[לקוראים (?) שלום רב. לאחרונה הופנו אלי שאלות רבות, בעקבות מתיחת המותג "דויד41" שהתחלתי לבצע כאן בערמומיות. כזכור, לפני כפוסטיים, פרסמתי לראשונה רשימה סביב הנושא הלא-הומואי להחפיר של עלילות נערות-הקפה במקום עבודתי. התגובות נעו מתדהמה ועד זעם, כולל זו של חברי הטוב מ' שהיה בטוח כי מרים וז'קלין יתגלו בסוף כזוג לסביות, ולא האמין שהסיפור נגמר פתאום, בעודו באיבו, כמו פיל ללא זנב. למרות נחשולי הלהט החלטתי לעמוד במריי ולפרסם בכל זאת מדי פעם פוסט שאינו מטפל בנושאים חד-מיניים. ועם זאת, לטובת הרגישים שביניכם, אסמן פוסטים כאלה מעתה בסימן זפל"ה – זהירות,פוסט לא-הומואי. כמו כן יתייקר מחיר הפוסט ויהיה מעתה 0.00 ₪ בעקבות עליית מחיריהם של חומרי הגלם. אתכם השמיכה]

וַיִּרְאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו מָן הוּאכִּי לֹא יָדְעוּ, מַה-הוּא; וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֲלֵהֶם, הוּא הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָכֶם לְאָכְלָה.  (שמות ט"ז, ט"ו)  

הוא מכיל ככל הנראה רכיבים המעלים את רמת הסרוטונין במוח, ועוזר בכך ליצירת מצב-רוח טוב. ייתכן והוא פועל לייצור של אופיואידים בגוף, וכן שומר על תחושת ה"היי" אחרי עישון מריחואנה. הוא עשוי מצמח ששמו המדעי הוא Theobroma, כלומר "מזון האלים" ביוונית. ככל הידוע הוא ממכר, ויש לו מגוון חסרונות בתחומים כמו שמירת הדיאטה או בריאות השן. אבל הוא בערך הדבר הכי טעים שיש בנמצא.

בילדותי קראתי פעם וידוי מאת אחת הדיוות של אותה תקופה. ברוריה אבידן-בריר?  תמר אבידר? רות סירקיס? אח, היו פעם דיוות שמולן מחווירה אומלטה של היום כמו קרם פרש! הן פירסמו אז את הגיגיהן ב"את", אותו הייתי גומע בשקיקה בבית אמי (איך לא הבינה כבר אז איזה פייגלע יצא לה, אתמהה). ובכן, באותו מאמר סיפרה הדיווה דנן על חטא פרטי שלה: להמיס שוקולד בסיר על אש קטנה ולטבול בו בננות. לא חלפה שעה, והמטבח בבית הוריי נראה כמו סדום ועמורה. אבל בבטני שכן לבטח אשכול שלם מפרי המוז, מצופה באותו סובסטאנס מופלא.

גם סבי עליו השלום הבין מהר מאד איך ניתן להגיע אל נפשו הרכה של הנכד, והיה מביא לי קופסאות נעליים מלאות שוקולדה מקופלת, היישר מחנות מאובקת ליד מקום עבודתו שבדרום העיר. סבי השני, שהתקנא בו, נקט דווקא באסטרטגיה פחות טהרנית ושיחד אותי בחטיפי "טוויסט". בבית ההורים לא היה, לא מזה וגם מזה. אבל במקרר שבמטבחם שכנה לבטח קופסת שוקולד למריחה "השחר". אותה משחה מופלאה כיכבה באינספור סנדוויצ'ים של ילדות. לעתים זהרה בבדידות בתוך מחצית הפיתה. ולפרקים, בהתאם לאסכולה של הרוקח סבוני מספר-החובה "שלושים וחמישה במאי", לא הייתה אלא מצע עליו הונחו שלל זוועות, מגבנ"צ ועד פסטראמה (מה יש, רק לסינים מותר לאכול בשר ברוטב מתוק?). לא תימה אפוא שמינקות כבר הייתי מכור לחלוטין.

