השבועיים האחרונים היו מהעמוסים והמלאים ביותר שהיו לי מזה שנים רבות. ידעתי שכך יהיה, אבל לא שיערתי בנפשי עד כמה. ביום ראשון השישה בינואר פתחנו את המשרד החדש: אני, א' המקסימה, ו-פ' האמריקאי האנרגטי שבא לעזור לנו במלאכת ההקמה. ושבועיים לאחר-מכן, כשארז פ' את מזוודותיו ודהר לשדה-התעופה, נשענו א' ואני על שולחנותינו ונאנחנו אנחה עמוקה. אנחה של תשישות רבה, פיזית ונפשית כאחד, אבל מהולה בהרבה סיפוק. ידענו שאנחנו יוצאים עכשיו ביחד לדרך חדשה ומרתקת – ומצד שני כל מה שרצינו זה לשים ראש על כרית, להתכרבל בפוך, ולישון יומיים רצופים.

החֵברה שלנו עובדת כבר מזה שנים רבות עם לקוחות ישראלים, אבל עד לא מזמן עבדה רק עם חברות ישראליות שיש להן נוכחות בארה"ב. רק לפני כשנה התקבלה ההחלטה לעבוד גם עם כאלה שטרם הקימו סניף אמריקאי. בשנה האחרונה ניהל פ' את הפעילות הזו מקליפורניה, ועכשיו, עם הקמת המשרד הישראלי, היא תנוהל על-ידינו מהרצלייה פיתוח. בשנה שעברה כבר ניכס לו פ' לקוחות חדשים רבים, ועם כולם רצה להיפגש בביקורו – ולהכיר להם את הצוות הישראלי החדש. במקביל נדרש האיש ללמד אותנו את העבודה, שכן א' ואני לא עבדנו בתחום הזה מעולם. בנוסף לכך נדרשנו לטפל באירוע ההשקה החגיגי שצפוי להיערך בסוף החדש, וכמובן גם לעסוק בכל אותן לוגיסטיקות קטנות ומטריפות שמאפיינות את הקמתו של משרד חדש. כמו שאתם רואים, לא מעט משימות על פני זמן די קצר.

בתחום הלוגיסטי ניסה פ' לעזור כמיטב יכולתו. עם כניסתנו למשרד החדש פתח בפנינו מזוודה ענקית ושלף ממנה בזה אחר זה שלושה מחשבים, שלושה טלפונים, ערימת מחברות, מגוון שדכנים, מחוררים, סרגלים, סכינים לפתיחת מכתבים, קופסאות של מהדקים משרדיים בשלל גדלים, ספלי קפה עם לוגו החברה, חולצות פולו עליזות עם לוגו החברה, מכתביות עם לוגו החברה ועציץ מתקפל המכיל שני שיחים רעננים תקניים שעל כל אחד מהם מוטבע לוגו החברה. מסתבר שהאמריקאים מניחים תמיד כי בארצות הנחשלות שמעבר לים אין שום דרך להשיג מהדק משרדי. ומכיוון שכל מזכר שאכתוב חייב להיות מהודק במהדק תקני, הרי יש להם פק"ל מיוחד המוגש למי שפותח סניף בארצות ניכר, ומאפשר לו להתחיל לתפקד מהרגע הראשון כאזרח יעיל של החברה.

ומצד שני, בכל מה שקשור לשירותים שאין מנוס אלא לקנותם בארץ היעד, נכנסים האמריקאים לסחרור של קשיחות בירוקראטית שסופו אינו נראה לעין. כך למשל, מנהלת ג’ניפר שבקליפורניה מזה מספר חודשים דו-שיח של חרשים עם אביבית מפלאפון, במטרה לאפשר לעבדכם ול-א' להעביר את המספרים הסלולאריים שלהם לחזקת החברה האמריקאית. אביבית שולחת לג’ניפר מייל שבו היא מבקשת ממנה לקבל טופס חתום, המרשה לבצע משיכה ישירה בהוראת קבע מחשבון הבנק של החברה. המייל מנוסח בעברית צחה, ואני נאלץ לתרגמו עבור ג’ניפר ללשון הגויים. אך זו כלל אינה מבינה הוראת קבע מהי, ומציעה לאביבית מספר כרטיס אשראי כעירבון כדי שתשמור לה על מספרי הטלפון ולא תעביר אותם ללקוח אחר. אביבית ככל הנראה אינה שולטת היטב בשפה האנגלית, ומכתבה של ג’ניפר נדמה לה ככתב-חידה פרי עטו של חמיצר. וגם אילו הייתה חולמת בלשונו של שייקספיר, כלל לא נהיר לה מדוע מציעה לה השיקסע מספר כרטיס אשראי שאינו יכול לשמש אותה לדבר וחצי דבר. תיק"ו.

