמציאו את הגוי-של-שבת ושאר כבישים עוקפי-איסור, כך גם כאן...

טוב, אני נסחף מעט. בהמשך, כשהתחלתי לבדוק קצת יותר לעומק, הבנתי שהמצב לא כל כך פשוט. לא מדובר כאן בלהטוט אחיזת-עיניים בחסות גדולי הפוסקים, אלא בבדל-קש שהמציאו ההומודוסים כדי לנסות לחיות בשלום עם הסתירה הפנימית הזו. כאמור, לא שום דבר שהמרן רבובדיה שליט"א היה סומך עליו ידיים.

והאמת העירומה היא, אם נרצין לרגע, שזה די קשה לחיות כך. אז יש דוסומונים שחוזרים בשאלה. ויש כאלה שחיים כל החיים כסטרייטים ולא ממשים את זהותם המינית. ויש רבים שחיים חיים כפולים, וחיים עם זה איכשהו. דווקא בחו"ל יש יותר פתיחות לעניין, והומונים החפצים בכך יכולים לחיות איש באמונתו. בערים בעלות ריכוזי מנשנשים גדולים ניתן אפילו למצוא קהילות של חרדמיניים, ואף רבנים ובתי-כנסת שלא מביישים את הפירמה. ואילו אצלנו, מקום בו שולטת האורתודוקסיה שלטון בלי מיצרים, אין כלום. וחבל... מה נאה היה אילו יכולתי לגשת בערב שבת-קודש עטוי בטלית-מעצבים לבית הכנסת "אל גינת אגזוז" בצפון תל-אביב! (ותודה לגמר"ש על השם המצודד).

כמה עניינים לפני סיום:

א. אני ממליץ בחום על הספר "ארון בתוך ארון" שנכתב ע"י אירית קורן. קורן, דוקטורנטית במחלקה למגדר באוני' בר-אילן, ביססה את הספר על עבודת התיזה שלה. במהלך העבודה ראיינה לא מעט הומואים ולסביות דתיים. רבים מהם מתקשים לחיות את חיי הדת וחיי המין שלהם יחדיו. אך כמה מהם הינם בכל-זאת סיפורי הצלחה משובבי נפש.

ב. אני ממליץ אף יותר בחום על הסרט התיעודי "לפנייך ברעדה". סרט זה, שנעשה ע"י סנדי דובובסקי, זכה בפרסים בפסטיבלי סאנדאנס וברלין, והוקרן במשך שבועות ארוכים גם בסינמטק התל-אביבי. גם כאן מנסה הבמאי להבין את עולמם של אוהבי-בני-מינם יראי-שמיים, וגם כאן ישנה בדרך-כלל מידה גדושה של עצב – ובכל זאת גם מעט שמחה. סרט דוקר, פוצע, ומרתק.

ג. לפני כשנה הצטרפתי לבית-מדרש חילוני. זו מסגרת שבה  לומדים מן המקורות (תנ"ך, משנה ותלמוד) ללא הניג'וס הדתי-הלכתי. במרוצת הזמן הרגלתי את חברי קבוצתי למנהגיי המשונים, ואף התיידדתי מאד עם המנחה, איש חביב (למרות סטרייטיותו) שהוא מאחינו המתנחלים. חשפתי אותו לכל החומר שצוין לעיל, וגיליתי אוזן קשבת. יש עם מי לדבר!

אקנח בסיפור קטן וחביב שאירע לי לאחרונה במחוזות האטרף-דייטינג. לפני זמן מה לכד את תשומת לבי באתר פרופיל של איש מצודד במיוחד. פניתי אליו והצעתי לו להיפגש, ברם האיש (נקרא לו ג') טען בתוקף שאני לא הטיפוס שלו. מצד שני, הוסיף, הוא מוכן לבוא לבקרני תמורת תשלום צנוע. התעניינתי בנימוס בכמה כסף מדובר, ו-ג' החביב נקב בסכום שהוא כמחצית מהמקובל בענף. מניה וביה הסכמתי, ואז שאל אותי ג' באיזה לבוש לבוא אלי – בגדי עור? גופיה חושפנית? בגדי התעמלות קצרצרים? סיכמנו על לבוש סקסי במיוחד, ואז, כשנתתי לו את פרטי, השתפן פתאום.

לחצתי שיסביר, ואחרי לחץ רב אמר ג' שהוא מכיר אותי מהסביבה העסקית המשותפת שלנו. מכיוון שכבר הייתי מסוקרן, הצעתי לו שניפגש לפגישה עסקית, במקום הפגישה השרלילנית שתוכננה. ג' היסס והתלבט, אבל בעקבות לחץ נוסף מצדי נעתר.

כשניסינו לקבוע באיזו מסעדה נאכל את הביזניס-לאנצ' המתוכנן, אמר ג' שהוא אוכל רק במסעדות כשרות. כשנפגשנו הופתעתי לגלות שהבחור המצודד מסתובב בעולם בלבוש צנוע, כשכיפת קטיפה שחורה לראשו. שוחחנו רק על עסקים, ולא העלינו ולו ברמז שום נושא אחר. אחרי הארוחה נפרדנו, ומאז לא ראיתיו עוד.

ביום כיפור האחרון שלח לי ג' (דרך ה"אטרף") מעין דרישת שלום. ואולי הייתה זו בקשת סליחה? עד היום לא הצלחתי לגמרי להבין. וכך גם נשגבים מבינתי חייו הכפולים והמשולשים של אותו איש. מצד אחד פרופיל ב"אטרף" עם תמונה גלויה ומפורשת, מצד שני איש עסקים שחור-כיפה, ומצד שלישי מעין נער-ליווי לעת מצוא? האם זו היא הכבשה השחורה בצאן-מרעיתו של אדוניי צבאות?