בגיל תיכון נסעתי עם הוריי לשליחות בבריסל. בית הספר היהודי בו למדתי שכן בפרבר אנדרלכט, המוכר לאחדים מכם מתחום הכדורגל (רחמנא ליצלן). ליד בית הספר שכן בטח המפעל הראשי של Côte D’or, הפירמה הבלגית המעולה. שעורי הגיאוגרפיה היו מלווים בריח משכר, ובשעורי הפיזיקה חשבנו להתעלף מעוצמת הניחוח. עד היום שמורה עמי חיבה מיוחדת לטעמו הייני משהו של שוקולד זה, הממותג בדמות הפיל החביבה (מחווה לך, צב1, אם לא שמת לב).

בריסל של סוף שנות השבעים חשפה את המבקר בה לשוקולד שונה בתכלית מהפרה האדומה ששלטה אז ללא מצרים בארצנו הקטנה והמבודדת. לבלגים מסורת מפוארת של ייצור שוקולד איכותי, ופרליני גודיבה של אותם ימים נחשבו לאיכותיים שבהם. היה זה לפני שגודיבה הפכו ממפעל משפחתי קטן לענק חובק עולם, אך עלי לציין בגאווה שכבר אז העדפתי יצרן ידוע פחות , בשם לאונידס, שפרליניו נעמו לי יותר. כיום גם ללאונידס יש כבר חנויות מחוץ לבלגיה, ומביני דבר קונים רק אצל יצרני-שוקולד (chocolatiers) ביתיים ממש, שמעדניהם לעולם לא יופצו באף חנות מלבד זו שלהם. כאלה יש בבלגיה ובצרפת כמעט בכל רחוב, פעמים רבות כחלק מחנות לממכר מאפים מתוקים ושאר מיני מגדנות (patisserie).   

נתנתק לרגע מעולמם המופלא של הפרלינים, אליו עוד נשוב בהמשך, ונתרכז לשנייה בטבלאות השוקולד הבסיסיות. גם אלה מגיעות במגוון של צורות וטעמים, ומלחמות חורמה ניטשות בין אוהבי שוקולד עם תוספים (שוקולד חלב, שוקולד עם אגוזים, צימוקים, רחת-לקום ועוד) לבין אוהבי השוקולד המריר. אלה האחרונים טוענים שהוא ורק הוא הדבר האמיתי, ונשבעים באחוזי הקקאו שבו – ככל שירבו, כך ייטב. גם טבלאות השוקולד הקלאסיות מסופקות ע"י מגוון של יצרנים, ולא הרי טעמה של טבלת קאדבורי (מבית שוופס), כטעמה של טבלת מילקה (מבית נסטלה). אני משוכנע שלכל אחד מכם עוד עומד על קצה-הלשון טעמה של קוביית שוקולד מופלאה שנמסה בפיכם פעם בפינלנד, ארגנטינה או יפן.

שוקולד הוא כמובן מצרך יסוד ממנו ניתן לבנות תילי-תילים של מעדנים מורכבים יותר. עוגות, גלידות ומוסים הם רק קצה הקרחון. ומהו בעצם ההבדל בין מרקיז, טרין וטרוף? שלושתם דחוסים, כבדים, מרירים קמעה, קטנים ויציקתיים ממש כמו פצצות מדויקות, ישר לגבות. איך אומר דודי לוי? מיאם!!! ("דויד", ביצוע: דודי לוי, מילים: מאיר גולדברג, לחן: דודי לוי).

ואי אפשר בלי קצת גוון אישי, בשיטה הנובו-ז'ורנלאית, לקינוח (קינוח! הא! הרי אני כה מתוחכם ושנון שזה פשוט כואב). רבים מחבריי כבר ראו אותי נאחז עוויתות של תשוקה מול השוקולד ומוצריו השונים. מי שמכיר אותי זמן מה, ודאי נכח כבר באירוע שבו, על כל הצהרות הסלרי בהן אני נוקט, לא עמדתי בפני קערית של מוס שוקולד משובח. אוקיי, לא קערית, כי עם קערה. או סיר. או דלי. אני מודה לאל עליון על כי מעולם לא התפתיתי לצאת לסיור באחד ממפעלי היצור של החומר הממכר הזה, בארץ או בחו"ל. בטוחתני כי בטירוף של רגע הייתי צונח לתוך אחד מדודי הענק, כמו הייתי אותו ילד גרגרן מבין ששת הזוכים בהגרלת השוקולד של ווילי וונקה. הרשו לי לפיכך לספר כאן בקצרה על שני אירועים מאפיינים מחד, ומעוררי פלצות מאידך, של התנפלות שלוחת רסן מצידי על מאכל האלים. בשניהם נכחו דווקא עמיתיי לעבודה, כמו היה זה צירוף מקרים מבעית.