תהליך מרתק אף יותר אירע לנו בתחום רכבי הליסינג. המעסיק האמריקאי נאלץ להתמודד לראשונה בתולדותיו עם הקצאת כלי רכב, דבר שאף עובד בארה"ב לא זכה לו בכל עשרים וחמש שנות קיום החברה. ג'ון ממחלקת הרכש מנסה להיעזר בשרותי תרגום בינלאומיים כדי שיסבירו לו מה לעזאזל כתוב בחוזה הליסינג של הרץ, שכולו בלשון הקודש. בינתיים נוחתת בתיבת המייל שלי הודעה המציינת כי רכב גישור ממתין לי בנתב"ג, כדי שישמש אותי עד השלמת התהליך הסבוך מול מחלקת הליסינג של הרץ. אפשר אולי לקחת את הרכב בהרצלייה ולא בנתב"ג? האמריקנים המנומסים לעולם לא יאמרו "לא", ועל כן אני מקבל תשובה בזו הלשון: "וידאנו כי אכן אתה יכול לקבל את המכונית בשדה התעופה". באמת תודה. אני מתחיל לשיר לעצמי בעצבנות את "שמעתי צליל חיוג, שלשלתי אסימון, חייגתי לז'קלין במספרה סימון" (מילים: ירון לונדון, לחן: ניקולה פאונה), בעודי מנסה להשיג את הסניף של הרץ בנתב"ג כדי להזיז בעצמי את כלי-הרכב העקשן ממקום מרבצו לנאות ההייטק של הרצלי"פ. אופס, פאול. מסתבר שתקנות החברה אוסרות עלי לפנות לספקים שלא דרך מחלקת הרכש. אפס אחד לאבי (כלומר לג'ון מהרכש).

ומה בדבר האירוע החגיגי של סוף החודש, הנערך לכבוד הגעתו של מנכ"ל החברה לגזור את הסרט במשרד החדש? לפני כמה ימים הסתבר לנו במקרה כי האולם בו אנו מתכננים לערוך את מסיבת הקוקטייל פשט את הרגל, ועלינו לאתר אולם חדש במהירות הבזק. האולם החלופי נמצא, וג’ניפר החלה לעשות מאמצים כנים להעביר לשם מקדמה כדי לשריין את המקום. יוסי מהאולם דורש (בעברית) לקבל שיק, וג’ניפר מציעה לו (באנגלית) לעשות העברה בנקאית חד-פעמית לחשבונו. הסאגה של פלאפון מתחילה מחדש, בעוד א' ואני מורטים בייאוש-מה את שערות ראשינו. פ' שלנו מנסה לעזור ככל יכולתו, אבל גם הוא חסר אונים מול הבירוקרטיה המבעבעת של ג’ניפר וחברותיה. בנוסף לכך, את ההזמנות ששלחנו במייל לא קיבלו רבים מהממוענים משום שמשלוח מרוכז של מיילים גורם בדרך-כלל להודעות להיות מתויגות בתור ספאם. מחר נתחיל לעשות טלפונים למאתיים וחמישים מוזמנים אחד-אחד.

ומה עם עבודה ממש, שואלים אתם? הרי לא יתכן שאת כל זמנכם אתם מכלים בנבכי הלוגיסטיקות? ובכן, אל דאגה. מדי יום ארגן לנו פ' כחמש פגישות עם לקוחות קיימים, לקוחות עתידיים, שותפים עסקיים, מתחרים פוטנציאליים, יודעי ח"ן ושאר אנשי שלומו מכל קצוות הקשת המסחרית. וכך תיזזנו בין רמת החי"ל, אזוה"ת פולג וקריי"ת אריה, וטעמנו קפה (אני) ועוגיות (פ') מכל סוג וזן. מכל פגישה יצאנו עם רשימת מטלות ופעילויות שיספיקו לצוות מיומן לשבועיים תמימים. ובין הפגישות קרא אותנו פ' לסדר והרביץ בנו תורה בקצב מסחרר, כשמדי פעם הוא זורק עוגייה שיורית על מי מאיתנו שענה נכון לשאלותיו. כמעט כל ערב יצאנו למסעדה מפוארת כזו או אחרת עם לקוח כזה או אחר, וכך דגמנו בזה אחר זה את מעדניי "מאנטה ריי", הקרם דה קסיס של "פאסטיס", ותבשיל כמהין מהנגב במסעדת "שגב". ההתנזרות מפחמימות מעולם לא הייתה קשה כל כך, והגעגועים ליוגורט בטעם תות מול הטלוויזיה בבית עלו לרמה של ייסוריי גמילה. ממלכתי פלוס אנטרקוט פלוס בורי-בארטישוק-ירושלמי תמורת קופסה של גבינת קוטג', מלפפון ועגבנייה.

ועם זאת, אט-אט נטה השבוע השני אל קיצו, ו-פ' שלנו, הנמרץ כמו השפן של אנרג'ייזר, החל לארוז את מזוודתו ולקפל את מחברותיו. בין לבין הספקנו גם לטייל איתו בגליל ובגולן, ו-א' אפילו לקחה אותו לסיבוב מהיר בשינקין ובשוק הכרמל. היו גם כמה אי-הבנות, וכמה פיצוצים, אבל הכול פחות או יותר נסלח ונשכח לקראת סוף השבוע כשנופף לנו הבחורצ'יק לשלום מחלון המונית המתרחקת ואנו נשמנו לרווחה. הוא השאיר לנו כאמור הר של מטלות, ומתכוון לשוב אלינו יחד עם כל הפמליה המלכותית בעוד כשבוע ומחצה, כך שלא צפויה לבוא הרבה מנוחה ליגע. ובכל זאת בסופ"ש האחרון גם א' וגם אני הגשמנו את חלומותינו הכמוסים והשלמנו שעות שינה כמו זוג טירונים ביזבאזים שקיבלו שבת קצרה במיוחד. ובהחלט אפשר לומר שעכשיו אנחנו מוכנים לבאות. הַביאו לנו את ג’ניפר וטפסיה! שלחו לנו את פ' והאנרגיות הבלתי-נדלות שלו! לא נירא ולא נֵחַת, כי אנחנו, ולא מלאך, ולא שרף, ולא כרובית – אנחנו הסניף הישראלי החדש של החברה. הבו כבוד לנו, ואף ריספקט!!!