האירוע הראשון התרחש באחת ממסעדותיה הרבות של הרצלייה פיתוח, שם סועדים אנו תדיר פת צהריים (ישתבח שם סיבוס לעולם ועד!). מסעדה זו עצמה כבר אינה בין החיים, אך לא אשכח את גבותיהם המורמות בפליאה של חבריי, כשראו אותי מתנפל באמוק על צלחת של עוגת שוקולד עם גלידת שוקולד ברוטב שוקולד. קולות העברת האצבעות על הצלחת, צלילי הלקלוק ונהמות האושר נשמעו גם ברעננה הרחוקה.

ועם זאת גולת הכותרת  במעללי השוקולד שלי ארעה ללא כל ספק לפני כשנה, עת נפתח בהרצלייה בר-השוקולד של "מקס ברנר". הלכתי לשם עם עמיתי א"ש לראות במה מדובר. על הדלפק, ליד הזבניות המוקפדות, נח קרש עץ ועליו גוש שוקולד ענקי. לידו הונח סכין, ומדי פעם בצעה זבנית עדינה פלח קט והושיטה אותו בנימוס לאחד הקונים, לטעימה. א"ש התעניין בפרלינים שהוצגו במגירות זעירות מתחת לוח זכוכית ממורטת, אותם רצה לרכוש לאהובתו אפ"ש. עת התקרבה אליו הזבנית ורכנה מעל המתקן, תוך שהיא מסבירה לו במתק שפתיים את ההבדל בין פרלין מוקה-תפוז לנוגט עם חציל ופלפל ירוק, ניצלתי את חוסר תשומת ליבה הרגעי.

לעיניו  המשתאות של א"ש, שהוא רזה כמו פלפון, בצעתי מגוש השוקולד נתחי-ענק ותחבתי אותם לפי, שפעל בקצב טורבו מתואם. עד שרכש א"ש קופסית קטנה של תופינים ליקירתו, כבר כיליתי כמחצית מגוש-עציון. כשיצאנו מן החנות, לא התאפק ידידי ושאל אותי מדוע הרסתי באבחת סכין מאמץ דיאטטי של כחודש. "זה גדול ממני" אמרתי בשאננות, ושלפתי מכיס מעילי נתח-חירום בגודל של נקניקיית גוליבר, אותו בצעתי שניות לפניכן מהגוש ותחבתי לכיס בחופזה. א"ש הניד בראשו, כלא מאמין למראה עיניו, עת כרסמתי בפיסה בלהט נעורים כאילו לא בלעתי כקילו של החומר רק דקות לפניכן. "עכשיו," אמר "אין לי כל ספק שאתה סוטה".

בסוף רמת גן יש מקום מיוחד

שם אפשר לעמוד ולהריח שוקולד

יש שם בית גבוה גבוה בלי חלונות

עם שלוש ארובות

ושלושים מכונות יום ולילה עובדות

ושבעים פועלים עם סינר וכפפות

מכינים שוקולד בכל הצורות

שוקולד קטן ושוקולד גדול

שוקולד יקר ושוקולד בזול

שוקולד אגוזים ושוקולד סתם

לעשירים ולכולם והריח בחינם

וכל האזרחים עוצרים ומריחים

עוצרים הילדים שרצים בשכונה

עוצר האוטובוס מעבר לפינה

החתולים מפסיקים לברוח מהכלבים

השוטרים עומדים ליד הגנבים

כולם מביטים אל הארובות

ולאט לאט, האף שלהם,

מתמלא בריח של שוקולד

בסוף רמת גן יש מקום מיוחד

שם אפשר לעמוד ולהריח שוקולד.

ריח של שוקולד  

ביצוע: הכבש השישה עשר

מילים: יהונתן גפן

לחן: יוני רכטר